כאשר השוטר דרק צ'ובין הניח את רגלו על צווארו של ג'ורג' פלויד בפינת הרחובות ה-38 ושיקגו בעיר מיניאפוליס ביום חם של מאי 2020, לא היה בכך חידוש. פלויד נעצר לפני כן, צ'ובין היה אלים לפני כן. שוטרים אמריקנים הורגים 1,000 אזרחים בשנה, 75% מהם חמושים. רוב ההרוגים הם לבנים, אבל חלקם של השחורים ביניהם כפול מאשר חלקם באוכלוסייה (העומד על 13%).

אבל התגובה לרצח פלויד הייתה הלם, מזכיר אקונומיסט. האירוע, אשר צולם בידי עדי ראייה, הביא לגל המחאות הגדול ביותר בתולדות ארה"ב בתחום זכויות האזרח. 20 מיליון אמריקנים השתתפו, למרות הקורונה, ב-7,750 אירועים ב-2,440 מקומות – וגם מחוץ לארה"ב. לכן, המאבק האמריקני נגד הגזענות מעצב גם מדינות אחרות. אלימות המשטרה והעוני היו חלק מהמחאה, אבל הגזע היה הגורם המרכזי.

מבחינת אפרו-אמריקנים רבים, ההתבוננות בזרם של סרטוני המוות יחד עם הפוליטיקה הסובלת מגזענות, התחושה הייתה של "לטבוע בחדשות". כתוצאה מכך, קל לשכוח את השיפורים המשמעותיים בגישות כלפי הגזע בדור האחרון, אשר באו לידי ביטוי בזעם אחרי מותו של פלויד ובהרשעה יוצאת הדופן של צ'ובין. כאשר ביל קלינטון נכנס לתפקידו ב-1993, רוב האמריקנים התנגדו לנישואין בין-גזעיים; כיום 90% תומכים בכך. למעלה מ-10% מהתינוקות כיום בארה"ב הם ממוצא גזעי מעורב. שליש מהזוגות הנפגשים באתרי היכרות הם מעורבים. זהו גם חלק מהשינוי הדמוגרפי בארה"ב: מאז 2019 הילדים הלבנים והלא-היספנים הם מיעוט.

אפרו-אמריקנים, שלדעתם בנושא ודאי יש חשיבות, סבורים שיש פחות אפליה גזענית מאשר בעבר. ב-1985 סברו 75% מהם שהעובדה שהלבנים מקבלים משרות טובות יותר, משכורות טובות יותר ודיור טוב יותר, נובעת בעיקר מאפליה. ב-2021 שיעורם ירד לפחות ממחצית (השיעור עלה לאחר בחירתו של דונלד טראמפ). ועדיין, בקרב הציבור בכללותו, הגזענות נתפסת כנושא לאומי חשוב יותר מאשר ביטוח בריאות, עוני, פשע ושינויי האקלים.

אקונומיסט תוהה: כיצד ארה"ב יכלה להיות גם פחות גזענית וגם יותר מודאגת ממה שנתפס כעלייה בגזענות? ואם הגזענות אכן יורדת, מדוע כה הרבה אפרו-אמריקנים עדיין חשים שהם חנוקים בה? הוא משיב, כי גזענות ומודעות לגזענות קשורות אך נבדלות. לעיתים הן נעות בכיוונים מנוגדים. בדרום, בו זכות ההצבעה של שחורים נפגעה 100 שנה אחרי ביטול העבדות, הייתה זו קלישאה של לבנים לומר שהם מבינים אותם. בדומה לכך, לבנים רבים שלא היו ערים לממדיה של הגזענות, ערים לה לאחר מחאות Black Lives Matter.

מאז בחירתו של ברק אובמה ב-2008, אמריקנים לבנים שמאלנים עברו תהליך של מודעות לגזע; ראש עיריית מיניאפוליס לשעבר, ר"ט רייבק, כינה זאת "תרפיה של ריאליטי". השנים שקדמו לטראמפ גרם לרבים להבין שהגזענות נרחבת יותר מכפי שחשבו, ואז טראמפ נבחר. מספר הלבנים הסבורים שהשחורים סובלים מאפליה בעבודות, במשכורות ובדיור זינק. שיעור אלו שסברו שהממשלה אינה צריכה לתת לשחורים אפליה מתקנת צנח בשליש בתוך שש שנים.

כדי להבין גזע וגזענות בארה"ב, מסביר אקונומיסט, יש להבין שורה של סתירות. תסכול מקצב השיפור יכול להוות סימן להתקדמות. תפיסות גזעיות השתנו, אבל האמריקנים השחורים והלבנים נפרדים כמו בעבר. כדמוקרטיה רב-גזעית אמיתית, ארה"ב קיימת פחות משלושה דורות. היא הבית של מעמד הביניים השחור הגדול ביותר בעולם, כמו גם לקבוצה שחורה נרחבת שכמעט ולא התקדמה ב-50 השנים האחרונות. וככל שהם הופכים ליותר מודעים, כך גם הלבנים.

בדמוקרטיה רב-גזעית, הדגשת גזע עלולה להיות מרשם לתחרות סכום אפס על משאבים ציבוריים. אבל התחמקות מהנושא עלולה להנציח את חוסר השוויון הגזעי. המשימה של ארה"ב כעת היא לגרום לפוליטיקה הרב-גזעית לעבוד מבלי לשסות את הקבוצות זו נגד זו. אף מדינה דמוקרטית גדולה ועשירה אחת אינה רב-גזעית כמו ארה"ב, אבל רבות נוספות יהיו כאלה יום אחד. לכן, ארה"ב היא שוב שטח הניסויים לניסוי דמוקרטי גדול. כדי שהוא יצליח, יש להבין תחילה מדוע צ'ובין הניח את רגלו על צווארו של פלויד ולא ההפך.