ספר ביוגרפי על נחום גוטמן <br>

כשציונה תג'ר, מנחם שמי, אריה לובין ונחום גוטמן נפגשים לקפה... "בעיני עצמם הם מורדים, חלוצים. עליהם המלאכה להתחיל, להמציא שפה חדשה וליצור באופן מקורי סגנון חדש משלהם, את הסגנון הארץ-ישראלי" (ע' 247).

ונחום גוטמן, המחפש את דרכו האמנותית לאורך כל הספר שואל את עצמו: "מאימתי מתחילים את עבודת האמנות? מאימתי אדם ייקרא אמן" (ע' 237)?

זהו סיפורו של נחום גוטמן בתקופה חשובה בארץ ישראל. תקופה בה החלה האמנות הארץ-ישראלית לצמוח ולפרוח. כשבוריס ש"ץ הקים את המוסד המפואר "בצלאל", כשאמנים נדדו בין אירופה לארץ לומדים ומחפשים את דרכם בביטוי האמנותי להצלחה. כשאמנים וסופרים שיתפו פעולה/או לא כדי להוציא לאור את יצירותיהם ולהתפרנס זה מזה. כשהם חיפשו את ההצלחה את הטבעת שמם בהיסטוריה של האמנות והספרות: ביאליק, ש"י עגנון, שלונסקי, ציונה תג'ר, ש. בן ציון, ברוך אגדתי ועוד רבים וידועים מאוד.

מי שגילה את כישרונו המיוחד של נחום גוטמן היה ביאליק, המשורר הידוע, והוא ששכנע את אביו של נחום, שמחה אלתר גוטמן הידוע בשמו הספרותי ש. בן ציון, לשלוח את הנער בן הארבע עשרה ללמוד בבצלאל. מנהל בצלאל, בוריס ש"ץ שייסד את המוסד המפואר הזה, הוא חברו הטוב של ש. בן ציון המכנה אותו "האיש היקר".

בוריס ש"ץ לקח את נחום הצעיר תחת חסותו וגם שלח אותו להמשיך את לימודיו, להיות שוליה לאמנים ידועים בגרמניה, והזהיר אותו לא לנסוע לפריז, בירת האמנות בעולם דאז, שם התפתחה בעוז באותה תקופה האמנות "המודרניסטית" שנואת נפשו של ש"ץ. רק שלא כך ראה זאת נחום גוטמן. הוא אומנם הקשיב למורהו אך לא ממש אהב את הציורים אליהם כיוון בוריס ש"ץ את תלמידיו.

הוא לומד תחריט אצל הרמן שטרוק. הוא מפסל, מצייר, מאייר לספרו של אביו, ש. בן ציון, לספרו של ביאליק ובעיקר משוטט ומביט ולומד. הוא יוצר קשר עם פרידה פליגלמן - אישה חדשה, פמיניסטית ומשכילה העובדת על הדוקטורט שלה והקשר שלה עם נחום גוטמן נתגלה לאחר שהמחברת, תמר רותם, נברה בארכיון של פרידה בעיירה הלנה שבארצות הברית.

שם מצאה מכתבים שלה וכן רישומים שלה שרשם נחום גוטמן. אחד מהם מופיע בספר.
נחום גוטמן מתחיל לאהוב את האמנות "המודרניסטית", מתחבר בעירק למאטיס הפוביסט ולצבעיו הנהדרים, לראול דופי ולרוסו, וכשהוא עומד מול פסליו של רודן הוא אומר: "חשתי שאני מתמלא באמונה מחודשת באמנות ומתנער מהציניות שאני רואה באמנות החדשה" (ע' 191).

אבל הוא מתגעגע כל העת לארץ. לשמש החזקה, לים הכחול עז, לחולות הצהובים. למשפחתו. באביב 1925 חזר גוטמן לארץ, השתלב בבוהמה הישראלית שהחלה להיווצר כאן, מצא את דרכו האמנותית המוכרת הנפלאה. "בעיני נחום, שחי ברחובות אלה רוב חייו, החול הצהבהב על-רקע הים הוא עולם ומלואו. הוא יכול לצייר את תל אביב בעיניים עצומות בכמה משיכות מכחול" (ע' 16).

בתחילת כל פרק רישומם מרישומיו הנפלאים של נחום גוטמן וכן במרכז הספר אסופה של עבודותיו הנפלאות. עונג צרוף.


על המחברת: "מעבר לים" הוא ספרה הראשון של תמר רותם, עיתונאית וכותבת.
אחרית הדבר בסוף הספר שופכת אור על מסע החיפוש והתגליות.