ביום חמישי לפנות ערב, 21 באפריל, נמשך קרב בית הנאג'דה בכל עוזו. מפקד הקרב, המ"מ יצחק סורוקה, דיווח למפקדו בשעה שש וארבע דקות: "עוד אחד נפצע אצלנו. שני מפקדי כיתות יצאו מכלל פעולה. המ"כ אוריאל מורפנגר נהרג". ואחרי שתי דקות: "הערבים מתכוננים להסתערות חדשה. שומעים צעקות 'קדימה'. לא יודעים מאין".
18.10 סורוקה: "מבקש לפנות את הבניין".
18.12 הסמג"ד דוד קז: "לא מאשר פינוי".
18.15 סורוקה: "תגבורת אינה באה בחשבון. אין מקום בבניין". 18.18 "ישנה הצעה להשאיר חומרי-נפץ ולפוצץ את הבניין". 18.19 "מבקש שוב רשות לפנות את הבניין, מתקיפים אותנו ברימונים". 18.30: "מתי אתה מסכים לפינוי?".

18.31 קז: "כשיחשיך ויגיעו משוריינים".
18.31 סורוקה: "אנו משתדלים להחזיק מעמד".
18.31 קז: "חסוך בתחמושת".
18.32 סורוקה: "מה בנוגע למשוריינים? עדיין לא הגיעו?"
18.38 קז: "המשוריינים בתל-עמל. הערבים מתקיפים מכל הצדדים".
18.45 סורוקה: "אין תועלת בתגבורת, זה יעלה בקורבנות. הבית פרוץ". 18.48 "המצב חמור ביותר. מתקיפים אותנו מכל הצדדים". 18.55 "הערבים מדברים ברם-קול". 19.10 "המשוריינים טרם הגיעו. מחכים בקוצר רוח". 19.11 "המצב חמור עד מאוד". 19.13 "כל רגע יקר". 19.15 "הערבים תפסו עמדות חדשות המהדקות אותנו. חיי האנשים תלויי במשוריינים". 19.16 "לחץ שוב, חיי אנשים תלויים בדבר". 19.25 "אין תחמושת לחיפוי".

בשעה שבע ארבעים ואחד בערב הגיעו שני משוריינים לבית הנג'אדה אבל אחרי דקות אחדות דיווח סורוקה: "המשוריין עזב אותנו. לא הספקנו לדבר אתו. המשוריינים ברחו. מתי יחזרו?".

משוריינים נוספים ניסו לשווא להגיע אל הנצורים. מאחד מהם שהתקרב אל הבניין, נזרקו שקים עם לחם וכדורים וחובש קפץ ממנו והצטרף אל הלוחמים בבית הנצור. המשוריין ברח והשקים נותרו על הכביש. הטוראי אברהם פינקלשטיין יצא החוצה והביא את שקי-הכדורים אל חבריו, תחת מטר הכדורים. אלפיים כדורים היו בשקים. שקי-הלחם נשארו על הכביש. בשעה שתים-עשרה וחצי אחרי חצות אור ליום שישי 22 בלילה הודיע הסמג"ד קז לסורוקה: "בעוד חצי שעה יתחיל המבצע".¹

כשהתחיל "מבצע ניצחון" הוקל הלחץ על בית הנג'אדה, אך הנצורים עדיין לא יכלו להיחלץ ממנו. אחד מהם שלא חתם את שמו, כתב: "האנשים היו יגעים עד מוות, מלוכלכים מפויחים ושיניהם נוקשות מצינת-הלילה. הבריאים פשטו את הסוודרים וכיסו בהם את הפצועים... בחשכת החדרים הפרוצים והקרים היה קשה להבחין מי חי ומי נפח את נשמתו. הלוחמים הבריאים היו אובדי-עצה באין תחמושת, רימונים, לחם ומים, וכוחותיהם אופסים".²

במטה חטיבת "כרמלי" - מקלף, תבורי וענבר השלימו את תכנון "מבצע ניצחון". סביר להניח שהידיעות מבית הנג'אדה השפיעו על מהלכיו ועיתויו. בשש לפנות ערב 21 באפריל היו הלוחמים והנשק מוכנים בבית-הספר הריאלי שבהדר-הכרמל, אבל משה כרמל דחה את התחלת המבצע עד שיגיעו הדווידקות מתל אביב, והן הגיעו רק בחצות. רוב אנשי המטה שהתייאשו מהדווידקות שעה לפני כן, הלכו לבתיהם ובמטה נשארו רק המח"ט משה כרמל וטוביה ארזי.³

בשעה אחת אחרי חצות, אור ל-22 באפריל, הרעישה ארטילריה את כל חיפה הערבית. חמישים ושניים פגזי מרגמה שלושה אינטש נורו ושמונה מוקשים ימיים עגולים מלאים חומר נפץ גולגלו לרחובות. אחת מהדווידקות לא הייתה חרוטה כראוי ופגזים לא נכנסו לקנה שלה. דווידקה אחרת התפוצצה עם הירי הראשון ושלושה לוחמים רגמים נפצעו בהתפוצצות, אחד מהם קשה. הדווידקה השלישית הטילה פצצות ברעש גדול אבל רובן היו עקרות.⁴

אחרי ההרעשה חדרו שתי חוליות מחטיבת "כרמלי" לעומק השטח הערבי. שמונה לוחמים, רובם מפקדי-כיתות וחבלנים, חדרו לשכונת ואדי רושמיה בשעה אחת ועשרים אחרי חצות, השתלטו על בניין שאִכלס עמדה ערבית ופוצצו אותו.⁵ עשרים לוחמים חדרו באותו זמן לחניון-רכב ברחוב נצרת שבחיפה התחתית, השמידו ארבעה אוטובוסים, חיבלו באוטובוס נוסף ובמונית ונסוגו ללא נפגעים.⁶

כמה שעות לפני כן, בשעה שש וחצי לפנות ערב, פקד כרמל על מפקד קורס מפקדי-כיתות של החטיבה, מקס גריל, לחלץ את המחלקה של סורוקה הלכודה בבית הנג'אדה ולהשתלט על גשר ואדי רושמיה ועל סביבתו. השעה דחקה והמידע שקיבל גריל על נתיב הפריצה דרך השכונה הערבית חליסה לא היה מדויק. חניכי הקורס בפיקוד אהרון אבנון ומחלקה מגדוד 22 של "כרמלי" בפיקוד זאב יצחקי חדרו לחליסה. בקרבות מבית לבית, שאחדים מהם היו קשים, התקדמו גריל ופקודיו לאט. כמה מהם נהרגו. "מדוע מקס מתקדם לאט?!" צעקו מפקד "מבצע ניצחון", בן-ציון ענבר, ואנשי מטהו זה לזה במכשירי-הקשר. ענבר רצה שגריל ופקודיו יגיעו מהר לבית הנג'אדה, אך לא היה יכול לומר להם זאת: לכוח של גריל היו רק שני מכשירי-קשר, ושניהם לא פעלו בשעות הראשונות של הפעולה, והתיאום המוקדם בין ענבר לגריל היה לקוי.

כל הלילה, במשך שבע שעות, נמשך הקרב בחליסה. בבוקר של 22 באפריל הגיעו גריל ופקודיו לוואדי רושמיה וכבשו את הבית החצי-עגול, שנכבש וננטש יום קודם לכן. אל בית הנג'אדה לא יכלו להגיע בגלל מקלע ערבי ששלט באש על סביבתו. רק בשעה תשע ורבע בבוקר הסתננו שבעה מאנשי גריל אל בית הנג'אדה. בשעות הצהריים כבר הייתה סביבת הבית נקיה מלוחמים ערבים מקומיים, אבל משוריין של הלגיון העבר-ירדני התמקם ברחוב צלאח א-דין וירה פגזים וכדורי-מקלע על בית הנג'אדה ועל בית התעשיה. הפצועים מהכוח של סורוקה לא פונו. בחילופי היריות פגעו כמה כדורים בשיירת מכוניות בריטיות, שהגנרל סטוקוול נסע בה, והבריטים הגיבו בהפגזת בית התעשיה מתותחי שני ליטראות. שני פגזים פגעו במטה הקדמי של גדוד 22. הסמג"ד קז נהרג והמטה חדל לתפקד. בשעה מוקדמת של אחר-הצהריים נסוג המשוריין העבר-ירדני מרחוב צלאח א-דין אחרי שספג יריות, בארבע אחרי הצהריים פונו הפצועים מבית הנג'אדה. אחרי שעה וחצי הוחלפה המחלקה של סורוקה במחלקה אחרת.⁷ חליסה, ואדי רושמיה וסביבותיהן היו בידי ה"הגנה", והמשא והמתן על-כניעת הערבים כבר התחיל, אבל הלוחמים בשטח עדיין לא שיערו שבמבצעיהם העניקו ל"הגנה" את השליטה על חיפה.

בקרב בית הנג'אדה ושכונת חליסה נגרמו למחלקת יצחק סורוקה ארבעה הרוגים ועשרה פצועים. לקורס המ"כים נגרמו שלושה הרוגים.⁸

בשבוע הבא: כוח אצ"ל בחיפה; יחסים מתוחים עם ארגון "ההגנה. גרסת אצ"ל וגרסת "ההגנה" לגבי שיתוף הפעולה; כיבוש הבי על-ידי אצ"ל, כיבוש ואדי ניסנאס