המחירים עולים בארה"ב וברחבי העולם ומעוררים חששות מפני התפרצות אינפלציונית; סין אינה מחכה לראות מה יקרה. בייג'ינג פועלת במהירות להגן על המפעלים ומקומות העבודה מפני התייקרות התשומות, הודיעה שתחקור חשדות לתיאום מחירים ואפשרה ל-רנמיבי (המטבע המקומי) לעלות לרמות שלא נראו בשנים האחרונות, ובכך נתנה לו יותר עוצמה בעת ייבוא של תבואות, בשר, נפט ומחצבים – מדווח ניו-יורק טיימס.

עליית מחירים בסין – היצרנית והיצואנית הגדולה ביותר בעולם – עלולה להיות מורגשת מסביב לגלובוס. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הודיעה השבוע, כי בחודש מאי נרשמה עלייה של 9% במחירים אותם גובים מפעלים, חקלאים ויצרנים אחרים. העלייה היא בהשוואה לשנה שעברה, בה הקורונה דיכאה את המחירים.

בכלל לא בטוח שהגל הנוכחי של האינפלציה העולמית יאריך ימים. כלכלנים רבים סבורים שהמחירים יתאזנו כאשר ישתחרר צוואר הבקבוק של האספקה, אשר נוצר בשל סגירת מפעלים וצעדים אחרים בתקופת הקורונה. אבל לסין יש סיבות ברורות לאינפלציה. הזינוק של כלכלתה בעשורים האחרונים לווה מדי פעם בעליות מחירים, אשר גרמו לכעס ברחבי המדינה – כולל המחאה הידועה בכיכר טייננמאן ב-1989. השלטונות מפעילים מזה זמן רב כלים בלתי רשמיים לשליטה במחירים ולמתן סובסידיות, כדי למנוע מעליית המחירים להתגלגל למרכולים ומשם לכתפי האזרחים.

כעת המחירים של כמה מוצרים אכן עולים. יצרני הנייר העלו את מחיריהם של מגבות ונייר טואלט ארבע פעמים באביב הנוכחי. פולי תירס לייצור טופו מתייקרים גם הם. אבל נכון לעכשיו, היצרנים ולא הצרכנים הם הסופגים את הנטל. פלדה יקרה יותר מאוסטרליה ותירס יקר יותר מארה"ב נושאים באחריות לרוב ההתייקרויות.

ממשלת סין הודיעה בשבוע שעבר על סובסידיות לעסקים קטנים, כדי לסייע להן להתמודד עם ההתייקרויות. היא הטילה מגבלות על הסחר באופציות עתידיות לסחורות, כדי לצמצם ספקולציות. מיסי הייצוא על חלק מסוגי הברזל הועלו כדי להותיר יותר מתכת בסין. בישיבת הממשלה בחודש שעבר הורה ראש הממשלה, לי קקיאנג, לדרג המקצועי לפעול בתקיפות נגד מונופולים ומי שמעלים את המחירים בניגוד לחוק ולהדק את הפיקוח על השוק.

צעדי הממשלה יכולים להאט את ההתייקרויות אך לא לבלום אותם, סבור הטיימס. החברות הסובלות מהתייקרות של חומרי הגלם, ימצאו דרכים להעלות את מחירי מוצריהן או יפחיתו את הייצור. עם זאת, נכון לעכשיו ההתייקרויות לא מגיעות לכיסי הצרכנים: מדד המחירים לצרכן עלה ב-1.3% בחודש מאי. סיבה אחת היא שהמשק הסיני טרם התאושש בצורה מלאה מן הקורונה, והצרכנים טרם מסתערים על החנויות. הם גם נהנים מעודף יכולת הייצור של מוצרים חיוניים כמו בגדים ומוצרים לבית, מה שמקשה על היצרנים להעלות מחירים.

כאמור, עליית המחירים בסין עשויה להיות מורגשת דווקא מחוץ למדינה, בשל עליית ערכו של הרנמיבי המתקרב לשערו הגבוה ביותר מול הדולר מאז אמצע 2018: השער הנוכחי הוא 6.4 רנמיבי לדולר לעומת 7.1 לדולר לפני שנה. שערו עלה ב-2.2% מאז תחילת השנה. זה משמעותי כאשר זוכרים, שסין הוציאה אשתקד 176.2 מיליארד דולר על ייבוא נפט ו-50.8 מיליארד דולר בייבוא תבואה.

המטבע הסיני מהווה מזה זמן רב תפוח אדמה לוהט מבחינה פוליטית. מחוקקים ופקידים אמריקנים טוענים מזה שנים, כי בייג'ינג מחזיקה את המטבע שלה חלש בצורה מלאכותית, כדי לתת ליצואנים שלה יתרונות תחרותיים בשוקי העולם. אבל הפעם, הסינים ישבו בחיבוק ידיים ואפשרו לכוחות השוק לחזק את הרנימבי. כאשר ארה"ב לוותה והוציאה סכומי עתק בחודשים הקודמים כדי להתמודד עם התוצאות הכלכליות של הקורונה, הדולר החל לאבד מערכו מול מטבעות אחרים ובהם הרנמיבי, וגם האירו.

להתחזקות הרנמיבי יש גם מגרעות, ונראה שהסינים מתערבים כדי למנוע התחזקות נוספת שלו. רנמיבי חזק יותר הופך את הסחורה הסינית לפחות כדאית בשוקי העולם. נכון לעכשיו, נראה שהעולם ממשיך לרכוש את תוצרת סין, אבל הבנק המרכזי של סין הזהיר בסוף מאי את סוחרי המטבע שלא לחשוב שהעלייה היא תנועה חד-כיוונית. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בארה"ב דיווחה, כי מחירי הייבוא מסין ירדו ב-2% בין קיץ 2018 לבין תחילת הקורונה, וקפצו ב-2% מאז נובמבר אשתקד.