בין הסתה להשתקה

אני שומע יותר ויותר חברים המשתפים כי החליטו להדיר עצמם מצפייה והאזנה לחדשות ולתוכניות פוליטיות, גם מי שדעתם שמאל וימין, מרכז וסתם אזרחיפ חסרי זהות פוליטית מוצקה. מי שהיו אמורים להיות עיתונאים, מגישים ופרשנים, הפכו לחצוצרנים מרעימים, מוטים, נושאי לפיד הדעה האחת, התפיסה האחת, הערך האחד, לסלק את ראש הממשלה בנימין נתניהו מכס ראש הממשלה.

הכל כשר מבחינתם. הינדוס תודעה, העצמת אירועים ביזריים, טפטוף יומי כחלק משטיפת מוח שיטתית, השתקת כל מי שרק מנסה לצייץ, הדרת החושבים אחרת, הצבת רכילויות וצהוב כעיקר שאין בלתו. לכן סבורים חבריי כי למען בריאות נפשם ושלוותם ראוי שלא לשמוע את תרועות מקהלת השורה המוטה.

חלק מאותם אנשי התקשורת אשר חברו יחדיו עם שונאים ומחרימים איבדו את מעמדם כעיתונאים, ברגע שאיבדו את המצפן, את אבן הבוחן של המציאות, החלו לראיין אלה את אלה, מהדהדים אלה את אלה וכל מי שלא צועד בשמאל ימין לפי תופי הטם טם שלהם הריהו מוקצה מחמת מיאוס, שופר, תועמלן. ועל זה נדמה כי נאמר במסכת קידושין כל הפוסל במומו פוסל.

אל מול להקות הדוברים העוצמתית המרושתת בכל תוכניות הטלוויזיה, ואפילו בתוכניות ריאליטי אשר בינן לבין הפוליטיקה אין כל קשר, ישנו מספר מצומצם של עיתונאים מהימין אשר מנסים באופן מעורר התפעלות שלא לטבוע בים ההשתקה וההדרה, במים העכורים של השנאה והחרמה, ולהשמיע קול. הטראגי הוא כי גם מתוך קבוצה קטנה זו, סוג של שמורת טבע, נשברו מספר עיתונאים שלא יכלו לשחות נגד הזרם, שאט אט ויתרו על ערכיהם כדי לחוש במגעו החמים והנעים של הביחד הברנז'אי השולט והקובע.

סאטירה עלובה

חלק ממי שאמורים להיות עיתונאים, מרגע שהפכו לפוליטיקאים במשרה מלאה החלו לחוש את זעמו של מי שחש מושתק, מודר, וכמו פוליטיקאים מותקפים במסגרת חופש הביטוי ברשתות החברתיות, חשים מאוימים. חלק מהתועמלנים הפוליטיים המוטים, מתוכניות הרדיו והטלוויזיה, זכו לאבטחה אישית מחשש לביטחונם.

ברור לכל בר דעת כי אין לנהוג בשום אופן באלימות מכל סוג שהיא כלפי כל אדם יהא מקצועו אשר יהא, מראש ממשלה ועד פרשן מירקן ועד למורה, אלימות היא אלימות. האלימות הקשה, הנוראה, האיומה כלפי עיתונאים בימין לא זכתה לכל התייחסות או תגובה ממקהלת התועמלנים הפוליטיים המתחזים להיקרא עיתונאים. הפגנות קבועות נגד עיתונאי בעל השפעה המייצג דעה אחרת אינן נחשבת ותוכנית סאטירה עלובה המנאצת עיתונאי בכיר אינה מוסרת בו ביום מלוח השידורים, תועמלני הדעה האחת אינם מתייצבים לצד קולגה מותקף בארסיות ובשיטתיות באולפנים ובכניסה לאולפן השידור. הקדושים המעונים נושאי נס הדמוקרטיה, חופש הביטוי מוחאים בסתר ליבם כפיים סוערות לתוקפי העיתונאים המסרבים להצטרף לשורות המקהלה המוטה.

סתימת פיות לעיתונאים מערוץ שאינו מיישר קו אינה מסוקרת. הו הצביעות. אלימות היא אלימות כלפי כולם, שמאל ימין ומרכז. דמו של המחזה להיות עיתונאי אינו סמוק מדמו של עיתונאי שאינו מתיישר לפי האג'נדה. ההסתה הפרועה הקשה והנוראית שהופנתה בשנים האחרונות כלפי ראש הממשלה, כלפי החרדים, היא אות קלון על מצחם של הצועקים כיום על מה שהם רואים כהסתה נגדם.

הסתה היא פסולה. חופש הביטוי, הזכות לחלוק, הזכות למחות, הזכות לבקר הם מאבני היסוד של הדמוקרטיה. אסור לאפשר השתקה של אף אדם במסווה של האשמה בהסתה. אין לתת למי שמבקשים להשתיק את הקולות האחרים לנפף בדגל ההסתה הסלקטיבית, הסתת ההשתקה.