נשות החיל במשכן

"אסור היה לנו לחלום וגם לא להתגשם / כדים של מים העמסנו על השכם / מחינו זיעה וגם דמעות / אבות האומה פתחו לנו את הרחם ..." ("אימהות", ליברית).

אז מה באמת חשו בתוכן אותן נשות המקרא? מעבר לשמן, מי יודע מה היו המאוויים, התשוקות, הפחדים והרצונות שלהן? כמו נגזר עליהן לשאת את אות הקין "האישה של" או לחלופין "האמא של", ובזה תם תפקידן. האופרה הישראלית ותיאטרון גשר מחוללות צדק היסטורי מאוחר. באופרה "אימהות", שמועלית במשכן לאומנויות הבמה בת"א יופנה זרקור אל דמותן, ולא רק לאוסף האותיות המרכיב את זהותן ההכרחית. דוד זבה - המלחין, כותב הליברית והמנצח - גאל את האימהות אותן הכרנו והעניק להן נפח ממשי משל עצמן.

מעולם לא ידענו מה חשה רבקה כשהעדיפה בן אחד שלה על פני אחיו התאום. לא צללנו למעמקי נפשה של לאה שהתגנבה בחשאי אל משכבו של יעקב. מה התחולל בתוככיה של הגר שגורשה עם בנה למדבר, ושיא השיאים - איזו צלקת נותרה פעורה באשת לוט, כשנודע לה שבעלה הצדיק ביקש מגברי סדום לאנוס את בנותיה. אלו מקצת הסיפורים שזבה הציב לפנינו באומץ ובחוש צדק ראוי להערכה, והוא מספר אותם בעזרת סולניות האופרה ושחקניות גשר שיעניקו לנשים את נהמת הקול החבויה: יעל לויטה, לנה פרייפלד, ענת צ'רני, לנה פרייפלד ועוד, בבימויה של שירית לי וייס, וכמובן האנסמבל של נגני תזמורת האופרה.

זבה מביא את הנשים המדוברות אל הבמה, הן כאמור הישויות שתספרנה את הסיפור, ונזכה לשמוע את הדי הכאב שלהן מובע (לראשונה) מפיהן ולא באמצעות תיווך גברי של טקסט תנ"כי ו/או הבעלים, האבות והבנים. זוהי יוזמה כ"כ מפעימה ומעוררת השתאות, כשללא ספק נקודת הרתיחה האמנותית - הבנויה מסדרת מונולוגים בנקודת זמן ספציפית עבורן - היא תגובתו של... אלוהים. הדמות והצללית נקרית לפניהן, ואם לא די בכל התהפוכות החתרניות אז נגלה לכם כי האל בכבודו ובעצמו יגולם על-ידי זמרת סופרן. אישה בשר ודם שתיכנס לנעליו של הכל יכול. או הכל יכולה ...

"אנחנו האימהות שלא הכרתם / שסיימו את תפקידן בלידתכם / כשספרתם אימהות אותנו לא תמיד ספרתם / אבל לנצח נהיה האימהות שלכם" - כך באופן נוקב זבה חותם את הליברית שלו. בניסיונו להתחקות אחר רחשי ליבן, הוא ניסה לגעת בשורש כאבן, ללא יראת קודש ומבלי לייפות את המציאות. וכמובן מבלי לבקר או ללעוג להן.

האם יעלה יפה ניסיונו של זבה? האם נשות התנ"ך עתידות להביט ולהתמוגג נוכח התוצאה הבימתית? האם תהיינה אסירות תודה על האופן הראוי בו הן שבות לנכוח, כשהפעם דווקא הן בתפקיד הראשי? לכו לצפות ביצירה הזאת, ותדעו גם אתם מה הפירוש של הצירוף הבנאלי "בנות אדם".