ארץ הנידחת

ארץ הנידחת
מאת אורי שרגיל
תֵּה וְאֹרֶז יֵשׁ בְּסִין,
אֶרֶץ הַנִּדַּחַת;

אתווך את דבריו של גיבור תרבות מתיישן, אנדרטת פאר שהחלידה - שמו ירון לונדון והוא אזרח ת"א של חולדאי. הילד ירון נושא על גבו תווית דמותו של ירון זהבי מפקד חסמב"ה האגדי, פרי עט. הוא התגבש בשיאה של רטיבות ההתיישבות - מפא"י וחלומה לבנות פה קולקטיב חלוצי סוציאליסטי בחזון יחזקאל עם שפע קיבוצים תוססים. האסון במירון הקפיץ אותו לסיפון מסכי התקשוררת.

זה מה ששודר: ירון לונדון על הנספים באסון במירון: "אינני עצוב כי אנחנו לא בני אותו עם, מבחינתי זה כמו אסון שקרה בסין". מה שהעציב אותי: הסניליות הרגשית, שגם אם אסון כזה מתרחש בסין - זה לא היה עושה אותו עצוב כי זה כמו מוות של תאואים בנהר... זו לדעתי תכונה בסיסית של בולשביק, אפילו תרבותי, לחיות בתוך נחל אכזב, שילוח מלא דפוסי עקרונות.

למה דווקא סין ולא אלבניה או הונדורס, למשל? כי זו אסוציאציה שנקשרת לישיבת מיר(ון), פאר הישיבות היהודיות בגולה, שנמלטה במלחמת העולם לסין, מצאה מקלט אצל הסינים וניצלה. לונדון כמו-אומר, אצלנו בת"א לא תמצאו מקלט. כי אתם יותר מסתם זרים, אוי וויי איז מיר...

בַּמִּטְבָּח בַּחוּרָה
בַּקּוֹמוּנָה שְׁתַּיִם;
יֵשׁ לָצֵאת לָעֲבוֹדָה
אֵין לִי מִכְנָסַיִם...

חברו הקרוב של לונדון היה שריד אותה מפא"י (סקציה בולשביקית) - יוסי. יחדיו, אולי יד ביד, הם נלחמו על חסדי נשים. היה שם גם מאורע-רע של תקיפה מינית שהוסווה והוסתר, מה שאופייני בעיקר למקצבי שמאל וקולקטיבים תרבותיים מסוג 'מצפן', 'העולם הזה' כמו גם באקדמיה, ובתנועות מחאה-בחמאה. למה מסתירים? כי הכלל החיוני ביותר בכנסייה הסבונרולית - המחייב את אנשי האמת, בני-אור נקיי-כפים: המטרה מקדשת את האמצעים¹. לפניכם דוגמה טיפוסית. ב-16.3.12 מצטט אבי יששכרוף פעילת שמאל ישראלית שסיפרה על הטרדות מיניות שחוותה בכפר בשומרון שבו מתקיימות מעת לעת הפגנות תמיכה בפלשתינים:

"היי לכולן, אני כותבת את זה כאן ... בהפגנה היום בכפר א-דיכ הרגשתי במבטים והצבעות מצד השבאב שגרמו לי לחוסר נוחות מסוימת. הם דיברו ביניהם ולא איתי, אבל המילה שחזרה על עצמה די הרבה הייתה 'שרמוטה', עם מבטים כלפי. כשפגשתי את א' וח' (שני גברים) אמרתי להם את זה, וח' דאג להיות צמוד אלי. זה עדיין לא מנע כמה נגיעות לא מקריות ועוד אמירה או שתיים של 'שרמוטה' לעברי. בסופו של יום, זו הייתה חוויה מאוד לא נעימה". ממשיך יששכרוף, "בשנתיים האחרונות נרשמו לפחות שישה מקרים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים: שני מקרים בשכונת שייח ג'ראח, ועוד ארבעה בדרום הר חברון, בכפר מעסרה, בכפר א-דיכ וניסיון אונס לכאורה בכפר אום סלמונה הסמוך לבית לחם...".

יֵשׁ לִי עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת
לְכָל אַחַת צִפֹּרֶן;
כָּל הַבַּחוּרוֹת נָאוֹת
בַּלַּיְלָה עַל הַגֹּרֶן.

אז מה המטרה?

לונדון אינו זועק על במות שהמדינה שלו נגנבה, לא זה. הוא טוען במפורש שאינה שלו - היא כמו סין, רחוקה ממנו. לונדון אזרח ת"א הנמצאת על אי-שדומה בעיניו ללונדון, שם אפשר לנשום. מסביב חיים סינים שמתרבים יש מאין. אולי הוא חש אשם מפני שאביו, המסגר זהבי, נלחם אז באנגלים וסייע להקים פה מדינה... אבל בשביל מי? צמח פה עם זר וכל מה שהיה בעבר המפואר, החלומי - קמל והתנדף. אין קיבוצים, אין קבוצות, אין אצבעות, אין חלומות, אין כבר מטרה שתקדש הכל... יש זקנה פריכה, דואבת.

לזכות חברו בכת-הסבון (סבונרולה), יוסי, יש לומר שניסה, ברגע אמת, להתקרב אל גולדה אחרי מלחמת יום-כיפור, הפציר בה לאמץ אותו לבן, לחבק אותו, למנות אותו למנהל משרדה. הוא נדחה לארץ הנידחת, לכן פרש ונעשה אלוף בצלות והאפצעלוחעס. אבל לונדון? כולו צמרת ת"א והתקשורת...

קבלו עוד כותרת, ממש בשעה שאני כותב את הדברים האלה: "ישועה: נתניהו הורס את המפעל הציוני"². כלומר, גם נתניהו הוא סיני עם צמה... זה מתבקש כי לישועה "היו מקרים שהתערבתי מסיבות מסחריות", כדבריו. מבינים מה פירוש הדבר? אם איגודי המפרסמים, שגריריהם ובתי השדולה שלהם באים בדרישה 'לעמעם' את זוהרו הבוהק למרחקים של נתניהו, להכפיש אותו, כי זה מזיק לעסקים - יש סיבה, מסחרית בלבד, להשחיר את ביבי. ההסבר של ישועה, חן: "בחקירה הראשית אמרת בצורה נחרצת שמנכ"ל לא מתערב בעריכה ובתוכן". ישועה: "התשובה הייתה בהקשר של סיבות פוליטיות. מנכ"לים מתערבים לפעמים מסיבות מסחריות".

ציוץ הבהרה של נטעאל בנדל הבלתי נלאה: "חן: בחקירה אמרת 'כל המערכת ידעה שהצבעתי לבוז'י, כל המערכת ידעה שהוא (נתניהו) עושה דברים נוראים, דיברתי בחופשיות'. כלומר, לדבריך, זה לא פעם או פעמיים, אלא תמיד. אז זה כן המוטו שלך - שביבי הורס את המפעל הציוני...". 'המפעל הציוני' זה שם קוד לבית שלהם. רק לפני רגע וחצי עמד פה הטייס חולדאי במרכז במה שוקקת בחירות וניסנקורן, זעק לשמים: זה לא אנחנו! אבל לא שמעו אותו.
המטרה די ברורה. רוצים את 'המפעל הציוני' עם החזון הבולשביקי, מדינת כל אזרחיה מהסוג שהולך טוב באו"ם, אלבניה, ברזיל, קנדה... ללא שמץ אפרטהייד, ללא כיבוש, ללא סינים עם קמעות ונרות נשמה - הכל לפי תפריט מסעדתו של ה(מכ)שף אהרן ברק. זה מתקרב במהירות, צריך לומר. כי הילודה בעולם וגם בסין די צונחת ויש חשש של סטגנציה, צמצום והתכנסות.
אצל בנדל יש עוד פנדל: "חן: אתה עדיין בדעה שנתניהו הורס את המפעל הציוני? ישועה: כן.