שנתיים לאחר תבוסתו בעירק ובסוריה ולאחר חיסול מנהיגו, אבו בכר אל-בגדדי, ארגון דאעש קם לתחייה באפריקה ויוצר בריתות עם ארגונים מקומיים. רבים מאותם ארגונים קשורים אליו בצורה רופפת בלבד, אך בשנה האחרונה הגיעה האלימות מצד ארגונים מוסלמיים קיצוניים ביבשת לשיא (עלייה של 43% לעומת 2019), ודאעש משתמש בהצלחות אלו כדי ליצור תדמית של עוצמה ולהעניק השראה לתומכיו בעולם – כותב ניו-יורק טיימס.

בשבוע שעבר נטל דאעש לעצמו את הקרדיט על התקפה ממושכת של קיצוניים במוזמביק על עיר החוף החשובה פאלמה, בה נהרגו עשרות בני אדם. בעקבותיה החלו דיבורים בפורומים המקוונים של דאעש על הקמת חליפוּת במדינה זו. בימים האחרונים הגיעו למחוזות סמוכים רבבות פליטים שנמלטו מאזור הלחימה, ותיארו אלימות קשה במאבק עקוב מדם.

אפריקה תהיה החזית הבאה של ארגוני טרור בינלאומיים כמו אל-קאעידה ודאעש – מזהירים מזה למעלה מעשור אנשי צבא ומאבק בטרור בארה"ב. שני הארגונים יצרו בריתות עם ארגונים ג'יהאדיסטיים מקומיים והתבססו במערב אפריקה, צפונה ומרכזה, משם הם יכולים לצאת למתקפות רחבות היקף. לאחרונה הזהירו פקידים אמריקנים, כי גם במצבו המוחלש – דאעש נותר ארגון מבוסס בעירק ובסוריה, וייתכן שלרשותו 10,000 לוחמים שירדו למחתרת. למרות שהתבוסות בשדה הקרב והקורונה הנמיכו מאוד את פרופיל התעמולה והגיוס של דאעש, עדיין עומדים לרשותו 100 מיליון דולר ורשת של תאים מקומיים מחוץ למזרח התיכון, מהפיליפינים ועד אפגניסטן.

כוחות הביטחון העירקיים ובני בריתם המערביים ממשיכים לצוד כיסים של לוחמים. בתוך שבועיים בחודש מארס ביצעו העירקים 312 התקפות אוויריות על מעוזים של דאעש. למרות התגברות החשש באירופה ובארה"ב מפני טרור פנימי, עדיין קיימת סכנה של פיגועי התאבדות מצד "זאבים בודדים" התומכים בדאעש. שרי החוץ של 80 מדינות הקואליציה נגד דאעש, בראשותו של אנתוני בלינקן, קיימו ב-30.3.21 פגישה מקוונת לדיון בפעילות הגוברת של הארגון וקבעו: "האיום נותר בעינו". וכאמור, המוקד עבר לאפריקה.

באזור הסָהֶל – מסנגל עד סודן – קבוצות חמושות חודרות לאיזורים שעד כה היו פטורים מעונשה של אלימות הארגונים הקיצוניים. ארגונים הקשורים לאל-קאעידה השתלטו על חלקים ניכרים מהאזור הכפרי בקו החוף של סומליה. דרומה משם, במוזמביק, חדירה של כמה עשרות לוחמים לפני שלוש שנים הפכה למלחמה בקנה מידה מלא. הקבוצות הללו אינן חזקות במיוחד, אך יש להן די כוח כדי לערער את הביטחון הפנימי במדינותיהן, מציין הטיימס.

מומחים רבים מתארים את קשרי דאעש והארגונים המקומיים כ"נישואי נוחות": הארגונים המקומיים מקבלים את הלגיטימיות וההכרה שמביא איתו מותג דאעש, בעוד דאעש מציג את פעולותיהם כהוכחה לכך שהג'יהאד העולמי שלו חי ובועט. במקומות כמו צפון ניגריה מפעיל דאעש את השפעתו באמצעות שלוחתו המקומית – המדינה האיסלאמית במערב אפריקה – ומספק לאנשיה אימונים ומימון. במקומות אחרים, כמו מוזמביק, הקשר רופף בהרבה והארגונים הם בעיקר תוצר מקומי של מצוקה מקומית.

במוזמביק גזלו אנשי השכבה השלטת במשך שנים את עושרו של מחוז קאבו דלגאדו, לאורך חוף האוקיינוס ההודי, שהפך למרכז סחר בלתי חוקי בעץ ולהברחות שנהב וסמים. בשנת 2009 התגלה בו אחד המצבורים הגדולים בעולם של אבן האודם, ולאחר שנתיים התגלה בו מאגר גז טבעי בשווי של עשרות מיליארדי דולרים. ספקולנטים הציפו את האיזור, תושביו גורשו מאדמתם וכמה כורים קטנים הוכו למוות.

בשנת 2017 החל ארגון טרור מקומי לתקוף תחנות משטרה ומנהיגים מקומיים, והוא זכה לאהדה מצד סוחרים זעירים בנמלים וצעירים מתוסכלים. תגובתו האלימה של צבא מוזמביק, אשר התעלל באזרחים, סייעה אף היא לאנשי הארגונים לצבור תמיכה. אבל בשנת 2020 השתנה אופיה הלחימה: הקיצוניים הרסו ערים שלמות, הפכו 670,000 תושבים לפליטים, הרגו לפחות 2,000 אזרחים וחטפו עשרות אחרים. התוצאה הייתה שהאוכלוסייה פנתה נגדם וכיום הם מבודדים למדי.

מאז שהארגון המקומי נשבע אמונים לדאעש ב-2019, קיבל העימות תשומת לב בינלאומית. בחודש שעבר קבע האו"ם שמדובר בארגון טרור בינלאומי והטיל עיצומים על מנהיגו, אבו יאסר חסן. ארה"ב שלחה עשרות חיילים לאמן את הנחתים של מוזמביק ופורטוגל הודיעה שתשלח 60 חיילים משלה למושבתה-לשעבר. השבוע הודיע צבא מוזמביק, כי הטרוריסטים סולקו מעיר פאלמה. אבל מאות אלפי פליטים עודם תלויים על בלימה, ומי שהיגרו למחוז כדי לעבוד בענף הגז נאלצו לשוב לבתיהם לאחר שהפעילות הושעתה.