למה לא פוטר?!

שנים אני תמה מדוע אין למדינת ישראל משטרה, למרות שאנחנו מבזבזים הון תועפות על משכורות, על בניינים, על ציוד ועל רכב, הנושאים את הכותרת, "משטרת ישראל". ושוב משכנעים אותי המפכ"לים, כי הבעיה בהם. יותר מדי טיפוסים בעייתיים איינו את משטרתנו כשהיו מפכ"לים, והורישו את המשימה למחליפיהם - עד שהפכה לחלק מה-דנ"א של משטרת דה-פינס שלנו.

בלט במיוחד באחרונה רוני אלשיך, המפכ"ל הקודם. במקום לרפא את הגוף החולה אנוש משיח' ג'ראח, קיבל אלשיך עצות רעות, ומכר את עצמו ואת המשטרה לפוטש, שמנהלת מערכת המשפט והפרקליטות בסיוע מי שהיו קצינים בכירים, כדי שאנשי העלית רק בעיני עצמם ילטפוהו ויעריכוהו.

רב-ניצב יעקב שבתאי, מחליפו, החליט לקנות מיד יחסי ציבור טובים לעצמו, והפך לסוציולוג של הסכסוך היהודי-ערבי, בקובעו, כי את פרעות תשפ"א חוללו קיצונים משני הצדדים. מעניין האם מאחורי דבריו המקוממים, המקדשים את רעיון ההבל בדבר סימטריה בין יהודים לערבים בפרעות, עומד המודיעין המשטרתי, או שזו עצת יועצי שבתאי ליחסי ציבור?

מכל מקום תמהתי מדוע לא פיטרוֹ אמיר אוחנה, שר המשטרה, על אתר, אלא רק גינה את דבריו. למיטב הבנתי הדלה, מינו את שבתאי לפקד על המשטרה, ולא כדי לתקן את החברה הישראלית לפי הזיותיו, שאין להן כל קשר למתרחש כאן מאז הכיבוש המוסלמי ובעיקר במאה ועשרים השנים האחרונות - וגם לא בפרעות תשפ"א.

אם יש מחולל ראשי לפרעות תשפ"א, הפוקדות אותנו כעת, הרי זו אזלת-ידה של משטרתנו, שהפקירה את רחובותינו, את בתינו ואותנו. זה נראה בכמויות העצומות של נשק בלתי-חוקי ברחוב הערבי; בפשיעה ברחוב הערבי; בשוד יישובים ובסיסי צה"ל בדרום לאור היום; בהתפרעויות נהגים ערביים בנגב; בטרור החקלאי; בפרוטקשן בדרום ובצפון; ובעוד מופעים של אי-נוכחות משטרתית, שייצרו את הכאוס במדינה.

כשלמדתי בטקסס הסביר לי ידיד, שוטר בכיר מאוד בעיר, שלמדתי בה, שאין שיטור בלי נוכחות. זאת, כנראה, אין מלמדים במכללה לפיקוד-ולמטה של המשטרה, אלא עוסקים בערכים מעוותים, שהנחילו למשטרתנו, תמורת הון רב, "הוגים" ו"אנשי רוח" הזויים ומוסרניים מהשמאל, וביניהם עקרון הסימטריה והתחשבות יתרה במצוקות המיעוט הערבי על חשבון הרוב היהודי.

"נמצה את הדין עם הטרוריסטים בשני הצדדים", מדווחת התקשורת, אמר רנ"צ שבתאי במתחם מג"ב בעיר לוד, בהתייחסו לאירועים החמורים, שהתחוללו בעיר, וכמובן בערים מעורבות נוספות. לא בדקתי את איכות ראייתו של שבתאי, אך כדאי שאחד מלבלריו, משלישיו ומאחדרשפניו יראה לו, שמוסדות דת יהודיים הוצתו בלוד, ולא רק בה, ולא הוצת שום מוסד דת מוסלמי.

המפכ"ל הבטיח, שלמשטרה יש חשבון פתוח עם הפורעים. "אנחנו נמצה את הדין עם הטרוריסטים משני הצדדים. אנחנו אחרי שבוע לא פשוט, לא עבור התושבים ולא עבור המשטרה. האירועים שהתחוללו פה בלוד היוו חבית חומר-נפץ שהתנפצה ונתנה אותותיה בכל רחבי המדינה. זה שאב את מרבית משאבי המשטרה על-מנת לחזור ולהשליט את הסדר על-כנו בכל רחבי הארץ".

פתאום נזכרתי, שבקיץ 2002 פרצו לביתנו בשרון, והחשבון הפתוח והוותיק שלי עם משטרתנו התעשר בסעיף נוסף. "אל תיגעו בשום דבר - עד שיגיע מז"פ (אנשי המחלקה לזיהוי פלילי - אב"ץ)", אמר לנו השוטר התורן בתחנת המשטרה ... ואנחנו ממתינים עדיין לבואם. ליתר ביטחון, עברנו לדירה אחרת, כדי שהמז"פניקים יוכלו להפיק ראיות, אם וכאשר יתחשק להם לבוא.

אלה לקחי שבתאי מהאירועים בחודש האחרון (שכמובן, אינם מנותקים מאירועים בלוד ובמקומות אחרים, שהמשטרה הנהיגה בהם כאוס). כדאי לחסוך הרבה כסף ונזק למדינה, ולהוציאו מיד לפרישה מוקדמת ... אך האם יש במשטרתנו מי שעיניים, אזניים ומוח בראשו, כדי לראות, לשמוע ולהבין מה קרה ולמה, לא רק בלוד?!

לדברי שבתאי באותה ההזדמנות, "היו פה [בלוד] הצטברויות כעסים ומשקעים, זה נכון, אבל היה פה דו-קיום שהיווה דוגמה. נרצה או לא נרצה, יהודים וערבים היו פה ... שנים יחד. אז יש שתי אפשרויות: לחיות יחד באחווה ושלום, או לחיות בתחושת פחד אחד מהשני". כמובן, המפכ"ל לא העלה על דעתו אפשרות שלישית - משטרה מתפקדת כיאות ולא פחדנית, שתשמור על השקט בעיר. המושג הזה אינו קיים באוצר המלים של קצין בכיר במשטרתנו.

שבתאי הוסיף משפט מדהים, המראה עד כמה הוא ומשטרתו מנותקים מהמציאות: "ראשית חצצנו בין הנִצים, והגענו למצב חסר תקדים במדינה כשהוצאנו צו מניעת תנועה של אנשים ברחובות, זה צעד חריג ...". כלומר, לדעתו, זו מלחמת כנופיות ברחובות לוד, ולא המשך המלחמה בין יהודים לבין ערבים המזרח התיכון. ודרך אגב, מקורותיי בלוד סיפרו, שלמעשה, אין עוצר בעיר, וגם אין בה נוכחות משטרתית. אחד הגדיל, וסיפר, שראה, שהגיעה ניידת לקרבת מקום התפרעות, כיבו אנשיה את הצ'קלקה, ועשו סיבוב פרסה.

אדון שבתאי, אולי לא לימדו אותך זאת במכללה לביטחון לאומי, או במכללות המשטרה. לכן, הסכת ושמע: ארץ-ישראל - בין המדבר לים - הנה חלק מהמזרח התיכון, המוגדר באיסלאם כ"דאר אלאסלם" (בית האיסלאם), שבו אין לכופרים, שאינם מכירים במוחמד, מקום, אלא כבני-חסות (אַהְל אלדִ'מָּה) - אזרחים סוג ב', המשלמים מס גולגלת ("ג'יזיה"), על הזכות לחיות מושפל תחת כיבוש מוסלמי, וחס וחלילה, לא כריבונים.

המוסלמים כבר סילקו הרבה מאוד מנוצריי ארץ ישראל מ"בית האיסלאם", ועוד ידם נטויה להשלים את סילוקם (עיינו בערכים על הדמוגרפיה בבית-לחם, באלבירה ובעוד ערים נוצריות בארץ ישראל), ובמקביל, לסלקנו ממולדתנו. עד שלא תפנים זאת, אדון שבתאי, תמשיך לעמוד ברוב בוּרות בראש גוף עלוב, כושל, מיותר, פחדני, אלים ופורע חוק, שמתחמק מלראות את המציאות כמות שהיא.

דברי שבתאי אינם בודדים. תת-ניצב רונן אבניאלי, מפקד מרחב השפלה, הטריח את כבודו ללוד, ונזף ביהודים, שבאין משטרה באו לתגבר את הגנת היהודים בעיר, בעומדו ליד רכב ואופנוע, ששרפו ערבים (קישור).

בהקלטת שיחתו עם הקבוצות, שסיירו בשכונת רמת אשכול לאבטחת תושביה היהודיים, התרברב אבניאלי. "משעה אחת בצהריים, מההלוויה של הבחור שנהרג, אנחנו מבחינתינו בשליטה מלאה. אתם הולכים חוזרים, הולכים חוזרים סתם. אתם עושים פרובוקציות. יש לי שליטה בהרבה מקומות".

אחד מאנשי הקבוצה אמר לתנ"ץ: "יש פה משאית בוערת, שאיש לא מכבה, והיא נמצאת באמצע הכביש". אבניאלי המשיך בדבריו כאילו לא ראה דבר ולא שמע הגה: "אם אתם רוצים ללכת להסתובב בכל העיר, תסתובבו, [כש]תקבל אבן, אל תתקשר אליי".

כשהייתי טירון, לימדו אותנו את נוהל "חיקוי מפקד" - "ממני תִּראו וכך תעשו" (שופטים ז', פסוק י"ז). משמע, משטרתנו חולה אנושות, ואולי כבר מפרפרת. הגיע הזמן לעשות בה טיפול שורש עמוק, כואב ורציני - מלמעלה למטה - או לתת לה את מכת החסד.

על דברי המפכ"ל צייץ השר אוחנה בטוויטר: "התבטאות מקוממת של המפכ"ל, שלא הייתה צריכה להיאמר. כדי לטפל בבעיה צריך להכיר בה: פורעים ערבים תקפו יהודים, שוטרים, בתי-כנסת. המדיניות היא לנהוג בתקיפות מול הפורעים הטרוריסטים. אין ולא הייתה סימטריה. כן, גם המעטים [יהודים - אב"ץ] שתקפו ערבים - יטופלו בחומרה. מפה ועד 'שני צדדים' - ארוכה מאוד [כך במקור! - אב"ץ] הדרך".

פרופ' טליה איינהורן, מומחית ידועה למשפט בינלאומי, המשיכה בטוויטר: "לשר ..., טוב שהתנערת במהירות מהתבטאותו המקוממת של המפכ"ל. כעת נשמח לדעת את המדיניות שאתה מתווה שתבטיח שהמשטרה תגן על יהודים בכל הארץ מפני הפורעים הערבים (כי כפי שציינת זה המצב בפועל), שהנשק לא יילקח מיהודים הזקוקים לו להגנה עצמית ושהמשטרה לא תעצור אותם כשהם פועלים להגנתם".

לנצח!

למרות מאמצינו הרבים, ופעם הייתה לי יד בנושא, נובס בזירת התקשורת הבינלאומית, שמסיתה ומוסתת נגדנו בלי שום קשר לעובדות. כידוע, למדינת ישראל בפרט וליהודים בכלל הנהיגו שונאינו ואויבינו, כולל יהודים וישראלים, שמשתפים פעולה עם האויב, אמות-מידה אחרות ומיוחדות. בעידן, שבו התקשורת אינה אובייקטיבית, אלא משרתת את מטרות העיתונאים, עורכיהם ומוליהם, אין לאמת חשיבות... ואולי היא אף מפריעה.

קחו לדוגמה את העיתון "ניו-יורק טיימס", שהפך לחיקוי עלוב של "פראוודה" הסובייטי במ̤ירעו, ואת תומאס פרידמן, כתבוֹ היהודי. כל מה שנעשה, פרט להנחת גרונותינו מתחת לגרזיני הטרוריסטים, לא ישכנעם לכתוב מלה טובה על מדינת ישראל. וזו רעה חולה של העיתון כבר עשרות שנים - עוד מימי השואה, שהוסתרה מקוראי העיתון בהוראת המו"ל היהודי של העיתון.

לכן, עם כל הכבוד למאמצינו להציג את צבאנו כצבא המוסרי ביותר בעולם, ראוי לזכור, כי כדי להיות מוסרי, צריך צבאנו לנצח את אויבינו. את זאת שכח צבאנו לעשות עוד באחד-עשר ביוני 1967, ובשנים האחרונות המציא לעצמו תירוץ - הוא "מכיל" את האויב.

וזה מזכיר לי תמיד את נבחרת ישראל בכדורגל, שתמיד אחרי טורנירים יש לה שקים גדושים בתירוצים ולא בגביעים.

על מה המהומה?

שקרנים למיניהם ותועמלני השמאל מגנים במרץ את הרעיון לסלק ערבים מבתים, שהם גרים בהם בשכירות, אך בניגוד לחוזה, אינם משלמים שכר דירה משך עשרות שנים, בשכונת שיח' ג'ראח בצפון ירושלים. במפתיע, גם בג"ץ, שאינו מחבב יהודים בלשון המעטה, פסק לטובת בעלי-הבית היהודיים.

יהודים רשמו את המקרקעין, שרכשו במיטב כספם באזור מערת שמעון הצדיק, במרשם המקרקעין (טאבו) הטורקי. רק תחת הכיבוש הירדני היא אוחדה עם שכונת שיח' ג'ראח שלידה. שלטונות הכיבוש הירדני הכירו בבעלות היהודית על הבתים הללו, והשכירו בה קרקע, שהוכרה כרכוש נטוש של יהודים, לפליטים ערביים חסרי-בית. עתה מסרבים השוכרים לשלם שכר-דירה לבעליהם, ומסרבים לפנותם - בעידוד רשות הטרור מרמאללה, חמאס וממשלת ירדן - שמתקיימת רק בזכות הגנתנו עליה, והיא אויבת גרועה ביותר שלנו, שבשיגיונותיו חתם עמה יצחק רבין בדיחה, שנקראת הסכם שלום, תוך ויתורים מפליגים.

שכונת שמעון הצדיק הוקמה בשנת 1890 על-ידי ועד העדה הספרדית בירושלים, במתחם, שקנו יהודים, ובו מערת שמעון הצדיק. בשנת 1916 התגוררו בשכונה שלוש-עשר משפחות. בתחילת המאה העשרים נבנתה לידה, גם כן על קרקע, שרכשו יהודים, שכונת נחלת שמעון. בפרוץ פרען ("מאורעות") תרצ"ו (1936) נטשו את שתי השכונות מאות תושביהן היהודיים, אך חזרו לבתיהם כעבור כמה חודשים.

במלחמת הקוממיות הותקפו השכונות בלי הרף, והכובשים הבריטיים פינו אותן מתושביהן היהודיים, בראשית חודש אדר ב' תש"ח (מארס 1948) - כחודש לפני הטבח הערבי בשיירת "הדסה", שאיתרע בסמוך. הליגיון הירדני כבש את האזור, בשמונה-עשר במאי, ארבעה ימים אחרי הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, וגירש ממנו את הלוחמים היהודיים (בעיקר, אנשי אצ"ל, שניסו לחסום את דרכו אל מרכז ירושלים).

אחרי מלחמת ששת הימים סופחה השכונה לשטח ירושלים. בשנת 1972 הכירה ישראל בבעלות היהודית על השכונה, וכעשר שנים אחר-כך ביקשו בעלי השכונה לממש את בעלותם על דירות בשכונה. כיוון שהדיירים הערביים בשכירות בהן לא עמדו בתנאי החוזה, דרשו הבעלים בשנת 1993 לפנותם. מאז מתנהל מאבק משפטי בין הבעלים לבין הדיירים. כמה דירות פונו, ויהודים נכנסו בשנת 1998 לגור בהן. המאבק נמשך עד היום, ואין מי שאוכף את החלטות בית המשפט בעניין.

זו האמת, שמנסים התקשורת, פוליטיקאים וגופים עוינים, מבית ומחוץ, להסתיר, כדי לטנף את המדינה, שמשום-מה אינה משיבה מלחמה שערה, ומפריכה בריש גלי את הטענות נגדנו.

הפעלת כוחות מיוחדים

כולם מדברים על יחידות למבצעים מיוחדים - כאילו הדברים ברורים. יאיר אנסבכר - עמית מחקר בפורום "קהלת", המתמחה בחקר כוחות למבצעים מיוחדים במלחמות החדשות, יבהיר במה המדובר בהרצאתו על הפעלת כוחות למבצעים מיוחדים במלחמות העידן החדש.

ההרצאה בפורום אלפרדו לאזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים - ב"זום" (קישור) בשעה שש וחצי בערב, ביום חמישי, 27 במאי - במסגרת פעילויות הספרייה הציבורית "לדורות" בלוד.