סיפורו של משחרר הר-הבית - קרב גשר גת שמנים

בחלק הראשון של שיחת עומק שנייה עם תת-אלוף במיל' (עדיין) יום טוב תמיר שהיה מפקד פלוגה בחטיבה 7 במלחמת ששת הימים, שוחחנו על ההכנות למלחמה של חטיבה 7 שריון, בתקופת ההמתנה; על רוח השריון באותם ימים; על תפיסת המלחמה של השריון הישראלי; על הכנות למלחמת הגזים; על התקפת גדוד חרמ"ש 9 על מתחם צומת רפיח (ציר פילדלפי); על קרב שריון בשריון ופגיעה בסיירת 7 בפיקוד אורי אור; על טיהור מחנות רפיח; על טיהור מתחם הג'ירדי במשך יום שלם; על "כוח גרנית"; על לחימה ותנועה ללא תצלומי אוויר וללא מפות; על התקדמות לתעלת סואץ בניגוד להנחיה של שר הביטחון משה דיין; על התרגשות בלב המדבר כששמעו ברדיו ש"הר-הבית בידינו"; על מטוסים שלנו מפציצים את כוחותינו; על קרב בלוזה שבו נפצע בראש רפול מפקד חטיבת הצנחנים 35, נפל חסר הכרה ויום טוב שגם הוא נפצע קשה בקנטרה, הציל את חייו בפינוי במסוק; על גייסות השריון של צה"ל לא הוכנו למלחמה נגד טילי נ"ט; ועל כך שתחקירים לא היו אחרי המלחמה.

בשיחת עומק איתי על הכרזת המלחמה של החמאס על ישראל ועל הירי המאסיבי של רקטות, המדויקות יותר מבעבר, מרצועת עזה לגוש-דן, טוען השר לשעבר חיים רמון, ולשעבר חבר ועדת חוץ וביטחון, כי תעודת הביטוח לגבי המשך קיומו והתחזקותו של החמאס הוא ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. לדברי רמון רוב המנהיגים הפוליטיים בישראל נגררים אחרי ביבי, לרבות נפתלי בנט ויאיר לפיד הפועלים לסלקו מבלפור. רמון הסביר שקיום החמאס חשוב לנתניהו כדי למנוע הקמת מדינה פלשתינית בשטחי הרשות וברצועת עזה שתסכן את ההתנחלות היהודית ביהודה ושומרון. לשם כך, טוען חיים רמון, מוכן נתניהו לסכן מאתיים אלף ישראלים בדרום במשך שנים רבות, ולסכן היום, לאחר שהחמאס בחסות נתניהו שכלל את אמצעי הלחימה שלו, את מחצית אוכלוסיית ישראל.

בשיחת עומק איתי על מדיניות ישראל כלפי החמאס ורצועת עזה, שרטט השר לשעבר חיים רמון, ולשעבר חבר ועדת חוץ וביטחון, את מהלכי הדרג המדיני ביחס לרצועת עזה בארבעים השנים האחרונות. לדבריו: „במבצע 'עופרת יצוקה' צה"ל היה במרחק קצר מכל צמרת החמאס שהתחבאה במרתף של בית החולים שיפא ויכולנו לחסל אותם. שר הביטחון אהוד ברק התנגד ואמר שצריך לחיות עם החמאס ולא להשמיד אותו". רמון פנה, לדבריו, בתחינה לראש הממשלה אהוד אולמרט ואמר לו: „'בוא נגמור עם צמרת החמאס', ואולמרט השיב לי דברים שהצטער עליהם: 'מה אתה רוצה ממני?! אני אחרי מלחמת לבנון השנייה, שר הביטחון נגד, הרמטכ"ל גבי אשכנזי לא תומך, ואם ניכשל זה יהיה סיכון גדול'. אמרתי לו: 'אתה ראש ממשלה ועליך לקחת סיכונים'. לימים הוא התחרט שלא חיסל אותם".

חלק רביעי בפגישת עומק ראשונה עם איש העסקים המצליח יורם זמוש - המוביל היום את היוזמה למחקר אזרחי של חקר קרבות והפקת לקחים על שם אריאל שרון - שבמלחמת ששת הימים פיקד על פלוגת צנחנים מגדוד 71 של חטיבה 55 ששחררה את הר-הבית והניפה את דגל ישראל מעל הכותל המערבי. בחלק זה מתאר זמוש לראשונה בפרטי פרטים את פרשת שחרור הר-הבית שבו היה ממוקם כוח ירדני גדול וציוד צבאי רב. כך נחשף יחסה האמיתי של ממלכת ירדן המוסלמית שרוב תושביה הם פלשתינים למקום הקדוש ליהודים, לנוצרים ולמוסלמים.

בשיחת עומק איתי על מצבה של ירושלים מאז איחודה והרחבתה אחרי מלחמת ששת הימים ועד היום ועל ההתפתחויות הצפויות בה בעתיד, טוען השר לשעבר לענייני ירושלים, חיים רמון, כי במגמות הקיימות ישתלטו עליה ערבים פלשתינים, או לפחות יהיו גורם מרכזי בניהולה, ואפשר שראש העיר בעתיד יהיה ערבי פלשתיני, שאינו בכלל אזרח ישראלי, אך תושב לגיטימי של העיר, וכך ראש עיריית בירת ישראל יהיה לא ישראלי. הגורם למגמה זאת היה, לדבריו, אחד ממעשי האיוולת הגדולים ביותר בתולדות מדינת ישראל, כשהחליטו מקבלי ההחלטות בממשלת השמאל בראשות לוי אשכול לספח שטח עצום עם תושבים פלשתינים. בכך הם קיבלו המלצות של ועדה שהאיש הקובע בה היה איש ימין קיצוני, האלוף רחבעם זאבי ('גנדי'). עד מלחמת ששת הימים היה גודלה של ירושלים העברית 38 קילומטרים רבועים, אליה סופחו עוד 6 קמ"ר של ירושלים הירדנית ועוד 64 קמ"ר של כפרים בגדה המערבית שמעולם לא היו חלק מירושלים. ירושלים הפכה לעיר ענקית של 108 קמ"ר. רוב תושבי כפרים אלה הנכללים בעיר המאוחדת לא נהגו להצביע עד היו בבחירות לעירייה, אך כשהם ישנו את דעתם עלול להיות לירושלים ראש עיר ערבית שאינו אזרח ישראלי. לפי חיים רמון, "מאז מלחמת ששת הימים ועד היום כל ממשלות ישראל, משמאל ומימין, נשבעו לשקר הזה של ירושלים המאוחדת".