נשיא המדינה, מר ראובן רובי ריבלין,
משפחות, מצטיינים יקרים,
מכובדי כולם,
זכינו לחיות בתקופה מיוחדת בהיסטוריה, זוהי רק הפעם השלישית לאורך כל ההיסטוריה היהודית בה עם ישראל הוא ריבון בארצו. הריבונות העברית הראשונה, בתקופת הבית הראשון, התפרקה והתפלגה לשתי מדינות - ממלכת ישראל וממלכת יהודה - המתח ביניהן החליש אותן והוביל לקריסתן. התופעה חזרה על עצמה - לקראת סוף ימי הבית השני, במהלך המרד הגדול ברומאים: בזמן שהגייסות של טיטוס צרו על ירושלים. מבחוץ, סרבו הלוחמים היהודים להתאחד מבפנים, וכשגברה השבטיות על הלאומיות, גברו הרומאים על היהודים.
בפעם השלישית, קמה הריבונות עם הקמתה של מדינת ישראל לפני שבעים ושלוש שנים. אחד מעמודי התווך של הריבונות הזאת, של המדינה שלנו הוא הממלכתיות. שיקומה עם תקומת המדינה, הוא לא פחות ממהפכה. מציאת מכנה משותף רחב שעל בסיסו אנו פועלים יחד, והתחושה שהסיפור שמלכד אותנו, חשוב יותר מהסיפורים שמפרידים בינינו, היא ההישג הגדול ביותר של הציונות.
הממלכתיות, שבצלמה נבנה צה"ל הוא גם אחד מהישגיו המשמעותיים - היותנו צבא עם ממלכתי - צבא שבא מהעם, פועל למען העם, ושרק שיקולי הביטחון וטובתה עם לנגד עיניו. כך היה מיומו הראשון, עת שהוקם בסערת הקרבות של מלחמת העצמאות, וכך אנו פועלים גם היום. ואכן, משימת ההגנה הינה הראשונה במעלה, ובזכות פעילות מבצעית ענפה, השנה החולפת הייתה אחת השנים הבטוחות ביותר שידעה המדינה.
אך לצה"ל יש תפקיד נוסף, חשוב בפני עצמו, יחיד ומיוחד בכל העולם - יש לצה"ל תרומה ניכרת לאחדות וללכידות החברתית במדינה. אל שערי הצבא נכנסים חיילים מכל קצוות הארץ ומכל חלקי האוכלוסייה - גברים ונשים, דתיים וחילוניים, מהמרכז ומהפריפריה, בני עדות ודתות שונות ובעלי דעות מגוונות. בצה"ל רב המאחד על המפלג, וכולם נרתמים למימוש המטרה המשותפת - ביטחון המדינה. דבר מה שונה בין חיילי צה"ל לא מקטין את הדומה והמשותף, ולא מחליש את המחויבות והמסירות זה לזה.
המפגש הייחודי שמתרחש בצה"ל בין האוכלוסיות והתרבויות השונות יוצר תופעה ייחודית - השירות הצבאי גובר על המחסומים המפרידים בינינו, ומפוגג את הניכור והזרות בין מגזרים. הוא מחבר ומלכד, מוחק את הפערים החברתיים, הכלכליים והגאוגרפיים, ומטפח את החברות ועבודת הצוות.
אין עדות בבטן הספינה ובדת"ק, אין מגזרים בטנק ובמחסן הלוגיסטי, ואין שבטים בטור הרגלי המתגנב למעצר. מי שלחם במשך שלוש שנים כשלצידו חברים מכל חלקי העם, מי שתיפקד כחלק מצוות פיתוח, במדור או בענף עם חיילים וחיילות מכל המגזרים, ומי שבעצמו זכה לפקד על אוכלוסיות מגוונות כל כך, אינו יכול שלא לגלות את האיכות בכל סוגי האנשים, ואינו יכול שלא לפתח סובלנות, קבלה וחיבה כלפי כולם.
יותר מכך, במקרים רבים השירות הצבאי מקדם אנשים, מזניק אותם קדימה בעיני עצמם ובעיני סביבתם. תפקידים רבים בצבא חושפים אצל האנשים תכונות חשובות, שלא באו לידי ביטוי עד לשלב זה של חייהם. דווקא בצבא הם מגלים משימתיות וכושר ביצוע, יוזמה, יצירתיות ויכולות ניהול ופיקוד. מפקדים צעירים שזה עתה סיימו את הכשרתם והתמנו למפקדי כיתה או צוות, לראש חוליה או מדור, מגלים בעצמם על עצמם תכונות שלמנהיגותו הובלה.
תכונות אלה נשארות לא פעם נחבאות במסגרות החינוך המסורתיות, והשירות הצבאי נותן להן פתח, מקום לביטוי ולהעצמה. יכולות אלה יחד עם ערכי המקצועיות, החדשנות והיוזמה שרוכשים המשרתים בצה"ל, ממשיכים ללוות אותם גם בצאתם אל המשק הישראלי, ויש להם חלק משמעותי במזג הניהולי, היזמי, העסקי והחברתי של מדינת ישראל, והיותה "אומת הסטרטאפ" קשורה לכך במידה גדולה.
מדינה שחייליה המשוחררים חוו התמודדות עם עומס מטלות ואתגרים על בסיס יומי, התגברו על קשיים, הוציאו לפועל משימות מורכבות באופן צוותי ותפקד וביחד עם אנשים מכלל המגזרים, היא מדינה שכל העת מוזרקת לה אנרגיה רעננה בדמות אנשים בעלי ניסיון, ביטחון עצמי ותחושת מסוגלות, כישורים חברתיים ולא פחות חשוב, תחושת סולידריות המתבטאת בקבלת האחר, אחדות המטרה ושייכות למדינה.
המפגש הנוצר בין חיילים במסגרת השירות בצה"ל מחזק גם את הממלכתיות הישראלית המהווה נכס אסטרטגי למדינה. בזכותה התלכדנו, בזכותה בנינו בית לאומי ובזכותה אנחנו כאן. אבל סכנה חדשה מאיימת על הנכס הזה. המהפכה הדיגיטלית שהביאה לעולם ברכה רבה, נושאת עימה גם השלכות לא מתוכננות.
אחת מהן היא פיצול של החברה לתיבות תהודה רבות ומבודלות זו מזו, שבהן אנו נחשפים שוב ושוב לדומים לנו, לשבטים. השבטים הדיגיטליים החדשים, המלאים בזעם ולא בעובדות, מפוררים את הלכידות של חברות רבות בעולם, ומאיימים לעשות כך גם בישראל. מדובר אומנם בתופעה עולמית, אבל לא מדובר בגזרת גורל - אנחנו בצה"ל חייבים להיות שונים. צה"ל ששומר על ביטחון ישראל, ימשיך לשמור גם על נכס הביטחון הלאומי שנולד במהפכה הציונית-הממלכתיות.
דווקא בתקופה בה צה"ל הופךי ותר ויותר לצבא מתקדם, נאמר בקול ברור: השאיפה שלנו למצוינות, חייבת ליצור תרבות ארגונית שבה בני אדם מוציאים את המיטב מהטכנולוגיה, מבלי שהטכנולוגיה תפגע במיטב שבאדם. נעודד ונרחיב את השימוש בטכנולוגיה, אך נטפח יחסים לא טכנולוגיים בין בני אדם. נשמר את המפגש והשיח הבלתי-אמצעי ובגובה העיניים בין חיילים, ובין מפקדים לפקודים, ונזכור שכל יחידה היא בית עבור המשרתים, בית בו הישראליות על כלל גווניה פוגשת את עצמה פנים אל פנים, לא דרך המסך או הטוקבקים, אלא כחברת מופת כלל ישראלית.
