|
|
חלוקה קוטבית [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
|
אבקש לפתוח במובאה מההפטרה המתקשרת לצירוף של שלוש הפרשות: "הֲלֹא כִּבְנֵי כֻּשִּׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׁרָאֵל... הֲלֹא אֶת יִשְׁרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּים מִכַּפְתּוֹר וְאָרָם מִקִּיר (עמוס ט' 7). פרסתי כאן את תשובת איש תקוע - הנוקד, בולס השקמים, הבוקר, הנביא - למבקשים להעפיל לפסגות המשיחיות של "אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים".
מעמוס פרק ט' פסוק ז' אנחנו נדרשים לאמץ את הבחירה נכונה והיא - "עִם כָּל הָעַמִּים", ולא "מִכָּל הָעַמִּים". כשם שהארמים הגיעו מקיר, הפלישתים באו מכפתור, אנחנו באנו לכאן ממצרים. פנינו מופנות לכל העמים ולא להיות מֵעַל העמים.
בשלוש הפרשות שלפנינו אני רואה הרחבת עשרת הדיברות וגם תוספת לדיברות החקוקות על אבני הברית, ומכולן אני נכבש אחרי "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", כשהלל הזקן לקח פסוק זה מתוך גישה, שהוא עיקר התורה "זו היא התורה על רגל אחת ומאידך זיל גמור (צא ולמד...)".
המסע אל האהבה נולד ממקומות קשים ומחייב תהליך חינוכי של זיקוק רוחני, המובהר בספר ויקרא י"ט פס' טז-יח - "לֹא תִּשְׁנָא אֶת אַחִיךָ בִּלְבָבְךָ. הוֹכַח תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ...לֹא תִּקֹּם וְלֹא תִּטֹּר..." ובסוף התהליך המזקק - "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".
שמירה על עולם התוכן של "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" מחייב אותנו להתריס נגד המציאות הקיימת, בה קיימת חלוקה קוטבית בלתי צודקת בעוגה הלאומית בין ציבור עובדים שכירים ובין המעסיקים. אני מאחל למדינת ישראל, העושה את צעדיה הראשונים בשנת ה-74 להקמתה לובשת שלמת שוויון חברתי.
אני מאחל למדינתי בשנה הזו, שהיא תשמור על הקדושה המזדקרת בשלוש הפרשות. זו קדושה מחייבת לקיום חברה, המושתתת על אדנים של צדק חברתי, הרואים בהון האנושי העובד ערך חשוב, שיש לשמור עליו מכל משמר - "לֹא-תַּעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ וְלֹא תִּגְזֹל, לֹא-תָּלִין פְּעוּלַת שָׁכִיר אִתְּךָ עַד-בֹּקֶר" (ויקרא י"ט 13).
אני קורא לקיום חברה, בה חייבים לשרור יחסי עבודה ללא ניכור חברתי, ללא פערים חברתיים, אלא חתירה לקיום מערכת חיים שוויונית. חברה בה לא יהיו כחצי מיליון ילדים מתחת לקו העוני. בה לא יהיו חוטבי עצים ושואבי מים בלבוש של עובדים זרים, העושקים את שכרם.
הפסוק "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲך כָּמוֹךָ" מנווט אותנו לכינון חברה, בה לא יהיה ניצול אדם בידי אדם. מימוש ההוראה המקראית של הפסוק הזה והתוספת - "לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ" מחייב אותנו למחוק מדפוסי חיינו את תופעת חברות הקבלן.
חברה, בה יש לגיטימיות לתופעת חברות קבלן, זו חברה שיש בה פגיעה גסה במשמעות "קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ", פגיעה גסה בדרישה "לֹא תַּעֲשֹק אֶת רֵעֲךָ" ובמחויבות האנושית להוראה המקראית הקדושה - "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". מי שנותן לגיטימיות לחברות קבלן, הפוגעות בזכויות האדם העובד, הוא למעשה מצמצם את ערכי "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךֹ כָּמוֹךָ". הוא נוטל מהמצווה את נשמתה ומסרס את תכניה.
איחולי למדינת ישראל, שתנכס את הערכים החברתיים של פרשות אלו. תשמור מכל משמר על העיקרון "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ..." (ויקרא י"ט 34).
