להתפרעויות סביב הר-הבית יש מקורות רבים. אפשר ללכת אחורה עד ההחלטה האומללה של משה דיין, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, להחזיר את המפתחות לווקף ולהתנער למעשה מריבונות ישראלית על ההר. אפשר להצביע על עשרות המקרים בהם ממשלות ישראל לדורותיהן ישבו בחיבוק ידיים, בעוד הווקף ואחרים עושים בהר כראות עיניהם, תוך רמיסה גסה של החוק. אפשר לדבר על פסיקתו העקבית של בג"ץ, ששוכח את חופש הפולחן היהודי כאשר מדובר בתפילה בהר-הבית.