בנובמבר אשתקד קיימה סין את מיפקד האוכלוסין השביעי שלה, כמנהגה מדי עשור, והבטיחה לפרסם את התוצאות בתחילת אפריל. חודש מאי הגיע והתוצאות טרם פורסמו; הדלפות מדברות על כך שהנתונים כה מזעזעים, עד שהמפלגה הקומוניסטית טרם החליטה כיצד להציג אותם. לדברי פייננשל טיימס, המיפקד ילמד שמספר התושבים הוא פחות מ-1.4 מיליארד – אומנם יותר מ-1.34 מיליארד של 2010, אך פחות מאשר ב-2019. אם זה נכון, מדובר בבעיה רצינית מבחינת המפלגה – מסביר אקונומיסט.

ברור שלסין יש בעיה דמוגרפית. בשנת 2015 הקלה הממשלה במידת-מה את מדיניות הילד האחד והתירה לרוב הסינים להוליד שני ילדים. שיעור הילודה עלה לזמן קצר אך שב וירד. בשנת 2019 היה מספר היילודים הקטן ביותר מאז 1961, כאשר רעב תוצרת מאו הרג מיליונים והאוכלוסייה הייתה מחצית משיעורה כיום. יש גם ראיות לכך ששיעור הפריון של הסיניות ירד מהר יותר ובצורה חדה יותר ממה שמקובל היה לחשוב: המתכננים הסינים ציפו ל-1.8 ילד, אך הבנק העולמי סבור שהוא עומד על 1.7-1.6; הבנק המרכזי של סין רומז שהשיעור הוא 1.5 בלבד.

מדובר בחדשות רעות למפלגה. כוח העבודה הסיני (בני 64-16) נמצא בירידה מאז 2011, וחלקם באוכלוסייה של בני 60 ומעלה גדל מ-10.4% בשנת 2000 ל-17.9% בשנת 2018; ההערכה היא שב-2050 חלקם יהיה שליש. התמיכה בהם תטיל משא כבד על הצעירים, אלא אם כן ניתן יהיה לשכנעם לעבוד יותר שנים. קרן הפנסיה המרכזית של סין עלולה להתרוקן ב-2035. בעיה דמוגרפית שנייה הוא חוסר השוויון בין גברים לנשים, לאחר שנים רבות של הפלת בנות בשל מדיניות הילד האחד. בשנת 2019 היו 30 מיליון גברים יותר מאשר נשים, מספרם של הרווקים יגדל והשלטונות חוששים שהם יהיו מקור לחוסר שקט.

שיעור הילודה הנמוך יגביר את הלחץ על המפלגה לנטוש את מדיניות הפיקוח על הילודה. כיום עדיין מוטלים קנסות על הורים ליותר משני ילדים, אם כי האכיפה נחלשה משמעותית. שלושה מחוזות צפוניים בהם שיעור הילודה נמוך עוד יותר מזה הלאומי, הורשו לפני שלושה חודשים לערוך מחקרים העשויים להוביל לכך שיהיו הראשונים שיסירו את מגבלות ההולדה. אבל ההערכה היא, שרוב הסינים רוצים לכל היותר ילד אחד, משום שהתרגלו לרעיון של משפחה קטנה ובשל העלויות הגבוהות של דיור, בריאות וחינוך.

ילדים מחוץ לנישואין בלתי מקובלים מבחינה חברתית ובלתי רצויים מבחינה רשמית, למרות שהסינים דוחים את נישואיהם או אפילו מוותרים עליהם כליל. בשנה שעברה ירד מספר החתונות ב-12% ל-8 מיליון, הנמוך ביותר מאז 2003 והרחק מהשיא של 13.5 מיליון שנרשם ב-2013. בשנת 2005 מחצית מן המתחתנים היו בני 24-20; בשנת 2019 הם היו רק חמישית. החוק הסיני אוסר על רווקות להקפיא את הביציות שלהן לשימוש מאוחר יותר.

הממשלה נוטה יותר ויותר לצעדים כמו תשלומים במזומן לעידוד הולדת ילד שני, אך אקונומיסט מציין שנתונים מ-50 מדינות המנסות להגביר את הילודה מלמדים שקשה להשיג יעד זה. הדרך היעילה ביותר היא לספק מעונות יום זמינים ובמחירים נוחים, אך את זה הרבה יותר יקר ומסובך לעשות מאשר לשלוח צ'קים. יש החושדים, כי הבעיות הדמוגרפיות עומדות מאחורי הקשחת חוקי הגירושין שנכנסה לתוקפה בתחילת השנה, ומחייבת תקופת צינון של חודש מאז הגשת הבקשה.

הקשיים הדמוגרפיים צפויים להקטין את השוק הסיני ואת מאגר הכשרונות של המדינה ובכך לפגוע בהתחזקותה. סין לעולם לא תקבל מספר משמעותי של מהגרים, כך שלארה"ב יש יתרון משמעותי עליה. הכלכלן ג'יימס ליאנג מעריך, כי ב-20 השנים הקרובות מצבה של סין יישאר טוב, אך לאחר מכן ארה"ב תתפוס מחדש את ההובלה וסין לעולם לא תצליח להדביק אותה.

הירידה בשיעור הילודה תחולל מאבק נוסף. תוכנית חומש שהוכרזה באוקטובר שעבר כוללת את העלאת גיל הפרישה, העומד כיום בערים על 60 לכל הגברים, 55 לנשים בצווארון לבן ו-50 לנשים בצווארון כחול – הרחק מתחת לממוצע של 64 במדינות העשירות. צעד זה יהיה מאוד בלתי פופולרי. והארכת שנות העבודה עלולה לגרום לירידה נוספת בשיעור הפריון, משום שמשפחות רבות מפקידות את ילדיהן בידי הסבים. לסין אין מוצא קל מן הבעיה.