- ג'ניפר מנדלסון היא גניאולוגית מבוסטון. מאמרה בוושינגטון פוסט נכתב בגוף ראשון וכך מובאים כאן עיקריו.
בסתיו שעבר הייתי חלק מאיחוד משפחתי שאחרי 80 שנה. לאחר מלחמת העולם השנייה חולצה פעוטה יהודיה מבית יתומים בפולין. היא קיבלה את השם שרית, גדלה בקיבוץ וכל חייה לא ידעה דבר על משפחתה. אבל ערב מותה, הניצול המסחרי של הדנ"א בא לעזרתה והיא ביקשה את סיועי. עבדנו למעלה משנה, ובסיומה גילינו ששרית כלל לא הייתה יתומה. הוריה ניצלו וכל חייהם חיפשו אותה, עד מותם בישראל ב-1977 וב-1995. באוקטובר שעבר איחדנו את בתה של שרית עם דודותיה ועם בני-הדודים הרבים.
האיחוד המשפחתי היה מרגש ביותר, אבל לא נדיר כפי שניתן היה לחשוב. בשנים האחרונות עלה בידי לאחד כמה משפחות שנקרעו בשואה. הראשונה הייתה שלי: ב-2013 גיליתי שלסבתו בת ב-95 של בעלי, הניצולה היחידה ממשפחתה הגרעינית בפולין, היו בארה"ב שלושה בני דודים שכלל לא הכירה. לאחר כמה שנים סייעתי לקרובה אחרת לגלות שארבעה מבני הדודים של אמה מאוקראינה – שאת שמותיהם אפילו לא ידעה כאשר התחלנו לחפש אותם – שרדו בדרך נס ושניים מהם עדיין היו בחיים.
השואה הרסה את הקהילות היהודיות באין-ספור דרכים נוראות; הפצע העמוק ביותר הוא ברמת המשפחות. כגניאולוגית אני חשה חובה לפרסם את העובדה שיש דרכים לשקם, לפחות חלקית, את מה שנחרב: המשפחה. השואה לא גדעה את הקשר אל העבר; וגם אין זה נכון, שהנאצים השמידו את כל התיעוד ולכן אין כל אפשרות לשחזר את העץ המשפחתי. בפועל, הרבה מסמכים מתקופת השואה וגם מהמאות הקודמות פתוחים לכל, חלקם אפילו ברשת. ההיסטוריה המשפחתית היהודית אפופה בערפל בלתי מוצדק, וכך מונחתת מכה בלתי מוצדקת על העם הלהוט תמיד להכיר את עברו.
פעם, בחיפוש מהיר ביותר באוספי מוזאון השואה בוושינגטון, מצאתי את התאריך המדויק בו גורשה לאושוויץ הסבתא-רבה של חברתי הטובה ביותר, לצד תמונה של משפחתה. מחקר נוסף העלה מסמך מקיף – חינם ומקוון – עם פרטים רבי ערך נוספים, כמו שמותיהם של הוריה, מידע שאפשר לדעת יותר ואולי גם למצוא קרובים חיים. לפעמים אפילו הפרט השולי ביותר עשוי להתגלות כבעל ערך בהשלמת התמונה.
המחקר עשוי להיות מכאיב. ב-2013 ידעתי את שמותיהם של שישה קרובי משפחה שנספו בשואה; אחי דניאל מנדלסון גולל בהרחבה את סיפוריהם בספרו "האבודים". כעת אני יודעת את שמותיהם של למעלה מ-60 קורבנות במשפחתי, רשימה שלמרבה הצער גדלה מדי שנה. עמיתתי וחברתי לארה דיאמונד מצאה 515 שמות. לעיתים הפרטים מייסרים. צפיתי פעם בעדותו של בת-דודה שנייה של אמי. ידעתי שזה יהיה קשה, אבל עדיין הייתי בלתי מוכנה לחלוטין לשמוע כיצד יוזף מנגלה התעלל בה.
יותר אנשים, במיוחד הניצולים המתמעטים במהירות, צריכים לדעת על אפשרות זו, כך שיוכלו לשחזר כמה שיותר מן העבר של משפחותיהם. יש אין-ספור דרכים קלות להתחיל, למשל במציאת קבוצה גניאולוגית בפייסבוק – קבוצות המלאות באנשים הלהוטים לסייע למתחילים. מידע מועיל נמצא גם באתר JewishGen.org . הקהילה היהודית הבינלאומית יכולה לסייע בהקצאת יותר משאבים ותשומת לב למאמצים אלו, שרבים מהם נעשים כיום בידי מתנדבים שזמנם ומשאביהם מוגבלים. מי שמקווים למצוא בני משפחה אבודים, יכולים להיעזר בבדיקת דנ"א מסחרית, היכולה לחולל ניסים ביצירת קשר בין קרובים כאשר אין מסמכים.
תוכנית הגניאולוגיה המובילה "Finding Your Roots" בערוץ הטלוויזיה הציבורי בארה"ב אירחה לאחרונה את השחקן היהודי מנדי פטינקין. הוא נדהם לגלות שבן-דודו של אביו נספה בטרבלינקה עם משפחתו. "התראיינתי המון פעמים ואמרתי, שאני לא חושב שמישהו מבני משפחתי נספה בשואה", אמר פטינקין בקול שבור מדמעות. "מעולם קיבלתי את המידע. אין לי מילים".
פטינקין אינו היחיד. יהודים רבים אכן לא קיבלו את המידע על העבר של משפחותיהם, כולל גורלם של מי שהשואה נגעה בהם, אך אין זה אומר שהמידע אינו קיים. כפי שאמר פטינקין, בצטטו את אוסקר המרשטיין, "כל עוד יש בעולם אדם אחר הזוכר אותך, זה לא נגמר". אחריותנו הקיבוצית היא לנסות ולמצוא את המידע, כחלק בלתי נפרד מחילוץ עברנו מידי מי שביקשו להשמיד אותנו.
