עיצוב מחדש של פני החברה

על-פי התפיסה הפוסט-מודרנית לא ניתן כלל לדבר על ערכים מוחלטים אלא רק על ערכים יחסיים וסובייקטיביים. כל אחד חש את 'האמת' שלו ואין מה לדון עמו אם הוא צודק או לא, שהרי אין דבר כזה שנקרא 'צדק מוחלט'. מובן מאליו שבאווירה תרבותית כזו מתנפצים הרבה 'מיתוסים' ונשברות הרבה מוסכמות

בעולם המודרני שולטת כיום תפיסת העולם המערבית. בתפיסת עולם זו קיימים צדדים חיוביים וצדדים שליליים, ואור וחושך משמשים בה בערבוביה. בצידה החיובי, אחראית התרבות המערבית לתהליכים רבים שהשפיעו לטובה על החברה האנושית, ומפירותיהם אנו נהנים עד היום. למשל, תרבות זו יכולה לזקוף לזכותה את תיקון העוולות האנושיות ששררו בעולם במשך מאות בשנים.

היא נלחמה כנגד הדיכוי, האפליה והרודנות שהיו נהוגים במשך דורות כלפי השכבות החלשות והצליחה בכך. היא דאגה לשוויון זכויות, לשוויון מעמדות וליצירת הזדמנויות שוות לכל אדם. תרבות זו גם אחראית ליצירה, לפיתוח ולקדמה בכל תחומי החיים: במדע, בבריאות, בתעשיה, במסחר, בכלכלה ובטכנולוגיה. היא זו שלמעשה הוציאה את העולם האנושי מהבערות ומהנחשלות ששלטו בו בתקופת ימי הביניים והעניקה לו את ההשכלה ואת הקדמה. מבחינות אלו, תרמה התרבות המערבית תרומה משמעותית למין האנושי.

אולם בתרבות המערבית ישנם גם צדדים שליליים. ככל תרבות אנושית, עוברת גם תרבות זו שינויים ותמורות, ודפוסי החשיבה שלה משתנים כל הזמן. השינוי הבולט ביותר שהתחולל בתרבות המערבית בעת החדשה מתבטא במעבר מהתפיסה המודרנית לתפיסה הפוסט-מודרנית. נסביר בקצרה: בתקופה המודרנית העמידה התרבות המערבית את האדם ואת כשרונותיו במרכז עולם הערכים שלה. היא העלתה על נס את החשיבה הרציונלית ככלי לבירור האמת ועודדה מאוד את המחקר ואת החשיבה החופשית. בתקופה זו צמחו ועלו אידיאולוגיות למיניהן, שתכליתן הייתה להביא מוסר וצדק לעולם. החשיבה הרציונלית של האדם הולידה כל מיני תיאוריות חברתיות, כדוגמת הסוציאליזם והקומוניזם, שמטרתן הייתה לגאול את העולם מייסוריו ולשים קץ לסבל האנושי.

אולם בניגוד לציפיות, התפיסות הללו לא רק שלא הביאו צדק ותיקון מוסרי לעולם, אלא יצרו את ההפך הגמור. הן גרמו לשתי מלחמות עולם קשות ואכזריות, והביאו לשפך דם נורא ולאובדן צלם אנוש. שבר זה גרם לקריסת התפיסות האידיאולוגיות ובישר על תחילתה של התקופה הפוסט-מודרנית. בתקופה זו התייאשה החברה האנושית מהיכולת למצוא את האמת ואת הצדק, ומתוך כך הגיעה למסקנה כי אין כלל אמת מוחלטת.

על-פי תפיסה זו, לא ניתן כלל לדבר על ערכים מוחלטים, אלא רק על ערכים יחסיים וסובייקטיביים. כל אחד חש את 'האמת' שלו, ואין מה לדון עמו אם הוא צודק או לא, שהרי אין דבר כזה הנקרא 'צדק מוחלט'.

מובן מאליו שבאווירה תרבותית כזו מתנפצים הרבה 'מיתוסים' ונשברות הרבה מוסכמות, שהרי לשיטה זו שום דבר אינו 'טאבו' ועל כל דבר ניתן לערער. מוסד המשפחה, בהיותו אבן היסוד של החברה, הולך אף הוא ומתערער מכוח תפיסה זו. שהרי עולם הערכים הוא אחד הגורמים המרכזיים שסביבו מתלכדת חברה או משפחה. אידיאלים, אמונות ותפיסות עולם הם ה'דבק' המאחד את החברה וכור ההיתוך המגבש את הזהות שלה. מכוחם נבנית המוטיבציה לחיות ביחד זה לצד זה ולהתמסר איש למען רעהו.

בהעדר ערכים ואמיתות מוחלטות הולכת ה'אנוכיות' ומתגברת, והמעגלים השונים בחברה הולכים ומתפרקים, ובראשם התא המשפחתי. זו הסיבה המרכזית מדוע אנו עדים בשנים האחרונות לשחיקה בלתי פוסקת של מעמד המשפחה בחברה המערבית.

לפני שנמשיך לבחון מזוויות נוספות את השפעת התפיסה הפוסט-מודרנית על ערכי המשפחה, יש לחדד נקודה נוספת שתסייע להבין עד כמה מורכב המאבק בתפיסה הפוסט-מודרניסטית.

כפי שאמרנו, אחד ממאפייני הפוסט-מודרנה הוא ההבנה וההכלה שהיא מגלה כלפי כל הזרמים והתפיסות. תרבות זו מוכנה לקבל כל תפיסה כלגיטימית, כל עוד היא אינה טוענת שיש אמת מוחלטת ומחייבת.

את העיקרון הזה מפעילה הפוסט-מודרנה גם כלפי היהדות. היא טוענת כי היא מוכנה לקבל שיח של 'זכויות הפרט' על פיו יש לכל יהודי את הזכות לחיות על-פי ערכיו ואמונתו, אך היא דורשת במפגיע שאיש לא יטען שערכי התורה מחייבים את כולם. כך היא מציירת את עצמה כתפיסה שאינה נלחמת כנגד היהדות והתורה, שהרי היא מאפשרת לכל יהודי לשמור תורה ומצוות על-פי אמונתו, בעוד שלאמיתו של דבר היא שומטת בצורה החזקה ביותר את הקרקע מתחת לתפיסה היהודית, שהרי אם אין אמת מוחלטת אזי אין כל משמעות לתורה מן השמים ולערכים אלוקיים שכל מהותם היא היותם מוחלטים ונצחיים.

יוצא, שלעומת מאבקים מול תרבויות אחרות בעבר, בהם היה ברור כי התרבות הזרה היא 'אויב' ושישנו הכרח קיומי להילחם כנגדה, במאבק מול תרבות המערב הדברים פחות ברורים ויכולים אף להטעות. כאן ה'אויב' התרבותי סמוי מן העין, וממילא השפעתו עלולה להיות עמוקה והרסנית יותר מאשר 'אויב' תרבותי גלוי שהצורך להיאבק נגדו ברור מאליו.