מסביבי יהום הסער

'יהום'. אם מקפיצים את ה'מ' קדימה הופך - 'מיהו'. השאלה המסקרנת, המרתקת והנוקבת ביותר 'היום' - מיהו סער? סער, חבר ליכוד ותיק, שר לשעבר בממשלות ישראל, העמיד עצמו בפריימריז של הליכוד לבחירה מול המנהיג הוותיק נתניהו וזכה למעמד ראוי כבכיר. זה היה אקט מתוכנן היטב, מהלך מחושב בתשבץ אסטרטגי שטרם נחשף. גדעון סער, שזכה מאז ומתמיד לחסדי התקשורת, גם זכה להתחתן בה. קריאת התיגר המהדהדת שלו בפריימריז - הייתה בבחינת צלצול השכמה לסיבוב הבא בזירה. מבחינתו לא היה נוק-אאוט. סער המשיך קדימה, הקים מפלגה, כאילו ולכאורה חדשה, הגיח ויצא עם קולגות, חברים ואשת-תקשורת לבקש את בית-המלוכה.

האם ימצא אתונות? ועוד שאלה תמימה למחצה, מיהו הרואה, במקרה שלו, אל-קין זאב או קיש?קריאת הקרב של סער¹, "מי שרוצה את נתניהו כרה"מ - שלא יצביע לי" פרצה מגרון הזועק עלבון אישי צורב. סער מודיע בצעקתו שאינו בא לייצג דבר וחצי דבר - מלבד ונדטה נגד נתניהו. אני 'שורף' אותו (או אני) - או שהוא 'שורף' אותי (או נתניהו). אני, אומר סער, לא אויב של הליכוד ולא באתי לחרב אותו. מי שמתאר אותי כיריב רעיוני בקלפי לליכוד - מספר לאחים גרים בשמאל סיפור ילדים, כמו אגדת פיטר-פן ללפיד... כי לא יהיה מצב, אומר סער לעצמו ולאוהדיו במפלגה (הליכוד), שבו נהיה שנינו, נתניהו ואני, באותו צד של המטבע (ממשלה). עובדה היא שסגן שר הבריאות 'קנה' את הסיפור האישי עד לרגע שסער הפעיל את כסא-המפלט והמריא באמצעות המצנח הרזרבי של אלקין.

סער אינו מתייחס לליכוד ולעמדותיו של נתניהו. אם יש לו ביקרת - היא באה מימין, עוקפת, ממש כמו הביקורת של בנט. לדעתם נתניהו לא עשה, ובעתיד גם לא יעשה מה שצריך, למשל, ח'אן אל-אחמר, זה חמור. תפיסת עולמו ועמדותיו של סער אינן שונות מאלה של נתניהו. אלא שערכים ועמדות פוליטיות אינן שייכות למאבק שהתחולל בין סער ולבין נתניהו. פוליטיקה אינה רלוונטית במקרה של סער. המשימה שלו מצומצמת - לסלק את ביבי! מדובר במשימה אישית הנובעת מעלבון נוקב הבוער גם באש זרה. נאמר, "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים". כמה פרשנים מפנים את תשומת הלב למילה 'כאילו' וטוענים שבכל זאת יש הבדל: הרוצח שופך את הדם החוצה, ואילו המעליב שופך את הדם פנימה. לכן קוראים לזה 'הלבנת פנים'. לדעתי, סער הוא 'מת-מהלך' עד לרגע שיצליח לסלק את החיים הפוליטיים מנתניהו, אולי להפך. כלומר, הוא עדין איש ליכוד ורק בשל הנסיבות האישיות העגומות, וגם לצורך ניהול מאבקו האישי, הוא נמצא כרגע מחוץ לקופסה. ברגע שנתניהו ייבעט החוצה - סער יתפוס את מקומו הטבעי. כאן ביתו.

כאן נולדתי כאן נולדו לי ילדי
כאן בניתי את ביתי בשתי ידי
כאן גם אתה איתי וכאן כל אלף ידידי...

עלבון לא מרפאים באמצעים רפואיים, לא בדיקור סיני. עלבון כורתים בחרב כי מדובר במפלצת, דרקון מהצמיח ראשים על כל גדם...

ממשלת 'השינוי' היא החרב

קלאוזביץ, האסטרטג הפרוסי שהטביע חותם 'על המלחמה' כתב כי, 'המלחמה היא מעשה אלימות - היא אינה אלא המשך המדיניות בתוספת אמצעים אחרים'. אני מסתמך על ד"ר אורי מילשטיין ופרופ' אלישע האס² כדי להדגיש שהמלחמה היא הישרדות - לא אמצעי אחר. כי התרבות היא מהות המאבק האנושי, הבלתי נלאה, של תרכובת אורגנית בטבע החומר בקוסמוס.

במסגרת המאבק התרבותי תיעדו היוונים את אדיפוס שלהם ואנחנו עשינו זאת בסיפור מאבקם של קין (אותיות - נקי) והבל (אותיות - להב) אחיו. במאבק על 'החיים ועל המוות' ניצח 'להב', הנייד, איש-חיל, צייד-לקט מפורסם. קין, הנייח, איש-אדמה, חקלאי, היה שרוע על הקרקע והבל התבונן בו וראה איש 'נקי' - לרגע רפה המתח אבל יצר השרידות גבר במנוצח, תחושת העלבון ניצחה וקין קם על אחיו והרגו. 'להב' התפוגג ללהט חרב-מתהפכת - הבל הבלים שאין לדבוק בו.

להערכתי סער מצטרף לממשלתם של בנט-לפיד אך ורק במטרה להפיל את נתניהו ולסלק אותו ממשרד ראש-הממשלה. מהלך כזה יביא, להערכתו, להתמוטטות חגורת התמיכה האובססיבית של מעטפת ההגנה סביב נתניהו, והליכוד ייחשף לרעיון שיכה הדים ויעשה גלים ונפשות - שסער מוכן לחזור הביתה. הנה לפניכם סער שמביא עמו נדוניה נאה: הוא מוכן להפיל את בנט/לפיד וממשלת הזדון שרקחו... סער גם עשוי להביא עמו את שקד, יועז הנדל ועור-הצבי האוזר.

כשסער הודיע חגיגית כי 'מי שרוצה את נתניהו - שלא יצביע לי' הוא לא כיוון לציבור הבוחרים לכנסת אלא לחברי מרכז מפלגת הליכוד. כשיחזור - מרכז המפלגה יצביע לו. תרגיעו, אם זה תלוי בסער - לא תהיה ממשלת מזימה.

הציונות הדתית

סמל לציונות הדתית ו/או תמרור אזהרה מהבהב לפני מסילת רכבת, הוא, בעיני, אברום בורג, בנו של מנהיג המפד"ל הממושך יוסף בורג, חבר כנסת ושר בממשלות ישראל לאורך 40 שנותיה הראשונות. ב-1970 מונה בורג ליו"ר המפד"ל, ב-87 מונה לנשיא מזרחי העולמי ולאחר מכן כיהן כיו"ר מועצת יד ושם. כבוד!

בורג היה כל חייו בורג חשוב בכיסא מלכותה של ההגמוניה (ראה ד"ר אבישי בן-חיים). כדי להמחיש, אצטט ויקיפדיה: בהתייחסו לעולים ממרוקו, אמר בורג בכנסת בשנת 1967 כי 'משפחות מרובות ילדים מברדיצ'ב או מברלין אין; משפחות מרובות ילדים ממרקש - יש ויש...אינני חושב שיש לתת כסף באופן אוטומטי כי לפעמים עלול להיקנות בכסף בקבוק של עראק במקום הלחם הדרוש'. בהחלט מתכתב עם הזמן הזה.

אברום בנו הפך לכוכב זורח בשמי תנועת-העבודה ומפא"י. בגיל 44 נבחר אברום ליו"ר הכנסת ה-15, מונה כיו"ר הסוכנות היהודית, הפך לפוף פוסט ציוני. ביולי 2000 זכה בורג לכהן זמן קצר כנשיא המדינה בפועל. בשבת 3.1.15 'הנשיא בפועל לשעבר', השתתף בכנס ועידת חד"ש בנצרת והודיע על תמיכתו במפלגה. לדבריו, הוא החליט לקחת חלק באירוע משום שלתחושתו 'יש פיקוח נפש לשמירת החיים הקולקטיביים בישראל ופיקוח נפש כזה מצדיק להגיע בשבת'... המדינה היהודית שקמה מתוך האפר נמצאה 'לא-ראויה' בעיניו (כדברי חולדאי מת"א: זה לא אנחנו!) - ולכן הציוני-דתי המשיך הלאה, גם בגלל אפרטהייד כמובן, במעבר חד וחלק, חצה לצד השני של המציאות. רקח לנו רק"ח.

ב-2016 אמר מנכ"ל הבית הלאומי, ניר אורבך, את הדברים הבאים: "...ראש הממשלה אינו חסין לביקורת. אנחנו שואפים להנהגה. המפד"לניק הקלאסי מדבר על לשים חצי אצבע על ההגה של ההנהגה, אל תפריעו לשלטון להתנהל. אבל הוא לא מדבר על ההנהגה. אני אומר בלי בושה, בלי להתנצל ובלי להתבלבל שאנחנו שואפים להנהגה. אנחנו שואפים שבסופו של דבר הערכים של הציונות הדתית יהיו במרכז"... ייקוב הדין את ההר!