מחול שדים

חלוקת כספים: כסף לעניים, כסף לעשירים, כסף ללא ערך

בניו-יורק מחלקים 15,000 דולר לאדם (בלתי חוקי), עזרה ממשלתית. בלוס אנג׳לס הולכים להנהיג הבטחת הכנסה מינימלית לכל אדם המשתכר מתחת לרף מסוים. מסתבר שיש הרבה מאוד כסף. קודם כל מכסים חובות והתחייבויות (הפרשה לקרנות פנסיה לעובדים ממשלתיים), ואח"כ מחפשים כל מיני תוכניות שונות ומשונות. בעולם נורמלי, מתוקן, מסודר, דברים כאלו לא היו קורים. אך בארה"ב של ביידן והדמוקרטים, הורסים כל חלקה אפשרית. בסוף השנה הבאה, כבר לא ישאר כל דבר שניתן יהיה להציל.

בקרוב תהיה תעסוקה חדשה, מסוג "ריפוי בעיסוק". הדמוקרטים מתכננים לשנות את מספר המדינות באיחוד מ-50, והראשונה ברשימה היא וושינגטון די. סי. צריך יהיה גם לשנות את שמה, אך תארו לעצמכם את הדגלים החדשים של ארה"ב, כמו גם את כל השינויים שידרשו. פשוט נפלא: ראשית הסינים ייצאו לנו נגיף, עכשיו הם מייצאים לנו מסיכות וערכות מגן, ובקרוב דגלים אמריקנים חדשים (או דגלים של אמריקה החדשה).

מי אשם? ראשית הדמוקרטים שמובילים את מהלכי ההריסה. שנית הרפובליקנים שלא עושים מספיק, לא מתאמצים או לא משקיעים את כל כולם במלחמה בגזירות האלו שהן גרועות לאמריקה כולה.

איש לא מתייצב להגיד שכך לא ניתן להמשיך. עד כה סין (בעיקר) קנתה את אגרות החוב של ממשלת ארה"ב, והיא המחזיקה העיקרית בהן. אך בנקודה מסוימת סין תגיד "מספיק ודי, נמאס ולא משתלם"! ומה אז? הממשל ימשיך להדפיס כסף? הלא תתחיל אינפלציה דוהרת, המחירים יעלו, אנחנו לא נוכל לעמוד בכך, והכל ידרדר ללא יכולת לעצור. מדוע אין דמוקרטים באותה ביצה ששמה וושינגטון די סי העומדים ואומרים "עיזבו את הרפובליקנים. זה פשוט לא טוב לנו. לא לנו, לא לילדינו ולא לילדיהם אחריהם".

בינתיים רבים יפסיקו לקרוא כאן. הבורסה עולה ועולה (כך גם לפני שנה: אלפי מתים ביום, והבורסה עולה). מחירי הבתים מזנקים. הכל פתוח. הקניות בעיצומן. טוב ונעים לנו. למה להתעמק במה שקורה שם בביצה של המדינה ה-51?

נזכר אני בסיפור של יצחק בשביס זינגר, על משתה השטן. חגגו להם אנשי העיירה את אותה חתונה, עד שבבוקר הם מצאו עצמם בבוץ, ללא זכר ליום האתמול. מבולבלים, אומללים, הם כלל לא הבינו את מר גורלם ורוע מצבם. רק עמד לו השטן שם וצחק.

משפט וגזר דין

כאן בארה"ב חבר מושבעים הרשיע את השוטר בהריגתו של ג׳ורג׳ פלויד. בעוד חודשיים ינתן פסק הדין. הפוליטיקים והפעילים טסו להראות נוכחות ודרשו שפסק הדין יהיה לרוחם. הם גם איימו שאם לא כך יהיה, כדברם, התוצאות תהינה הרות אסון. כבר התנסנו בכך, במאי וביוני אשתקד, כך שאלו לא היו דיבורים בעלמא.

יום לפני הכרזת החלטת חבר המושבעים, פורסמה כתבת תחקיר עם רקע על כל אחד מהמושבעים. היה זה להסיר כל ספקות: אם לא תעשו את המצופה מכם, אתם ומשפחותיכם על הכוונת. חייכם לא יהיו שווים קליפת השום.

פלא שההחלטה הייתה כפי שהיתה? הלא ג׳ורג׳ פלויד היה האבא, והדוד, והאח, והבן והבעל הנפלא שכל אחד שואף להיות. הוא היה איש למופת בחייו ובמותו. הוא לא השתמש בסמים. הוא לא גנב. הוא לא פשע. הוא פשוט היה דמות לתפארת. כמובן שתשלום של 27 מיליון דולר לאחר מותו - הסנונית הראשונה - אינו ולו טיפה בים של דמותו האדירה. עומד לו השטן ולא מפסיק לצחוק.

לפני מאה שנים (ואף פחות), היו עורכים לינץ׳ בשחורים. זה היה מותר. זו הייתה התרבות הרווחת. היום השחורים עושים את אותו הדבר בדיוק בלבנים, ויזהר לנפשו כל מי שמעז לחשוב שזה לא בסדר. נראה שלמרות הכל, לא למדנו דבר. אפשר לקחת את הספר "לֹהרוג זמיר" ולזרוק אותו לפח. אותנו צריך יהיה בקרוב לרצוח ו/או לשרוף, כי ארץ נאורה אנחנו, כי חיי שחורים נחשבים, כי שכחנו את הייל היטלר ומה שקרה בגרמניה, הנאורה מכל המדינות לפני שמונה עשורים וקצת.

בית דין של מעלה

בארץ משפט שדה מסוג אחר. גם בארץ נראה שהתהפכו היוצרות, ואנו שוכחים להשתדל תמיד להתמקד בכף הזכות. "דע כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות", נשאר מיותם לו על המדף. הרב יהודה משי זהב, יום לאחר שהתבשר על זכיתו בפרס ישראל, יצא עיתון הארץ והרשיע אותו בעבירות מין (באותו זמן המשטרה לא התחילה אפילו לחקור). והנה כתבת תחקיר יסודית, וגם היא מחויבת המציאות, כי בין אם הוא חי ובין אם הוא מת, את הכתבה יש לשדר במהירות ויהי מה.

בזמן כתיבת שורות אלו, כשהרב מפרפר בין החיים לבין המוות, ראוי לציין שכנראה יש דברים בגו, כי הוא עצמו אמר שהכל בידי שמיים, ונדרש "תיקון כיוון". אין ספק שהוא היה מודע למה שצריך לעשות, ואולי מוטב שאנחנו נזכור את שנאמר מדי יום כיפורים: "מקום שבעלי תשובה עומדין, אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו".

אנשים שעבדו איתו משך חמש, 11 ו-20 השנים האחרונות העידו בזכותו שהם "לא הרגישו דבר". אלו אנשים שאם היו מרגישים, הם היו מדברים. אלו לא אנשים שניתן להפחיד או להשתיק, וודאי שלא לקנות את שתיקתם.

אך לא בענייניו של הרב רוצה אני לפשפש. ברצוני לציין מי התייצב לצידו שם בבית דין של מעלה, לאחר שעשה את שחל איסור מוחלט לעשות - וניסה לקחת את חייו מידיו. לא בודד היה מול עיניהם הבוחנות של המלאכים ובפני הקב"ה הרואה ויודע הכל. התייצבו כל חלקי הגופות והנשמות המיוסרות שיצא הוא ללקט מהלך כל השנים, והנה, צבא גדול ורב.

עמדו להן זכויות כה רבות, ובהשפלת ראש - בשל העובדה שהן כולן ניצבות מול בורא עולם - יצאו לסנגר, להביע תודה שלא נאמרה בעולם של מטה.

ניצב לו הרב יהודה משי זהב והוא ערום ועריה, בגדיו מצואים, בפני אותו בית דין של מעלה, ועומד לו השטן לימינו של הדיין הראשי ומקטרג. כמובן שאנו נזכרים מיד בדבריו של זכריה בן ברכיה בן עידו הנביא לאמר:

(1) ויראני את יהושוע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה׳, והשטן עומד על ימינו לשטנו.
(2) ויאמר ה׳ אל השטן, יגער ה׳ בך השטן, ויגער ה׳ בך הבוחר בירושלים, הלא זה אוד מוצל מאש.
(3) ויהושוע היה לבוש בגדים צואים ועומד לפני המלאך.
(4) ויען ויאמר אל העומדים לפניו לאמר, הסירו הבגדים הצואים מעליו, ויאמר אליו, ראה העברתי מעליך עוונך, והלבש אותך מחצלות.
(5) ואומר ישימו צניף טהור על ראשו, וישימו הצניף הטהור על ראשו וילבישוהו בגדים, ומלאך ה׳ עומד.
(6) ויעד מלאך ה׳ ביהושוע לאמר.

כך בזכריה ג׳:1-6, ובעצם היום הזה, עומד לו הרב יהודה משי זהב, ועומד המלאך ומסנגר, שבמקום בו בעלי תשובה עומדים, ומזכיר הוא לנוכחים שעל הרב לשוב לכדור-הארץ, שם למטה, כי עליו עדיין לבקש סליחה ומחילה, כי גם ביום הכיפורים, אין המקום מוחל עד שאנו מבקשים סליחה אדם מחברו, אחד מהזולת.

עומד המלאך ומסנגר, ועומדים להם כל חלקי הגופות והנשמות המיוסרות, שהרב הקדיש חייו להציל, לאסוף, לחבר, להביא לקבורה נאותה, הם ובני משפחותיהם, וחבריהם ומתאבליהם, והם צבא גדול מאוד מאד, ומסנגרים במקהלה, בתחינה שהם פורשים בפני לא אחר מאשר הקב"ה, שהוא הדיין הראשי בהרכב זה, ועד שתוחלט ההחלטה ויפול הפור, אולי מן הראוי שנזכור גם אנו שאין אנו שופט ודיין וחבר מושבעים ומוציא להורג גם יחד, ואין ההחלטות בידינו. אם לרב יהודה משי זהב מחויבות, עליו לבצעה. ואם ימצא חייב, הוא יתן את הדין, אך לא בפנינו, כי אם בפני מי שאולי פגע בהם, ורק אז יוכל לבקש סליחה ומחילה מבית דין של מעלה.

עד אז, מן הראוי שהעם הנבחר יתמקד בטוב שהרב יצר ועשה, שקד ועמל, והאיר בעזרתו ובאמצעותו את העולם כולו, כי זק"א, הארגון שבראשו עמד, ניצב כמגדלור, דוגמה לאומות העולם כולן. רק טוב וחסד הוא הביא, לזולת ולמדינת ישראל ולעם ישראל וליהודים באשר הם, וכה מהר זרקנו אותו, זנחנו, הפקרנו ברגע שאיבד את גדולתו, ובגדיו צואים נהיו.