קר, קריר, מתחמם <br>

לפעמים אני מחליטה להתנהג כמו בחורה. זה לא קורה על בסיס תדיר, אבל לפעמים בחורה צריכה להתנהג בהתאם, לאכול קצת חסות ושיהיה לה קר כשחם ועוד כהנה וכהנה קלישאות מגדריות. ביום קר במיוחד, כשהגשם היה עדיין חידוש מרענן, הצטיידתי באחי - הכבר לא ממש קטן, שרק היגר לעיר הגדולה וכבר הפגין בקיאות מרשימה בכל הנוגע לקווי דן - ונסענו לנווה צדק למפגש הכרות עם מארי.

אולי בגלל שהיה לי קר (ודווקא מסיבות אובייקטיביות), החלטתי שאני צריכה תערובת עלים וקינואה כדי להשלים את הדימוי. אחי לעומת זאת נמצא בגיל שבו קולה, בשר אדום וצ'יפס הם מרכיב התזונה העיקרי (שיא הבריאות מבחינתו הוא שווארמה), ומתברר שבמארי אפשר למצוא את שתי הקומבינציות.

המקום מלא בחן נווה-צדקי שכונתי: בר דומיננטי שלצידו כיסאות ירקרקים ויפים, ציטוט מכרזה ישנה מראשית ימי תל אביב שמוטבע על הקיר הוורדרד ומזכיר לנוכחים כי פעם שכן פה קולנוע עדן ז"ל, תאורה חמה ובאופן כללי אווירה נעימה ביותר עם פסקול של Air ברקע להעצמת אפקט הרגיעון.

מארי הוקמה לפני שנה וחצי על-ידי אורן אזולאי, שהיה קודם בכלל בעל חברת שמירה, וזוגתו, ושניהם נמצאים במקום כמעט לאורך כל שעות הפעילות ומטפלים בבייבי מקרוב. התפריט עוצב על-ידי השף לאון אלקלעי ומגלה סימני גמישות לנוכח בקשות הלקוחות הקבועים.

פתחנו עם קולה (איך לא?) לאחי וברד לימונענע (16 שקל) מרענן בשבילי. אומנם זה משקה אידיאלי לקיץ, אבל כיוון שהיה חמים ונעים בפנים, הרשיתי לעצמי לחרוג קלות מהאג'נדה, בכל זאת, זה מוכן טבעי במקום. לראשונות הצטיידנו בסלט עוף (44 שקל) וחציל בלאדי חמים וטעים מלווה בטחינה ירוקה עם צנוברים, בצל ירוק ופטרוזיליה (32 שקל) - מנה שגרתית אמנם, אבל אפקטיבית כל פעם מחדש. סלט העוף מצידו, היה מותאם במיוחד לאלה שלא אוהבים שמרכיבים שונים מתערבבים להם בצלחת וכלל פטריות שמפיניון מוקפצות, נתחי עוף על הגריל, סלט אבוקדו וחצאי עגבניות שרי, שלכל אחד מהם היתה פינה משלו, בעוד החסה ברוטב קיסר (שהאנשובי היה בו דומיננטי מידי) נחה לה במרכז. כשעורבב הכל, טעם האנשובי ברוטב עומעם מעט וכל המרכיבים השתלבו הרבה יותר טוב. הסלט התגלה כהצלחה וליווה אותנו גם לעיקריות.

בהתאם לאג'נדה המוקדמת הלכתי על פילה לברק שנח לו על מצע קינואה (56 שקל) ואחי דבק בסטריאוטיפ הנגדי והזמין סלטינבוקה (48 שקל) - נתח חזה עוף שעליו פרמזן ופרוסת בקר מעושן - עם צ'יפס שמנמנים כמובן. הדג היה עשוי בדיוק במידה ובליווי תיבול מינימלי של לימון וקצת מלח ופלפל היה פשוט וטוב. הקינואה שליוותה אותו לעומת זאת, הוכיחה לעולם שלהיות בחורה זה ממש לא עסק פשוט וכדאי לי מהר לחזור לאכול פירה כמו בן אדם. האמת שכבר טעמתי קינואה עשירה ומוצלחת מזו, אבל כאן הולכים עליה נטורל ("לפי בקשת הקהל", סיפר אורן) ולמרות שהטרנד הטבעי מאד מצליח בימינו, בתחום הקינואה חייבים לסייע לה קצת עם הרבה עשבי תיבול ורוטב.

קינחנו עם כל הקלוריות שניתן היה לדחוס לאחר ההתנזרות היחסית (מצידי, לפחות) בעזרתם האדיבה של עוגת גבינה אוורירית ולא מתוקה מידי (24 שקל), פאי תפוחים מחמם ומנחם (כנ"ל) וסיידר חם מחוזק ביין אדום (18 שקל) בשביל להוכיח לעצמנו שכבר חורף בחוץ.

המחירים כאן הוגנים בהחלט עד נמוכים, האווירה תואמת את השכונה המקסימה והאוכל עונה על צרכים מגוונים של אנשים עם מאוויים שונים בתכלית. לשתות כאן איזה דרינק לקראת ערב, במיוחד בימי שלישי כשיש ערבי ג'אז במקום, יכול להיות דיל משובח לחורף הקרוב.