המחקר "מדיניות התיישבות גרעינים בפריפריה ובערים מעורבות בישראל" נערך על-ידי יעל שמריהו ישורון בהדרכת פרופסור גיא בן פורת ודוקטור דינה ואן-דייק במחלקה למנהל ומדיניות ציבורית בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן-גוריון, והוגש לסנט האוניברסיטה לפני כשנה. בין הנושאים שבדקה שמריהו: מדיניות התיישבות הגרעינים בלוד ובעכו השפעתה על היחסים בין התושבים הוותיקים לחברי הגרעינים. במחקרה מונה שמריהו ישורון מגוון תגמולים שמעניקה המדינה כדי למשוך את חברי הגרעינים לערים מעורבות. ביניהם הקצאת תקציבים, תמיכה בדיור הכוללת הקצאת קרקע ציבורית ומבני ציבור, מכירת מבנים בניהולה של המדינה לעמותות הגרעינים, סיוע בתכנון ותשתיות, מכירה או שימוש בדיור הציבורי, הפרטת שירותים ציבוריים והעברת האחריות עליהם לעמותות הגרעינים או תקצוב עמותות לטובת הפעלת תוכניות ופרויקטים עירוניים. בשיח של מובילי המדיניות משיכת אוכלוסייה יהודית לערים מעורבות מוצגת כמעשה בעל חשיבות לאומית. נוכחותה של אוכלוסייה ערבית בעיר מעורבת מוצגת כמסכנת הן את השליטה הלאומית בקרקעות המדינה והן את היציבות החברתית-כלכלית של העיר. התיישבות הגרעינים לעומת זה נתפסת כמהלך שנועד למנוע את הידרדרותה החברתית-כלכלית והלאומית-ביטחונית של העיר המעורבת.
לוד: התנגשויות אלימות על-רקע דתי
מחקרה של שמריהו ישורון חושף את המתח ביחסים בין תושבים ערבים וחברי הגרעינים, שהתגלה בלוד במלוא עוצמתו עם אירועי אלימות בחודש האחרון. הגרעין התורני שהוקם בעיר בסוף המאה שעברה התרחב מאוד בשנים האחרונות. באותה תקופה הייתה נהירה של אוכלוסייה יהודית מבוססת מלוד לשוהם ולערים בסביבה ובמקביל נכנסה לעיר אוכלוסייה ערבית מוחלשת, הכוללת סייענים, משת"פים ותושבים שהגיעו מן המגזר הבדואי בדרום. התושבים שנשארו טוענים שהדבר גרם להרעת היחסים עם האוכלוסייה הערבית בעיר ולהידרדרות כלכלית. תושבת ופעילה חברתית בעיר הוסיפה: "אני מאמינה גדולה בדו-קיום ורוב חיי חייתי עם שכנים ערבים - אנשים טובים ומצוינים.בשנים האחרונות נכנסה אוכלוסייה עבריינית גדולה לעיר, השכנים שהיו להורי בעבר ברחו לערים אחרות והוריי נתקעו עם סוחר סמים ערבי בדירה מעל ומשת"פ שבניו סוחרי סמים בדירה מתחת... לפני 20 שנה הלכתי בלילות בעיר העתיקה עם מדים כשחזרתי מהבסיס, היום לאור יום לא אעצור שם".
מעדויות שאספה החוקרת עולה שמקימי הגרעין התורני בלוד היו חדורים ברצון לשמור על ציביונה היהודי של לוד. בהקשר זה היא מביאה ראיון עם אהרון אטיאס, ממייסדי הגרעין, שפורסם בעיתון הארץ: "חייבים לעשות מעשה ציוני-חלוצי, אחרת לוד הולכת לנו לאיבוד. הבאנו ללוד 400 משפחות ציוניות דתיות ואנחנו חדורי אידיאולוגיה ומוטיבציה. חשוב לנו עם ישראל, חשוב לנו לשמור על הצביון היהודי של לוד... בלוד יש רוב יהודי. צריך לשמור עליו ולחזק אותו"
התושבים הערבים לעומת זה תפסו את כניסת חברי הגרעין התורני \כמהלך של ייהוד העיר שנועד לדחוק את רגליהם. הם טענו בין היתר שחברי הגרעין נוהגים להסתובב עם נשקים, לקיים צעדות עם דגלי ישראל ולהפגין נוכחות יהודית על-מנת לדחוק את ערביי העיר. חברי הגרעין התורני תוארו כ'
מתנחלים' המבקשים לייהד את לוד בדומה לפעילותם בהתנחלויות. החוקרת מצטטת ראיון של מהא אל-נקיב, פעילה ותושבת העיר: "הם באו עם אג'נדה ברורה להיכנס לשכונות הערביות ולשחרר את מרכז העיר מ'הכיבוש הערבי'. הם קיבלו את הקרקעות ממנהל מקרקעי ישראל בחצי חינם. יש להם אולם ספורט מקורה, שאין לשום בית ספר ערבי בעיר. הבלגנו על כל זה. אבל כשהם התחילו לצאת לתהלוכות שלהם, ממש כמו המתנחלים בתל-רומיידה, עם רובים ודגלי ישראל, שרים 'עם ישראל חי' ו'באנו חושך לגרש', זה לא תמים... זו פרובוקציה. אף פעם לא היו תהלוכות בעיר, היהודים היו חוגגים בבתי הכנסת. הגיעו מים עד נפש. הם מתנחלים. אנחנו ממש רוצים שכנים יהודים. ככה אנחנו יודעים שיאספו את הזבל ותהיה תחבורה ציבורית. אבל כשהם באים עם אג'נדה, שהם רוצים לגרש אותנו ולייהד את לוד, כמובן שהם מתנחלים".
תושבים ערבים תיארו דרישה של חברי הגרעין התורני מראש העיר לכבות את המואזין במסגד דאהמש הסמוך לשכונת רמת אלישיב, בחג הקורבן בשנת 2017 "בחג המואזין קוראים ברמקולים לתפילה, אז הפריע למישהו מהגרעין שהוא גם חבר מועצה.. ואז נלחץ ראש העיר, הלך לשם, חשב שהוא שריף 'אני מבקש שתעצרו הכל'... אמר להם 'תפסיקו את התפילה' מי אתה שנכנס למסגד?...אתה תבוא לפה לפגוע במסורת שלי, אתה רוצה להשתיק את המואזין?". חבר מועצה תושב העיר תיאר מה קרה בהמשך: "ראש העיר נכנס למסגד... למזלו הטוב, הוא בא כשאין אף אחד במסגד, אם היה בא חצי שעה לפני או חצי שעה אחרי, היו רוצחים אותו שם, והוא מודע לזה . ..הוא בא לשם ואמר 'תפסיקו את התפילה'... ואז כל האוכלוסייה, כל הארגונים, כולל כל המסגדים ישבנו, קיבלנו החלטות שאנחנו סוגרים את כל המסגדים, כולנו באים למסגד הזה, נתפלל באמצע הרחוב שם ... בכיכר הפלמ"ח, ואנחנו נסגור כבישים.... המחוז התערב, השב"כ התערב... הוא יצא בהתנצלות גם בוואטסאפ גם בעיתונות... בעברית, זה מעשה שלא ייעשה, כל אחד יממש את הפולחן שלו, יש דברים שהם קוים אדומים, אין מה לעשות אין מה לגעת... זה שהילד היהודי מקבל אלף שקל והערבי מקבל 500 שקל, אנחנו נפעל לצמצום הפערים, תשמעי אתה לא יכול לגשר על פער של 70 שנה ביום...אבל מקרה כזה- ראש העיר הבטיח הבטחה בנושא הזה אני לא מתעסק יותר... אתה תבוא לפגוע במסורת שלי? אתה רוצה להשתיק את המואזין? אז לא יהיה לאף אחד טוב, פשוט מאוד".
חשש מפגיעה בחופש הדת הובעה על-ידי מרואיינים ערבים נוספים "אנחנו התרגלנו לקול המואזין בשעה שבע בבוקר, בארבע לפנות בוקר זה לא משהו שהוא משפיע במיוחד, הגיעו להסכמות של להוריד את הווליום. בכל לוד ובעיקר בשכונה הזאת ספציפית, זה משהו שהוא לא מקובל לבוא ולשנות את זה...אבל ברגע שתהפוך שכונה שהיא תהיה שכונה עם רוב דתי, הם יכולים כן לכפות דבר כזה, זה משהו שיפגע באוכלוסייה, ואנחנו לא רוצים להגיע לנקודה הזאת. אנחנו כן רוצים לייצר הרמוניה מסוימת ובאמת כל אחד יכבד זה את זה במנהגיו ובדרכיו".
לטענת המרואיינים הערבים, בקרב חברי גרעין התורני ישנם המתנגדים לאירועי תרבות ודת שחוגגים הערבים במרחב הציבורי בעיר תהלוכות ותפילות והם מפעילים לחץ על הרשות המקומית להגבילם. כך למשל תפילת חג של המגזר הערבי שנערכה בשוק העירוני בשנת 2017 עוררה התנגדות של חלק מחברי הגרעין ולחץ על הרשות לבטל את חגיגות העיד אל פיטר שתוכננו.
החוקרת מצאה שדפוסי ההתנגדות הערבית מורכבים מפעולות חוקיות ובלתי חוקיות. רוב פעולות ההתנגדות הן ספונטניות, לא מתמשכות ונוצרות בעיקר בתגובה לאירועים שנתפסים כאיום, דחיקה ופגיעה. כלי דומיננטי ומרכזי לביטוי ההתנגדות הן הפגנות מחאה שנערכו לאורך השנים, לעיתים באופן חוקי ולפעמים מחוץ לחוק. אלו נתנו ביטוי להתנגדות לפעילותם של חברי הגרעין התורני בעיר ולמדיניות הממשלתית והעירונית התומכת בהם. כך למשל, בשנת 2004, בעת חנוכת שכונת רמת אלישיב, הניפו תושבים ערבים שלטי מחאה הקוראים לשיווין בין ערבים ליהודים בעיר, חילקו מנשרים במחאה על מתן הקרקע לגרעין והקמת השכונה. בשנת 2012 ערכו עשרות הורים וילדיהם הפגנה מול מתנ"ס שיקגו בשכונת רמת אשכול במחאה על כך שהמתנ"ס, המנוהל על-ידי הגרעין התורני, לא מקיים פעילויות לאוכלוסייה הערבית. בהפגנה אחרת באותה שנה ארגנה התנועה האיסלאמית יחד עם גופים פוליטיים וחברתיים נוספים בעיר הפגנה בה השתתפו מאות תושבים במחאה נגד מה שתיארו כ"התיישבות המתנחלים בעיר והניסיונות לגרש את התושבים הערבים מאדמתם ומבתיהם"
לצד מחאות והפגנות שנערכו על-ידי ערביי לוד במקרים רבים באופן לא חוקי, זוהו גם מעשים של ונדליזם ואף אלימות כלפי רכוש חברי הגרעינים, בעיקר בשכונת רמת אלישיב. בשנת 2008, במהלך מבצע '
עופרת יצוקה' הושלכו לעבר השכונה שני מטעני צינור. בשנת 2014 נוקבו צמיגים של 15 כלי רכב של חברי הגרעין התורני ואורחיהם ובאירועים אחרים נופצו שמשות של מכוניות, נגנב רכב ונשרף. תושבים מתארים את מעשי הוונדליזם לא רק כביטוי למניע לאומי אלא בעיקר כביטוי לתסכול ומצוקה בעקבות פערים כלכליים בינם לבין חברי הגרעין.
עכו: הוקמו שכונות נפרדות ליהודים
בעכו הוקמו בהחלטת ממשלה שלוש שכונות חדשות, כשאחת המטרות המוצהרות הייתה ייהוד העיר. בשנת 2010 נחנכה שכונת ‘נאות ים’, בשמה הרשמי ‘אגרוף הדרום 53 ‘, מכונה גם 'שכונת הקבע', במרכז-צפון העיר. בשכונה שווקו מגרשים זולים לאנשי צבא ומערכת הביטחון. בשנת 2017 נחנכה בצמוד אליה שכונה דתית "נאות אליהו" שכונתה 'אגרוף הצפון' ואשר יועדה לאוכלוסייה היהודית-דתית. במכרז לבניית השכונות זכו שתי עמותות; ‘העמותה לבניית שכונה דתית - עכו’ שהוקמה על-ידי הגרעין התורני בעיר ו'העמותה לפיתוח עכו ובניינה’, שפועלת בשיתוף עם חברת ‘באמונה דיור לציבור הדתי לאומי’. שכונה שלישית. שנחנכה בשנת 2018, היא שכונת ‘נווה חוף עכו’, שיועדה לאנשי משטרה. הצבא והמשטרה זכו במכרז לבניית השכונה.
כמה פוליטיקאים מקומיים כי הזהירו שכניסת עמותות התיישבות וגרעינים לעיר במגמה לחיזוק הנוכחות היהודית, עלולה לעורר התנגדות של האוכלוסייה הערבית ולעורר קונפליקטים.
תושבים ערביים סיפרו לחוקרת שכבר ביום כיפור בשנת 2008 פרץ הקונפליקט החוצה. השייח'
עבאס זכור, תושב העיר, ח"כ לשעבר ומבכירי ההנהגה הערבית בעיר סיפר: "הם מעוררים פרובוקציות בעיקר בחגים. כשהם חוגגים את החגים, הם הופכים את זה הופכים את זה לאירוע שנתפס כהפגנה אגרסיבית נגד הערבים. למה לתת לאחר להרגיש שאני מפגין נגדו? למה החגיגה נתפסת כהפגנה? הם יוצאים לחגוג למשל את שמחת תורה ומחפשים איפה יש רוב ערבי, צועקים, אומרים דברים לא יפים... כשהם רק הגיעו לעכו לפני 18 שנה, נרשמה מתיחות בין יהודים לערבים.... אחת הסיבות שבגללן העימות איבד שליטה לפני שבע שנים הייתה נוכחותם של חברי הגרעין התורני בשכונת וולפסון הערבית".
תושבים ערבים בעכו הביעו כעס רב על דחיקתם מהעיר העתיקה. אחד מהם טען "המון יהודים שיש להם כסף מתורמים מאמריקה, מקנדה מכל מיני... קונים בשביל לשלוט על המדינה...יש פה בוא נגיד ככה, עסקה להוציא את הערבים מעכו העתיקה...העירייה אומרת שהיא רוצה לפתח את העיר העתיקה, אני לא יודע, היא אומרת ככה. אבל אנחנו לא רואים את זה...רוצים להוציא את הערבים...וכבר הוציאו אותם".
תושב אחר מהעיר העתיקה: "משפילים את האנשים פה, לא רוצים שאנשים יקנו את הבתים... אני חושב זה אשמת המדינה... רוצים שנצא בחוץ. הם רוצים את העיר זה הבעיה...לא נותנים לערבים לקנות פה...נתנו לכמה בודדים, אלה שיש להם כסף. כמה אנשים פה בעתיקה קנו דירות? ערבים שלושה, כמה יהודים? 50. בטח שיש הבדל. אם את יורדת עכשיו לרחוב מהתחלה ועד הסוף יהודים... אנחנו גרים בעתיקה 72 שנים, אבא שלי נולד פה וסבא שלי אז אנחנו פה לא מהיום... אבל אני חושב זה המדינה לא רוצה שיהיו פה ערבים. שיהיו ערבים אבל לא רוב".
תגובת הגרעין התורני בלוד: "מאז הגעת הגרעין התורני ללוד לפני כ25 שנה, כל שעשו חבריו הינו לנסות ולהשתלב בעיר ולקיים פעילות למען חיזוק האוכלוסייה המקומית החל מפעילות התנדבותית, סיוע למשפחות קשות יום, חיבור הסטודנטים לקהילה ושימור השקט ויחסי השכנות עם תושביה הערבים. צר לנו כי בכתבה הוחלט לצייר את פעילות הגרעין בצורה שקרית ומוטה לחלוטין, כאשר אירועי השבועות האחרונים מייצגים באמת את הנעשה בעיר- אלו אשר באו להתסיס, לשרוף ולפגוע פיזית בתושבים היהודים על לא עוול בכפם לעומת אלו שפועלים להגן על על התושבים מפני בזיזות ופגיעה במשפחות בנשק חי אבנים ובקבוקי תבערה".
