תאגידים משפחתיים אשר החלו כחברות בינוניות והפכו לתאגיד ענק, הם שם דבר במשק העולמי, אפופים לכאורה בהילה של מסורת ואמינות. חברות כמו מאייר-אונד-צי, וולמרט וקרגיל יוצרות שושלות משפחתיות שמשביחות את הונן ומגדילות אותו מדור לדור.
ההיגיון הכלכלי העומד מאחורי החברות הללו הוא, בין היתר, לקיחת סיכון מופחת ביחד עם ציפייה לתשואה גבוהה, שמירה על צביון משפחתי והעברת השליטה בתוך המשפחה. לשם דוגמה, חברת האקדחים האיטלקית ברטה קיימת כבר 300 שנה ונמצאת כיום בידי הדור ה-14 של המשפחה. כך גם חברת ליוי'ס, יצרנית בגדי הג'ינס, שהוקמה באמצע המאה ה-19 והוחזקה בשליטת המשפחה עד להנפקת מניותיה בשנת 2019.
על-פי רוב, בתאגידים אלו מוצב במשרת הניהול המרכזית אדם שהובא על-ידי המשפחה לנהל את הפעילות העסקית כאיש אמון מטעמה, לויאלי ודיסקרטי, לצורך שמירת האינטרס המשפחתי, מניעת העברת השליטה לאדם אחר והשארת כוח הפעולה בתוך המשפחה. הכוח שמוענק לנושא משרה כזה משלב לרוב ריכוזיות והרשאות חתימה, שמאפשרות לו מרחב פעולה הנושא עימו סיכון לבעלים ולשליטתם בחברה. בעמודים אלו נעסוק במתרחש כאשר מעילה באמון זה פוגשת במגיפה; השמות שונו לשם שמירת הפרטיות, אך המקרה אמיתי.
בן המשפחה המועל
ביוני 2000 מינה אלפרד אקווה - בעליה של קבוצת IAS הגרמנית, המחזיקה בחלק מרשת עולמית של בתי דירות, בין היתר בגרמניה ובאנגליה, את קרובו, אנדרה פול הרץ, למנכ"ל ודירקטור בקבוצה ואף העביר לו מניות בחלק מחברות הקבוצה. בשנת 2017 הגישה הקבוצה תביעה נגד הרץ, בטענה לפיה מעל ב-15 מיליון אירו מכספי הקבוצה במשך 15 שנים. המעילה נעשתה לכאורה תוך ניצול מעמדו כדירקטור ובעל מניות בחברות הקבוצה, והאמון שניתן בו כבן משפחתו של אקווה.
IAS נוסדה בשנת 1985 על-ידי אקווה (בן 60 באותו זמן) ואשתו מירה. הרץ (בן 25 באותו זמן) הצטרף למשפחת אקווה אגב נישואיו לבת המשפחה והחל את דרכו בקבוצה כעובד מן המניין. עם השנים קודם לתפקיד ניהולי זוטר ומשם התקדם בסולם עד שמונה למנכ"ל הקבוצה. עיסוקה העיקרי של הקבוצה היה בענף הבנייה. 2017-2000 החזיקה המשפחה בקבוצה של כ-40 נכסים מניבים באירופה, באופן ישיר או באמצעות חברות אחזקה שהקימה לצורך כך. עסקי האחזקה ומכירת הנדל"ן של הקבוצה החלו מספר שנים לאחר היווסדה, בפברואר 2000, כאשר החזיק הרץ ביחד עם אקווה במשותף במניות חברת האחזקות (IAS).
עד שנת 2017 מכרה IAS את מרבית הנכסים שהיו בבעלותה, למעט שני נכסים באזור ברלין. בתחילת אותה שנה ובעקבות שינויים באחזקת המניות בתוך הקבוצה ותקבולים נמוכים מהמצופה, התעורר חשד לקיומן של פעולות לא תקינות. בני משפחת אקווה החלו לבדוק עסקות רכישה ומכירה של נכסים שהיו בבעלותה ובבעלות חברות הקבוצה, במטרה להתחקות אחר פעולות כספיות בלתי תקינות שלכאורה ביצע הרץ כדירקטור בקבוצה.
ממצאי הבדיקה הראשונית העלו שורה של אי-סדרים כספיים. עיקרם: נטילה של 10 מיליון אירו על-ידי הרץ לעסקים פרטיים שלו, על פני תקופה של 15 שנים. 5 מיליון אירו נוספים העביר הרץ ממכירות הנכסים של הקבוצה לשותפות שהייתה לו עם רוכשת אחד מהנכסים המשמעותיים של הקבוצה. המשפחה מצאה בחקירתה הראשונית, כשהיא נעזרת בחברת חקירות בינלאומית, כי הוצאות כספים רבות נרשמו בספרים באופן כוזב כ"עמלות", "ייעוץ" או "דמי ניהול". משיכות הכספים הללו ליוו עסקות רכישה או מימוש של נכסים כגון בניינים ובתי דירות, ומצאו דרכן לחשבונותיו של הרץ או לחברות שבבעלותו.
הבדיקה הראשונית הייתה "בתוך הבית", אולם לאחר שכבר בשלב זה ניכרו סימנים ברורים לכך שכספים מצאו דרכם אל מחוץ לחשבונות הבנק של הקבוצה שלא למטרותיה, התבקשה חברת החקירות הבינלאומית להעמיק את בדיקתה. החוקרים הונחו לבחון את כל הפעולות והמסמכים שהיו בידי הקבוצה על פני כל תקופת העסקתו של הרץ בתפקידים בכירים, מ-2000 עד 2017.
סוס טרויאני בעסקות
חברת החקירות נאלצה לפעול במסגרת זמנים דחוקה, לאור רצונה של IAS לפתוח בהליכים משפטיים נגד הרץ ולאתר בדחיפות את כל הכספים שהצליח להוציא ממנה. החקירה כללה עיון וניתוח ב-6 טרה בייט של חומרים ממוחשבים, תכתובות, פרוטוקולים, חוזי עסקות של נכסים, דפי בנק של חשבונות הקבוצה, חשבוניות והעתקי שיקים. 1.8 מיליון מסמכים נשמרו בעותק קשיח במשרדי הקבוצה, בנוסף ל-46 קרגלים שהעבירו עורכי הדין של IAS ושהכילו את כל תיקי העסקות. בנוסף, כל ספרי הנהלת החשבונות הועמדו לרשותה של חברת החקירות.
החוקרים מיפו כל העסקות המהותיות של חברות הקבוצה, הנכסים ובתי הדירות שרכשו על פני ציר זמן של תקופת הבדיקה. נבדקו זהות הצדדים בכל עסקה, מקום מושבם והמדינות בהן התאגדו, לרבות מעורבות המנהלים ובעלי המניות של אותן חברות. בנוסף, נבדקו בעלי זכויות החתימה ואופן המימון של הנכסים אותן רכשו החברות. נסקרו פרטיהם של כל נכס ונכס, לרבות תאריך רכישה, מחיר רכישה, עלויות הסכמיות נוספות (כגון עורכי הדין, סוכנים, מתווכים ויועצים), מקור המימון של כל עסקה, זהותו של המשקיע החיצוני, חוזים ותכתובות רלוונטיות ופרטי המכירה של כל נכס.
הנכסים ובתי הדירות הוחזקו לרוב על-ידי הקבוצה כנכסים מניבים, עד למימושם. מימון העסקות נעשה בדרך כלל באמצעות שילוב של מימון בנקאי ומשקיעים חיצוניים שזכו לתשואה על השקעתם בנכסים. הדוח של חברת החקירות ציין, כי רוב הנכסים נרכשו בשנים 2005-2000, ובשנת 2006 החלה החברה לרכוש בממוצע נכס מהותי אחד בשנה. בשנים 2009-2007 הייתה קפיצה בהשקעות הקבוצה, שהגיעו ל-80 מיליון אירו ב-2007 ול-65 מיליון אירו ב-2008. בסך-הכל רכשה הקבוצה נכסים בעלות מצטברת של חצי מיליארד אירו במהלך השנים.
בשנת 2008, זמן קצר לפני המשבר הפיננסי, העריך אקווה נכונה את מגמת השוק ו-IAS החלה לממש נכסים משמעותיים. בשנת 2016 מימשה הקבוצה חלק משמעותי נוסף מהנכסים, כולל בית דירות בגרמניה, שנמכר תמורת 110 מיליון אירו. בסך-הכל מימשה הקבוצה 48 נכסים תמורת למעלה מ-400 מיליון אירו.
צוות החקירה חשף דפוס פעולה עיקרי, באמצעותו משך הרץ לאורך השנים כספים מהקבוצה. הרץ "החדיר" לעסקות הקבוצה חברות קש אותן הקים במקלטי מס במדינות שונות. במדינות אלה נוהגים בעלי הון להחזיק כספים ונכסים בחברות שקיימות על הנייר בלבד ("חברות קש"), כאשר אין לחברות אלה משרד פיזי או עובדים, אולם יש להן חשבונות בנק, ואשר הרגולציה החלה עליהם אינה מחמירה, בלשון המעטה. כמו-כן, שמות הבעלים של אותן חברות ניתנים לחשיפה לגורמים אזרחיים רק על-פי צווים של בתי משפט מקומיים.
חברות הקש הוצגו כחברות ייעוץ שהעניקו כביכול שירותים לקבוצה, במסגרת עסקות רכישה או מימוש של נכסים שביצעה. הרץ יצר תשתית פיקטיבית שלמה של מסמכים, תכתובות, הסכמים ותכתובות דואר אלקטרוני, בין הקבוצה לבין חברות הקש שהקים, תוך שהוא מנצל את קרבתו המשפחתית לבעלים, מעמדו הניהולי, בקיאותו בעסקי הקבוצה והאמון הרב שרחש לו מייסד הקבוצה. על-ידי כך יצר מצגי שווא של קיום אנשי מקצוע וחברות לגיטימיות, שהעניקו שירותים לקבוצה לצורך רכישה או מימוש של נכסים. חברות הקש, כפי שהתברר בחקירה, נוסדו לצורך זה בלבד ופעלו באותם מקלטי מס. כך הסתיר הרץ את זהותו האמיתית של בעל המניות בחברות הקש - הוא עצמו.
באמצעות שיטה זו, דאג הרץ להעביר לחשבונות בנק על שם חברות הקש שפתח, אחוזים מכל עסקה שביצעה הקבוצה. את עקבותיו הוא טשטש, בין היתר, על-ידי שינוי שמות החברות מדי תקופה. עם סיום החקירה הומצא לקבוצה דוח מפורט שהתפרס על פני 300 עמודים ובו מיפוי הפעולות שבוצעו, ציר הזמן ושיטות הפעולה של הרץ. בין השאר נכללו בו פירוט משיכות הכספים שביצע לעצמו על פני 15 שנים, והעסקות שביצעה הקבוצה שאותן ניצל לטובתו האישית.
בנובמבר 2020 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בברלין והוצא צו הקפאת נכסים להרץ, בגין נזקי המעילה בהיקף כולל של 18 מיליון אירו. בית המשפט הורה לו לגלות את הכספים הנוספים שנטל מהקבוצה שלא כדין ככל שישנם כאלה. לאחר הליכים שונים, שעיקרם התנגדותו של הרץ לחשיפת המסמכים שברשותו ובכלל זה של חשבונות בנק שבשליטתו, המציא הרץ לקבוצה פירוט של כל חשבונות הבנק ודפי תנועות של החשבונות שבשליטתו ושל חברות הקש שהקים בשנים 2017-2000. בנוסף, הרץ מסר פירוט של כל הנכסים, חפצי האמנות, רכבי היוקרה והתכשיטים שרכש.
במקום מסעות בחו"ל
המשפחה החליטה להעלות הילוך ובהמשך לחומרים שהמציא הרץ פנתה לביצוע ביקורת חקירתית, באמצעות נציגה בישראל, במטרה לאתר ולאפיין את השימוש בכספי המעילה ולאתר נכסים שבשליטת הרץ, שלא גולו לבית המשפט. אחד הקשיים העיקריים שעמדו בפני הביקורת החקירתית היה סד הזמנים שקבע בית המשפט. היה עליה להגיש לבית המשפט את ממצאי החקירה בתוך 21 יום, כאשר היא ניצבת מול אלפים רבים של מסמכים בנקאיים ואחרים, ופועלת במגבלות מאתגרות של הקורונה וללא יכולות לקיים תשאולים שהיו עשויים להקל על מלאכת הניתוח.
סקירה וניתוח של אלפי דפי תנועות של חשבונות שנפתחו בבנקים שונים בגרמניה, ישראל, שווייץ, אנגליה, לוקסמבורג, ספרד, סינגפור ובכעשרה מקלטי מס על-ידי צוות הביקורת החקירתית, שמנה שבעה רואי חשבון חוקרים, הוביל לאיתור משיכות כספים נוספות מהקבוצה והשימוש הפרטי שעשה הרץ בכספים הללו. בבדיקה אותרו רכישות בתים בגרמניה בהיקף של 6 מיליון אירו ורכישת פריטי אמנות יקרי ערך, בהיקף של 500,000 אירו. בקשר זה בלטה חיבתו היתרה של הרץ ליצירותיו של צייר אימפרסיוניסטי משלהי המאה ה-19. כמו-כן נחשפו חשבונות בנק נוספים במספר מדינות, שהסתיר על-ידי הרץ מהקבוצה ומבית המשפט. גילוי זה הגדיל את היקף המעילה ל-20 מיליון אירו.
המגבלות הפיזיות, שבאו לעולם בשל הקורונה, הכניסו להילוך גבוה התקדמות טכנולוגית גלובלית והביאו שיפור בנגישות למידע מקוון ולתקשורת בשיחות וידאו בינלאומיות. שיפורים אלה הקלו על הפענוח של תנועות בנקאיות שהופיעו בדפי הבנק בשפות שונות, והאפשרות לתרגם אותן לנכסים שרכש הרץ. כך למשל, בקיאות צוות הביקורת החקירתית במבנה של "סוויפט" בנקאי, אפשרה מיפוי של הנתיב שעשו 25,000 אירו, שהעביר הרץ מהקבוצה לחשבון בנק של חברת קש, ומחשבון זה לגלריית אמנות מובילה בברלין.
השלב האחרון של הביקורת החקירתית היה בסיוע לנאמן באיתור והקפאת נכסיו של הרץ, על-ידי חיבור ספציפי של כל משיכה ומשיכה שביצע הרץ לנכסים שרכש באמצעות הכספים הגנובים. חלק זה דמה ליצירת פאזל מסועף שהורכב מאלפי חלקים ואשר חשף, בין היתר, השקעות שביצע לאורך השנים בניירות ערך, סחורות, מתכות יקרות ומטבעות שונים.
הניסיון מלמד, כי גם לאחר שנודע דבר המעילה, נתפס המועל ונחשפו שיטות המעילה וגם לאחר שבוצע כימות הסכומים שנגנבו, עוד ארוכה דרכו של הקורבן להשיב לעצמו את הכספים או לקבל פיצוי. על-פי רוב המועל הפסיד את מרבית הכסף, או פעל להסתיר סכומים ניכרים בנכסים ובחברות שהוקמו במקלטי מס. גם הכנסתו של המועל להליך של חדלות פרעון אין בו להשיב הכספים לקורבן ונדרש מאמץ נוסף לאיתור הכספים והנכסים שהוברחו.
המקרה של IAS הוא חריג, בכך שהגישה של הביקורת החקירתית למסמכים החשבונאיים הייתה חלקה יחסית, כולל לתאגידים במקלטי מס, ואפשרה חשיפת הנכסים שהוברחו. האתגר העיקרי בתיק זה היה לוחות הזמנים הכמעט בלתי אפשריים, מול כמויות המידע שהגיע להיקפים של עשרות רבות של ג'יגה בייטים.
להצלחת הביקורת החקירתית היו שותפים מרכיבים נוספים:
- החלטות מהירות של בתי המשפט באירופה, בדיונים שנערכו בפלטפורמות דיגיטליות וחסכו זמן יקר של תיאומים בין גורמים שונים במדינות שונות. כך למשל, צוות הביקורת החקירתית היה זמין לדיונים משפטיים בפלטפורמות דיגיטליות, ללא צורך לצאת מגבולות המדינה, שממילא בזמנים שונים לא הייתה אפשרית, כתוצאה מהסגרים בישראל ובאירופה.
- היכולות של צוות הביקורת החקירתית לערוך בו ביום תשאולים ידידותיים בפלטפורמות דיגיטליות, על מסמכים חשבונאיים שהועלו דיגיטלית באותה עת במספר מדינות, ולקבל תשובות מיידיות מגורמים מקצועיים באותן מדינות והוספת מסמכים רלוונטיים.
- החיסכון בצורך לשנע את צוות הביקורת החקירתית בין המדינות. בתיק דומה של ביקורת חקירתית שבוצע שנה קודם לכן, צוות הביקורת החקירתית, שמנה עשרה רואי חשבון, יצא מישראל לשבע מדינות שונות בתוך חודשיים. מסעות אלה האריכו משמעותית את הביקורת החקירתית ואתגרו את ניהול התיק, כולל הצורך בנקיטת אמצעי אבטחה בחלק מהם. עם זאת, התאפשרו באותו תיק תשאולים "לא ידידותיים" שהניבו תוצאות מצוינות. כתוצאה מאלמנטים נוספים אלה, גם פחתו משמעותית העלויות בתקופת משבר הקורונה.
