"מִי זָרַק עָלַי פֹּה גִּיר?"
כַּךְ מוֹרַת-זִמְּרָה בַּשִּׁיר;
תַּלְמִידֶיהָ, חֲסוּדִים,
הֵד עָנוּ לָהּ: "לֹא יוֹדְעִים!"
כְּשֶׁבַּפֶּשַׁע אַיִן מוֹדִים -
אָז כֻּלָּם הֵם חֲשׁוּדִים.
זֶה אָמוּר גַּם, כְּמוּבָן,
כְּשְׁמְזַנְבִים בִּצְבַא אִירַן.
בְּרַם, מֵאָז שֶׁיֵּשׁ בְּחִירוֹת
בְּכָל אַרְבַּעַת-הָעוֹנוֹת,
תַּאֲוָה אֶל הַשִּׁלְטוֹן
מְסַמֵּאת כָּל הִגָּיוֹן:
שִׁכּוֹר מֵרַהַב, מַדְהֵבָה,
בִּיבִּי מַשְׁוִיץ בְּגַאֲוָה
בְּכָל מִבְצָע שֶׁל הַמּוֹסָד,
אֲתָר בּוֹ חֵיל אַוִּיר חָבַט,
כְּמוֹ נוֹאֵף, שֶׁאַךְ גּוֹמֵר
חִישׁ רָץ לַחֶבְרֶה לְסַפֵּר...
כֻּלּוֹ - דִמְיוֹן מִזְרְחָנִי
הַכֹּל רַק הוּא, "אֲנִי!", "אֲנִי!"
זוֹ חַבָּלָה לֹא אַחְרָאִית,
עַל פִּי כָּל הֲבָנָה צְבָאִית -
כְּשֶׁמּוֹסְרִים (עִם הַגְזָמָה)
לִידֵי אוֹיֵב - סוֹד מְזִמָּה.
אבל, הָמוֹן חָמוּם צוֹהֵל:
שֶׁ-"בִּיבִּי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל"
וְזֶה חוֹזֵר, כֵּן, שׁוּב וְשׁוּב,
כִּי-כַּךְ קוֹנִים קוֹל-אֲסַפְסוּף.
ד"ר ערן גרף,
