הגזענים לא יקבעו מי יהיה הנשיא הבא

לפני שבע שנים וחצי ראיינתי מועמד מטעם עצמו לתפקיד נשיא המדינה. המועמד מטעם עצמו בעל מוניטין בינלאומי, מלא בעצמו עד כדי להתפקע, דיבר כשעתיים על מעלותיו, איכויותיו, הליכתו בין שועי ארץ ורוזני עולם, על ההחלטה הנכונה של הח"כים לבחור בו לנשיאות.

זה היה נסבל על-אף ההתנשאות המובנת ותחושת העליונות כלפי האחרים. האיש המורם מעם, אשר היה בטוח לו אך יעלה את שמו כמועמד לנשיאות גשם של אצבעות ירד מהשמיים וימשח אותו לנשיא המדינה, הרי הוא מסכים לשאת עליו את עול המדינה ומקבל את הדין בזחיחות ויהירות האופיינית לו כל כך.

הכלתי את הנרקיסיסט עד לרגע בו אמר ואני מצטט אחד לאחד "איך אפשר להשוות אותי לפואד בן-אליעזר, הוא מסוגל לנהל סמול טוק בטרקלינים? הוא בכלל יודע לאכול עם סכין ומזלג"? הלסתות נשמטו באותו הרגע. גם קורט ההבנה שהיה בי התהפך לחמלה, לא לכעס, לחמלה על האיש המרשים הסוחב בתיקו פרסים חשובים ביותר אך תקוע עם היהירות הבלתי נסבלת בעולם אפל של גזענות והתנשאות עדתית.

נזכרתי במפגש המעציב הזה השבוע, כשהחלו ההימורים על בחירת נשיא המדינה הבא. השמות המשמעותיים בבורסת המועמדים הם יצחק בוז'י הרצוג ומרים פרץ, בהינתן שבנימין נתניהו דבק בסירובו לעסקה סיבובית מסוג זה.

מרים פרץ, אישה מרשימה, דעתנית, מחברת, אוהבת הארץ, אוהבת העם וממלכתית מאוד. מרים פרץ אינה נגועה בפוליטיקה ולא דבק בה רבב מהשנאה החוגגת בחוצות המדינה. כן, מרים פרץ היא גם אם שכולה, פעמיים, אשר בחרה במקום ליפול למרה שחורה ולתהומות הכעס והשיתוק להיות מופת ודוגמה לחוסן, לעמידה בגבורה לזכר ילדיה, למען כלותיה, נכדיה, להיות מגדלור של יופי אנושי המניף את דגל הנתינה והסובלנות, דגל אהבת העם והמולדת על-אף המחיר הנורא, הבלתי נתפס.

פלוגות הסער האנטי החלו לחמם מנועים, סימנו את מרים פרץ כמי שכרתה ברית סמויה עם 'השטן הגדול', בנימין נתניהו ו'השטן הקטן', נוני מוזס. מרים פרץ סומנה על-ידי השוליים כבובה ומריונטה אשר אמורה להיבחר בסיוע השניים כשהמטרה היחידה היא להעניק להם חנינה אותם בבא העת.

האובססיה המורכבת והמאתגרת שהינה עניין לרופאי הנפש, לראות הכל דרך הפוליטיקה, יש בה כדי לטעת ספקות בדבר יכולותיה המוכחות של מרים פרץ להיבחר כנשיאת מדינת ישראל. המתנגדים, כאמור, החלו להקליד בעוז כנגד בחירתה, "ממתי השכול מעניק פרס? הסידור ברור היא תיבחר ותיתן חנינה לנוני מוזס ולמושחת מבלפור", אלו ההאשמות העדינות. תיאוריות הקונספירציה אשר אין להם לא ידיים ולא רגליים מתחילות להזין את עצמן.

יותר מכל כתבה עורכת דין ידועה אשר הייתה בכירה בפרקליטות את הדברים הבאים, "משרת נשיא המדינה אינה פרס ניחומים לאם שכולה. לתפקיד צריך להיבחר אדם, גבר או אישה שיכולים למלא את התפקיד הייצוגי הזה. אתם רואים אותה נוסעת בעולם ומייצגת את ישראל? נפגשת עם ראשי מדינות ומנהלת איתם שיחות פוליטיות, מדיניות? חותמת בשיקול דעת על בקשות חנינה? נושאת דברים על עניינים שברומו של עולם? נו באמת".

לא ייאמן. הכותבת בכירה לשעבר בפרקליטות, כמו הפרופסור עם נימוסי השולחן של פואד בן-אליעזר, נוטפים יהירות, גאווה, דעות קדומות, סטראוטיפים וגזענות במובנה הפשוט של המילה. התשובה לעו"ד היא, כן, כן, כן, כן, ועוד פעם כן. מרים פרץ יכולה לעשות את הכל ועוד יותר עם ערך מוסף.

האם עו"ד או הפרופסור המלומד היו מעזים להתבטא באופן הגזעני והמכוער הזה כנגד מי מהמילייה שלהם?

לעיתים אני משתעשע במחשבה כי תם עידן הגזענות במדינת ישראל ואז אני פוגש את הגזענות המכוערת במלא תפארתה, בשם מלא עם תואר נלווה ואמירות שלא היו מביישות את גדולי הגזענים. אז הגזענות לא פשה מעמנו, עדיין קיימים בני האלים הבטוחים שרק הם ודומיהם יודעים לאכול בפה סגור עם סכין ומזלג, שרק הם בעלי יכולת עמידה מול גדולי עולם, שרק הם יכולים לנהל שיחות עם גדולי עולם, שרק להם יש שיקול דעת טרם חתימה על חנינות. גזענות מובנית וחולנית אצל מי שבטוחים שהשחר מפציע ממצחם והם הזכות לקיומו של העולם.

מרים פרץ, כל היפה בישראל, אשת מופת, דמות מרשימה ומודל לחיקוי, דמות מחברת, האוהבת גם את גזעני הארץ הטובה, מחבקת גם את מי שזקוקים למראה ענקית בה יביטו רגע שיפיצו את ארס גזענותם. מרים פרץ הנשיאה שלי, הנשיאה של העם, הנשיאה הבאה.