באולם תיאטרון הסטודיו הופך "חלום ליל קיץ" לבמה עתירת דמיון, הודות לבימויו של
יאיר שרמן את הלהקה הגדולה לדמויות הסוריאליסטיות של שיקספיר ליצורים חיים, עתירי הבעה הכובשים את הקהל. כל אחד, גם בתפקיד קטן ככל שיהיה. על הכל מולך המלך אוברון המנווט את שליחו פק לטפטף סם הזיות לזוגתו טיטניה, כדי שתתן לו במתנה את הנער ההודי מחמד נפשה; ובמקביל, גם לארגן את מערבולת האהבות של הצעירים בארמונו. כל זה מתרחש ביער קסום, בליל קיץ, כשהמלך יפה תואר והכה מרשים (
אסף יונש) ושלוחו פק (
יניב שביט המפליא ביכולת התנועה שלו ובשליטה בכפות ידיו) גורמים למלכה טיטניה (
ליאור כהן הענוגה והיפהפיה) להתאהב בחמור. באנגלית, המילה ass משותפת הן לחמור והן לתחת. חבל שבעברית השימוש תחת מוגבל וחסר את כפל הלשון באנגלית.
אופיר צוויגנבום כ-הרמיה מקסימה ומלאת אמוציות. כך גם
סלי-עדן בר כיריבתה למושא אהבתה חמת מזג ואנרגטית. בעוד שני הגברים המתחרים על אהבתן -
רון גזית הדרמטי והחודר ללב כ-ליסנדר, ו
עמית פרנקו כ-דמטריוס, ממחישים בדו קרב את מאבק המינים במלוא עוזו.
את העושר הוויזואלי היחודי עיצבה הן בתפאורה והן בתלבושות הנפלאות
פולינה אדמוב. מה שמזכיר את ציורי הצייר השוויצרי Fuselly
פיוזלי, שהתמקד בחלק גדול מתערוכת היחיד שלו במוזאון בלונדון דווקא בציורי הפיות והנושאים הסוריאליסטים שבמחזהו של שייקספיר. כך גם יסוד התנועה הכה עשירה שהמחזה רווי בה, אותו יצר
סער הררי, כנראה גם תוך שיתוף כשרונם היצירתי של כל הקאסט המחונן.
וכרגיל אצל המחזאי האהוב, קיים גם המחזה-בתוך המחזה. לא רק כשהחלום הופך גשמי, אלא גם חבורת בעלי מלאכה שקיבלה על עצמה להציג מחזה לחתונת אוברון וטיטניה. הסנדלר (
גיל סרי המקסים) הופך בחלום לנער ההודי מחמד נפש אוברון וטיטניה כאחד. סיד הצבעי (
איתמר אלבז הרב גווני) מצחיק ביותר. "תחת" הרפד (
תום זידנר הכה אכספרסיבי ורב הכשרונות) הופך לחמור בו מתאהבת טיטניה, וקטע המישגל שלהם הורג מצחוק. כך גם עמית פריאנטה, כשרוך החייט, עמית רהב כמוט הנגר ואלעד שנקר כסיד הצבעי - כל בעלי המלאכה הופכים באחת גם לפיות, עליהן מולכת טיטניה בתמונה עשירה וויזואלית ובלתי רגילה. התרגום של
דורי פרנס המלהטט במילים בצורה שובת לב הוא העוגן הראשי להצלחה.
השינוי בעיצוב האולם, כשהבמה משתרעת לכל אורכו והקהל יושב משני צידיו, מזכיר את עיצוב ה"סרקל אין דה סקוור" בדאון טאון מנהטן. מה שמעשיר ומרחיב עוד יותר את היריעה. המוזיקה המקורית של
אלדד לידור המחונן וכנען לבקוביץ, תורמת המון לאווירה הסוחפת את הצופים בלי סוף.
"חלום של לילה בלב קיץ" - הצגת קלאסיקה מפוארת, בתוספת מגע עכשווי המעשיר אותה מכל הבחינות. על כך יש לשבח את היוצרים והשחקנים שהשכילו להעמיד הצגה ברמה מקצועית מושלמת, ובכך ליהנות במאד את הצופים.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
