לא בגדו, רק נחשפו

בפרשת השבוע אנחנו קוראים את סיפור האנשים ששלח משה לתור את הארץ והתוצאות שהיו למהלך הזה. האם ניתן היה לצפות זאת מראש? ננסה לבדוק; כך מתארת התורה את הצעד הראשון (במדבר יג): [ג] וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל-פִּי ה': כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. זה שהם רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מלמד שהיו חשובים, מה מוסיפה ההגדרה כֻּלָּם אֲנָשִׁים? רש"י מסביר: כל 'אנשים' שבמקרא לשון חשיבות; ואותה שעה כשרים היו. אח"כ הם מנויים בשמותיהם וביניהם גם: [ח] לְמַטֵּה אֶפְרָיִם, הוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן. ובסיום השלב הזה מסכמת התורה: [טז] אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר-שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ; וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן, יְהוֹשֻׁעַ. שינה לו את השם. מדוע? רש"י: התפלל עליו "יה יושיעך מעצת מרגלים".

אז כבר בשלב הזה, עוד לפני שיצאו לדרך, הייתה להם תוכנית? לפי התפילה של משה על יהושע מסתבר שכן ומשה אפילו הרגיש שזה הכיוון שלהם. והתורה רומזת לזה בסיום השליחות: [כה] וַיָּשֻׁבוּ, מִתּוּר הָאָרֶץ, מִקֵּץ, אַרְבָּעִים יוֹם. [כו] וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-מִדְבַּר פָּארָן--קָדֵשָׁה; וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת-כָּל-הָעֵדָה, וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ. המילה וַיֵּלְכוּ נראית לא במקום, הרי בפסוק הקודם כתוב וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ, ההמשך ההגיוני הוא: וַיָּבֹאוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, מה עושה פה המילה וַיֵּלְכוּ? רש"י מצטט מהתלמוד: וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ, להקיש הליכתן לביאתן - מה ביאתן בעצה רעה, אף הליכתן בעצה רעה. היתכן? והרי התורה מעידה ש'באותה שעה (שנשלחו) כשרים היו'?

ככל הנראה התשובה היא שאמנם מבחינה טכנית אכן כשרים היו באותה שעה, התנהגו כמו כל בני דורם ואף מעבר לכך, הלא אנשי מעלה היו, אבל בפנים כירסמה בהם איזו מחשבה שהם יודעים טוב מאחרים (ואפילו טוב ממשה רבנו) מה נכון וצודק לעשות בהמשך. וכשקיבלו שליחות, איפשר להם מעמדם כשליחים לחשוף את אותן מחשבות ואף לנסות לתרגמן למעשים והחלק הזה של תרגום המחשבות למעשים הוא הבעיה האמיתית. כי זה שיש מחשבות אחרות אין בעיה, זה אנושי ובלבד שמקפידים לשמור על המסגרת. אבל הם פרצו את המסגרת, כמו שאומר הרמב"ן, בכך שהם: באו אל בני ישראל שלא בפני משה והוציאו דיבה על הארץ שהיא ארץ אוכלת יושביה.

עלה להם האגו

בשלב הזה אפשר היה להיסחף חלילה ולהגדיר אותם כבוגדים, אבל התורה אינה עושה זאת. הם חטאו חטא חמור בכך שפרצו את המסגרת שקבע ה' בתורה בכך שלא הכפיפו עצמם לאותה מסגרת, אבל הגדרת החטא כתובה בפירוש (פרק יד): [יא] וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, עַד-אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה; וְעַד-אָנָה, לֹא-יַאֲמִינוּ בִי, בְּכֹל הָאֹתוֹת, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ. החטא הגדול שלהם נבע מהעדר אמונה, מזה הסתעף ל-יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה. עוצמת האמונה של אדם אינה מסוג התכונות הגלויות בהכרח, בהחלט יכול להיות שנראה אדם שמוגדר כ'דתי' ואפילו מוסמך לרבנות ואפילו מכהן כרב, אבל האמונה שלו אינה חזקה במיוחד, אם היא קיימת בכלל. על מצע כזה עלולים לצמוח גידולים רעילים לא עלינו.

בדרך כלל אמונה חלשה כזאת מאפיינת יותר אנשים חכמים, שהשכל שלהם נוטה לבקר כל דבר כולל את הוראות התורה. היא פחות מאפיינת אנשים פשוטים שפשוט מאמינים בלי לערב את הביקורת השכלית. בפרשת השבוע לעומת זאת, האמונה הרופפת של המרגלים סחפה את כל העם. כנראה כולם היו חכמים, אולי בהשפעת נוכחותם במעמד הר סיני כשנה קודם ואולי עדיין לא הספיקו להפנים את היותם בני חורין שכפופים רק לה' באמצעות התורה ומשה רבנו שמייצג אותה. כך או אחרת, כולם נסחפו והפגינו חוסר אמונה שזה בעצם לבוא בטענות אל ה', ולכן כולם נענשו בכך שקיבלו מה שביקשו: [כח] אֱמֹר אֲלֵהֶם, חַי-אָנִי נְאֻם-ה', אִם-לֹא, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי: כֵּן, אֶעֱשֶׂה לָכֶם.


מה שהם ביקשו כתוב בתחילת הפרק: [ב] וַיִּלֹּנוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל-הָעֵדָה, לוּ-מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה, לוּ-מָתְנוּ. ומה שהם צפויים לקבל כתוב בהמשך: [כט] בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל-פְּקֻדֵיכֶם, לְכָל-מִסְפַּרְכֶם, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וָמָעְלָה: אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם, עָלָי. רק הדור הבא יזכו להכנס לארץ: [לא] וְטַפְּכֶם--אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם, לָבַז יִהְיֶה: וְהֵבֵיאתִי אֹתָם--וְיָדְעוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ. העונש הזה החריד אותם והם התחרטו והכריזו שמוכנים לעלות לארץ מיד, מה שמוכיח שהעדר האמונה לא היה אמיתי אלא רק התגברות של האגו, וכשנשבר האגו בשמיעת התוצאה הצפויה, חזרה פתאום האמונה. אצלנו ב"ה רוב מוחלט מאמין בגלוי ורוצה גאולה עכשיו, ובע"ה זה מה שנקבל.