הבטחתו של הנשיא ג'ו ביידן לצמצם ב-50% את פליטת גזי החממה בארה"ב ב-2030 ביחס ל-2005 היא מרובת אמביציה ומעוטת פרטים. מומחים אומרים לניו-יורק טיימס, כי הגשמתה תחייב שינויים מהירים ומרחיקי לכת כמעט בכל פינה של המשק האמריקני ותחולל מהפכה בדרך בה האמריקנים נוסעים לעבודה, מחממים את בתיהם ומפעילים את בתי החרושת שלהם.
כמה מחקרים כבר בדקו כיצד תיראה ארה"ב במצב כזה בסוף העשור. למעלה ממחצית מן המכוניות החדשות יהיו חשמליות; כמעט כל תחנות הכוח מבוססות הפחם ייסגרו; יערות יתרחבו; מספר טורבינות הרוח והשמש יוכפל פי ארבעה. תיאורטית ניתן להגשים את כל אלו, אבל קיימים אין-ספור מכשולים. הממשל יזדקק לשורה ארוכה של צעדים, שלרבים מהם תהיה התנגדות בקונגרס ובבתי המשפט – ולא לגרום נזק כלכלי משמעותי כמו אובדן משרות או זינוק במחירי האנרגיה.
ארה"ב נמצאת בנקודת פתיחה טובה: פליטת גזי החממה כבר ירדה ב-21% לעומת 2005, בעיקר בשל מעבר של תחנות כוח מפחם לגז טבעי, רוח ושמש. אבל כמעט שליש מן הירידה נגרם בשל הקורונה, שכן עסקים נסגרו והאמריקנים נסעו הרבה פחות – והירידה הזו צפויה להימחק כבר השנה. החלק הקשה של המשימה הוא בהמשך, והטיימס מפרט מה יצטרך לקרות ב-2030 כדי לעמוד ביעד שהציב ביידן:
- מחצית מהחשמל בארה"ב תצטרך לבוא מאנרגיה מתחדשת כמו רוח, שמש או מים – לעומת חמישית בלבד כיום. תחנות כוח מבוססות גז טבעי יתבססו על טכנולוגיה המצויה עדיין בחיתוליה. יהיה צורך לסגור את רוב 200 התחנות שעודן פועלות על פחם.
- שני שלישים מהמכוניות החדשות יותנעו בסוללות, לעומת 2% בלבד כיום. כל הבניינים החדשים יחוממו בחשמל במקום בגז טבעי.
- מפעלי המלט, הפלדה והכימיה יאמצו יעדי יעילות אנרגטית קשוחים יותר. מפיקי נפט וגז יצמצמו ב-60% את פליטת המתאן.
- שטח היערות יוגדל ושיטות החקלאות ישוכללו, אך שהירק ימשוך בחזרה גזים בשיעור גבוה ב-20% מאשר כיום.
כלל לא ברור האם ממשל ביידן יכול לאמץ מדיניות שתגשים את היעד שהציב הנשיא. הבית הלבן טרם פירט את הצעדים, אם כי סיפק כמה איתותים. למשל: ביידן העלה את הרעיון של סטנדרט לחשמל נקי, שיוכל לחייב את כל ספקי התשתיות לצרוך אנרגיה ממקורות נקיים בלבד ב-2035. אבל חוק כזה ייתקל בקשיים בקונגרס. ביידן גם בוחן את הרעיון של מס פחמן, שמטרתו תהיה לעודד את הפחתת פליטתו. מחקר אחד מצא, כי הפליטה תפחת ב-54% בשנת 2030 אם יוטל מס של 40 דולר לטון של פחמן והוא יועלה ב-5% בשנה; אבל גם את זה יהיה קשה להעביר בקונגרס.
יש עוד אפשרויות, כגון מתן הטבות מס למשתמשים בטכנולוגיה ירוקה – רעיון שבעבר זכה לתמיכה גדולה יותר בקונגרס. הסוכנות להגנת הסביבה יכולה להחיל תקנים מחמירים יותר על יצרני הרכב, תחנות כוח הפועלות בפחם וגז וקידוחי נפט; אין צורך באישור הקונגרס לכך, אך הצעד עלול להיתקל בהתנגדות בבית המשפט העליון לנוכח הרוב השמרני בו.
אפילו אם ימומשו כל הצעדים, מדגיש הטיימס, מרחפת מעל השאלה הגדולה ביותר: כהונתו של ביידן מסתיימת ב-2024. מה יקרה אם הנשיא הבא יסוג מיעד האקלים, כמו שדונלד טראמפ עשה ביחס למדיניותו של ברק אובמה? רפובליקנים כבר מתחו ביקורת קשה על היעד שהציב ביידן בטענה שהוא יפגע במשק האמריקני. ביידן מצידו טוען, כי השינוי דווקא ייצור הזדמנויות כלכליות ענקיות. כדי לממש את היעד שלו, ביידן יצטרך לנצח בוויכוח הזה, להוכיח שהאמריקנים ירוויחו מן השינוי ולזכות בתמיכה ציבורית נרחבת שתקשה להסב לאחור את הגלגל.
נקודה חשובה נוספת בהקשר זה היא, שהממשל הפדרלי אינו פועל לבדו. מדינות כמו קליפורניה וניו-יורק (מעוזים דמוקרטיים מובהקים) מקדמות יעדים שאפתניים משלהן להפחתת פליטת גזי החממה. ערים ברחבי ארה"ב מאמצות תקני בנייה מחמירים יותר ומתקינות עמדות טעינה לרכב חשמלי. חברות גדולות כמו ג'נרל מוטורס וגוגל הבטיחו לעבור לרכב חשמלי ולאנרגיה נקייה. התרחבות של צעדים אלו יסייעו להשיג את היעד, גם אם הממשל הפדרלי לא יעשה כל שביכולתו.
