אנחנו רגילים לחשוב על פרעה מלך מצרים בתור הרשע המוחלט - זה שזורק תינוקות ליאור, מעביר את בני ישראל בפרך וצריך לספוג עשר מכות איומות עד שהוא מעניק להם שלושה ימי חופשה. אבל היה גם פרעה אחר, הפוך לחלוטין: פרעה שיצא למסעות ביקורת פתאומיים ברחבי ארצו, העלה את יוסף מן הבור, העניק לו סמכויות נרחבות ואִפשר לאדם המתאים להציל את המדינה. ובכל זאת, גם אותו פרעה היה שליט מוחלט וסמכותני.
"וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו", מתארת התורה את התגובה בארמונו לשמע פתרון חלומותיו של המלך בידי יוסף. שימו לב לסדר המילים: לאחר שהדבר היה טוב "בעיני פרעה", הוא היה טוב "בעיני כל עבדיו". המלך קבע את דעתו, ואיש לא העז לחלוק עליה. כי מה לעשות? ככה עובדים רודנים, כולל הנאורים שבהם. ייתכן שהם מוכנים לשמוע עצה ואפילו לנהוג על פיה, אבל איש לא יעז לחלוק עליהם אחרי שגיבשו את עמדתם. ומי שסובבים אותם יודעים, שמוטב לשתוק עד שיתברר להיכן נושבת הרוח ואז להתיישר איתה.
ההלכה היהודית רוצה וקובעת את ההפך. כאשר בית הדין מתכנס להכריע, אומרת המשנה (סנהדרין ד', ב'), הרי ש"בדיני הטומאות והטהרות מתחילין מן הגדול; דיני נפשות מתחילין מן הצד". מסביר רש"י בגמרא (סנהדרין, דף ל"ב, עמוד א'): "'מן הצד - מן הקטנים, שמא יחייבנו הגדול ולא ירצו לחלוק על דבריו". אין המדובר סתם בנימוס או בעצה טובה; הרמב"ם פוסק זאת להלכה: "דיני ממונות וכן הטומאות והטהרות מתחילים מן הגדול שבדיינים ושומעים את דבריו. ודיני נפשות מתחילין מן הצד ואין שומעין דברי הגדול אלא באחרונה" (סנהדרין, פרק י"א, הלכה ו'). כאשר מדובר במומחיות בענייני ממון - כסף, טומאה, טהרה - הגיוני להתחיל מן המומחה המוביל. אבל כאשר מדובר בדיני נפשות, אסור שיהיה חשש כלשהו להטיה, ולכן הדיינים יתבטאו מן הזוטר אל הבכיר.
סימן היכר של שליט דמוקרטי ומנהל מוצלח, הוא נכונותם לשמוע ייעוץ ולעודד ריבוי דעות, כולל (ואף בעיקר) כאלו החולקות עליהם. הם יודעים שסיעור מוחות מטייב את ההליך ובמיוחד את ההחלטה שבסופו. הם מכירים בפערי הידע שלהם, בכך שאינם יכולים להיות מומחים בכל דבר, ולכן מבקשים השלמות מן המומחים. וחילופיהן בשליט רודני ומנהל כושל: הם כופים את דעתם, מטילים אימה משתקת על הסובבים אותם ומבטלים כעפרא דארעא את המומחים. בכל התקופות ובכל המקומות היה ברור, כי השמעת דעה שאינה נעימה או מתאימה לרודן, עלולה להביא לסילוק ואולי אף למוות. זו אחת הסיבות המרכזיות לכך שמשטרים רודניים קורסים בסופו של דבר: איש אינו מעז להזהיר מפני צעדים שגויים, איש אינו בולם החלטות הרסניות.
בנימין נתניהו הצטרף אתמול (27.4.21) בצורה ברורה לשורותיהם של הרודנים והסמכותנים, לפחות בקנה המידה של השתקת דעות. כאשר ניסה
אביחי מנדלבליט להזהיר מפני הצבעה בלתי חוקית (לשיטתו) על מינויו של
אופיר אקוניס לשר המשפטים, נתניהו מנע זאת ממנו. היועץ המשפטי ל
ממשלה לא יכול היה למלא את תפקידו ולהביע את עמדתו בפני לקוחותיו, משום שהעומד בראשם סתם את פיו. וחבורת האפסים ממנה מורכב הליכוד שתקה; איש לא ביקש לשמוע בכל זאת את חוות הדעת המשפטית.
נכון, יש בעיה מובנית בכך שמנדלבליט הוא גם מי שחתום על כתב האישום נגד נתניהו, גם מי שעוסק במימון ההגנה שלו וגם מי שמייעץ לו כראש הממשלה. זהו
ניגוד עניינים מובהק, שיש לפתור על-ידי פיצול התפקיד בין היועץ המשפטי לממשלה לבין ראש התביעה. אך כל עוד זהו המצב, נתניהו והשרים מחויבים לשמוע את דעתו של מנדלבליט, ובעיקרון - גם לפעול על פיה. לא מוצא חן בעיניהם? שיקבעו אחרת בחוק. שיבקשו פסק זמן כדי לקבל חוות דעת נוספת. הדבר האחד והיחיד שאסור באיסור מוחלט לעשות, הוא למנוע מראש את השמעת הדעה, כי יודעים שהיא לא תשא חן בעיני הרודן.
מה שעשה נתניהו הוא לא "רק" רמיסת שלטון החוק, הוא לא "רק" התנהגות רודנית. זהו גם תקדים מסוכן ביותר. אחרי סתימת פיו של היועץ המשפטי, אין שום דבר שימנע לסתום את פיו של הרמטכ"ל, את פיו של ראש המוסד, את פיו של מנכ"ל משרד הבריאות, את פיו של נגיד בנק ישראל - את פיו של כל מומחה שדעתו המקצועית עלולה, רחמנא ליצלן, לא להתאים למאווייו של ראש הממשלה. ברגע שיוצרים את התקדים, הפעם השנייה קלה יותר והפעם השלישית קלה בהרבה והפעם הרביעית נראית טבעית לגמרי.
נתניהו מרגיש מצוין בחברתו של
דונלד טראמפ - מי שקיבל החלטות גחמניות תוך התעלמות מוחלטת מהדרג המקצועי (ראו הקורונה והאקלים); הוא לא סובל את
ברק אובמה, שהליך קבלת ההחלטות שלו היה סדור ועודד דעות מנוגדות לשלו (תפקיד חשוב שמילא
ג'ו ביידן). נתניהו מרגיש מצוין בחברתו של
ולדימיר פוטין - האיש שסידר לעצמו כהונה לכל החיים ושליטה בקרמלין גם כאשר היה רק ראש הממשלה. נתניהו מרגיש מצוין בחברתו של נרנדרה מודי - האיש שמרחיק שיטתית את הודו מעקרונות הדמוקרטיה. אם למישהו לא היה ברור מדוע, התנהגותו אתמול הבהירה זאת בצורה חד-משמעית: נתניהו רוצה להיות רודן. כדי להשיג זאת, הוא מוכן להרוס את עקרונות היסוד של מדינת חוק דמוקרטית. ואם לא ישיג זאת, הוא יותיר אחריו אדמה חרוכה - כדרכם של רודנים כושלים.