|   15:07:40
דלג
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות

סיפור בהמשכים

הבת שלי (2) <br>

לאוויר היה ריח חריף, צורב, של בשר צלוי, כורכום וטעם מלוח, מדגדג בתערובת באשה של דגים מתים שנפלטו לחוף. התעטשתי המון פעמים וזה הצחיק אותי
10/06/2021  |   אורי שרגיל   |   יומני בלוגרים   |   תגובות
הולכים למסיבה... [צילום: ריממבר צלמים]

סמרטוט אדום
האם גם הוא נחשב בעיני עצמו קורבן של נסיבות? השערוריות, המאסרים, החשיפות בעיתונים, עדי המדינה הנערמים, כתבי האישום, היו כמו נפנוף סמרטוט אדום מול השור. הוא ראה בעיניים כלות איך פקידונים מתחצפים, עולבים בבית-אבא, משמיצים את לשד עצמות משפחתו בכל מקום ציבורי, וממול קיימת שתיקה רועמת של מטה המשטרה ומערכות המשפט.

היא ממשיכה בדבריה. לא שמענו מהבחור הזה, התלמיד של הפעטער. הוא לא התקשר כמו שאימא חשבה. בעצם עוד הבטחה מדומיינת שהופרה. התלמיד הזה קוטלג כחבר שלך, אבא... בינתיים מוישה המשיך להציק. כשהוא בא לבקר בבית, ואימא הגישה לו קפה ופרוסת עוגה, ראיתי שהיא מוכנה לטפטף רעל לתוך הספל שלו. לאם לא אכפת ללכת לבית סוהר, היא פחדה שהמשפחה שלו תנקום בי, או בך. מוישה אמר לה פעם, אני טיפוס שרוצה להצליח או להיכשל בכל מחיר, כי אני בעצם ריאליסט.

מה זה כל מחיר? אימא שאלה אותו.

כמו שדדו אלעזר אמר ביום כיפור, הוא גיחך, לשבור להם את העצמות...

קצבים בשידור חי?

אם צריך, כן. זה גם מצטלם טוב בפרסומות, הוא ענה בצחוק.

חשבתי שאולי זה הריח שלי, כמו בסיפור 'מאה שנים של בדידות', שמושך פרפרים ועש לילה ולכן החלפתי הוספתי חומץ לבושם, לא החלפתי חולצה. אחר-כך הפסקתי להתאפר, לעסתי שיני שום, עשיתי מעצמי מכוערת וזה רק הצחיק אותו. הפסקתי לצחצח שינים ולהתקלח כל יום עד שגיליתי שזה בכלל ביטוי למצב הרוח השפוף שלי ולא טקטיקה של מהלך מלחמתי מתוכנן. הוא פשוט סימן אותי בשתן שלו והשתן שלי נבלע, בטל בשישים, לא מפריע. הפכתי להיות הצל שלו.

עדין לא שמענו מהבחור של ברוריה שאולי הכיר אותך, אבא. מצאתי את אימא מלאה דמעות והפסקתי לדבר בקול רם על הצרות שלי. התחלתי לחלום על אביר מסתורי, אפל לחלוטין, שיציל אותי. אימא הלכה לדבר שוב עם ברוריה, להתחנן, וחזרה מודאגת.

בינתיים המשפחה שלו בתל אביב הסתבכה במשהו וכמה מבניה נעצרו לפתע על-ידי סוכני משטרה. בעיתונים הופיעו ידיעות שגילו טפח מעסקיה המפוקפקים, גם שמו של בצלאל מזרחי המכובד השתרבב בין הכותרות. זו משפחה שלכאורה שלחה רוצחים שכירים לחסל את יריביה 'הצרפתים' בנתניה. בחדר מדרגות של בית דירות יוקרתי מול הים התפוצץ רימון. לפי העיתונים ודוברי משטרה שהופיעו בטלוויזיה זו משפחת פשע שעוסקת בהברחות, בזנות, בפרוטקשן. לפתע התחילו לזמזם גם ברחוב פזמון חוזר על 'פשע מאורגן'.

תמונה של הדוד האיום שלו עטוף בטלית בגודל מעילגשם וכיפה בקוטר צלחת מעופפת עם אגרופים אזוקים הופיעה שוב ושוב בהבזקי מהדורות החדשות. כאילו נשבר מעגל קסם שאפף את המשפחה והמשטרה החדירה פנימה אצבע ופוצצה בלון ענק. קצין משטרה גאה, נלהב ואולי חסר ניסיון, הודיע בישיבת ועדת הכנסת שהם מבטיחים לחסל את 'הפשע המאורגן' לתמיד. הצבא מבטיח לנו שיחסל את האויב בחוץ, המשטרה - את האויבים בפנים. זה נותר תמיד בגדר הבטחה, וזה תמיד הכי מפחיד, כי אז אתה חש שיש ממש צרות חמורות בשטח...

סוללת עורכי הדין המצוחצחים של המשפחה הודיעה לעיתונות ולטלוויזיה שנערך מסע פופוליסטי מתוכנן בקפידה של המשטרה להתנכל לאנשים חפים מפשע שלא הוכחה אשמתם וגם לא תוכח. מדובר במסע צלב נגד משפחה מסורתית, שומרת חוק, והם יוכיחו זאת בכל צעד ושלב בבית המשפט. הדוד הזה הבהיל את אימא כי עורכי הדין שלו היו בחלקם שרים לשעבר, בחלקם לעתיד. אימא שוב נסעה לדבר עם ברוריה. שוב הצעתי לה שאולי 'נספר לאבא', והיא נפנפה אותי בהתרגשות, נכלמת.

אור הזרקורים ששטף את עסקי משפחתו רק הגביר במוישה את התאווה לנצח. אפילו כשהדוד שלו שהה במעצר, נכנס ויצא בשערי בית המשפט כמו בדלת מסתובבת של הילטון, הסתובבו ברחוב, דווקא ליד הבית שלנו, אנשים מוזרים שנראו אדישים לחלוטין. אימא הייתה בטוחה שאלה מלאכי חבלה. הצצתי מהחלון ואחד מהם חייך, נגע באוזן שלו, וזה דווקא עורר בי תקווה, לא חשד, שבעצם לא מדובר במומיה. למוישה לא הייתה אופציה של ויתור או פשרה או נסיגה כי אבירות-לב היא מאמץ עצום דווקא של שרירי קליפת המוח, לא של בית החזה. הוא זיהה שאני דועכת והציע שניסע מיד אחרי הצבא לטיול באמריקה. מציעים לו לעשות תואר בהרווארד, ועכשיו, בעקבות הפרסומים השליליים, זה בהחלט עומד על הפרק. הוא אמור להשתחרר, לאחר שנתיים קבע, ושקל, מצד שני, לחתום שנה נוספת רק כדי להיות שם בשבילי, לעודד אותי לפסוע אט-אט לעבר החיים הטובים שהוא מציע. התחילו שוב אותם כאבי בטן רצחניים ששיתקו אותי בשביעית כשהפסקתי לאכול. אימא התפתלה בלילות ושמעתי את החריקות שלה. היא הייתה מבוהלת.

האם גם הוא נחשב בעיני עצמו קורבן של נסיבות? השערוריות, המאסרים, החשיפות בעיתונים, עדי המדינה הנערמים, כתבי האישום, היו כמו נפנוף סמרטוט אדום מול השור. הוא ראה בעיניים כלות איך פקידונים מתחצפים, עולבים בבית-אבא, משמיצים את לשד עצמות משפחתו בכל מקום ציבורי, וממול קיימת שתיקה רועמת של מטה המשטרה ומערכות המשפט. האוויר, וגם האווירה, היו רוויים בוז ורוק. משטרה, הוא אמר לי, זה כמו הגולם מפראג. אין לו שום רצון בראש, רק בשרירים. מישהו ניצב מאחורי הדחליל העצום הזה, מזיז את ידיו ורגליו כדי להבריח את עוף השמים. מערכות המשפט, הוא הסביר לאימא, כמו גם משרדי ממשלה, ניזונים ממסורת ארוכה של הסוואה ומיסוך, כישלון רודף כישלון... אתה בעד אנרכיה? שאלה אמא. מוישה השתולל בפנים ונשך את שפתיו. עיניו נעשו צהובות. לא, הוא התאושש ומרח חיוך, רק שמנהיגים עלומים מפעילים עלינו מניפולציות ללא הרף בתקווה לשרוד עוד שעה, עוד יום.

'קפצנו', ערב שישי אחד, למועדון יוקרתי בתל אביב. מוישה רצה לשדר שאצלו העסקים כרגיל. זה היה מועדון שכל קרפדות המי-ומה שורצות בו לסירוגין וחילופין. הרבה חילופין. שם מסתובבים גם החברים הטובים והמסוגננים שלו, כאלה שבראש המהוקצע שלו. בני משפחה ממש לא מתקרבים לשם כי כך דרש מהם, כדי לא להעכיר את האווירה, כדי שתישמר יוקרה נוצצת של עשירון עליון עם ליטוף של דיילות אוויר ודוגמניות אווירה. הוא רצה לפייס אותי, להלהיב אותי בעולם של מפורסמים. אני רציתי לישון, לשים את הראש על הכרית במיטה שלי, להקשיב לאימא אחת ויחידה שחורקת בלילות מדאגה. אבל לא הייתי שלילית כי פחדתי מגל משתק נוסף של כאבי בטן. בנסיעה לשם הוא הציע לי לשיר עם הזמר המפורסם שמופיע בדיוק בחצות. אני זוכרת את שמו כי אימא משמיעה אותו ללא הרף. הוא יקליט בשבילי את המופע כדי שאפתיע את אמא. הגענו למגרש חניה גדול וזה היה ליד הים, אולי ביפו, אני חושבת, כי שמעתי מרחוק המון קללות בערבית.

לאוויר היה ריח חריף, צורב, של בשר צלוי, כורכום וטעם מלוח, מדגדג בתערובת באשה של דגים מתים שנפלטו לחוף. התעטשתי המון פעמים וזה הצחיק אותי. חשבתי שזה יכול להיות תירוץ טוב להתחפף משם בהקדם. המלווים שלנו נסעו במכונית אחרת והם המתינו לנו בחנייה שנצא. הם ליוו את בבת העין לכל מקום. המשפחה שלו התגוננה בכל החזיתות. מוישה העלה חשד שיש התארגנות של כנופיות עוינות בעולם הפשע להוריד את אביו ודודו על הברכיים רק מפני שהם נאבקו כל חייהם למען אמת וצדק. הוא חזר על מה שהעיתונים העתיקו מפי עורכי הדין המשוכללים. הוא מעולם, כך אמר לי, לא התעניין בעסקי המשפחה כי זה שיעמם אותו. הוא מדען, בעצם, ונמצא מחוץ לתחום, לא משתפים אותו ולא מדברים אתו על עסקים. גם המשטרה יודעת שהוא מחוץ למשחק. מעולם לא הטרידו אותו ולא עקבו אחריו. הוא כבשה לבנה וטהורה וכרגע הוא משרת את עם-ישראל במסירות...

אמא סיפרה לי שראיתם את הסנדק עם מרלון בראנדו בקולנוע. כשנחשף ראשו של הסוס במיטה היא הוצפה חרדה מצמיתה והקיאה על השמלה שלה ועל המושבים. כשיצאתם היא אמרה לך שיותר לא תביא ילדים לעולם. עכשיו, עם הפרסומים בעיתונים, שוב נתקפה באותה תחושה מחליאה. אם זה כך, למה שתניח לך להסתובב רחוק ממנה בעולם? לי הייתה שוב תחושה שאתה מתבונן בי ומחייך ומיד הסתובבתי. ממול היה דוכן נייד מואר שהפיץ ניחוח של שווארמה. פתאום צבט אותי רעב. ריח של עמבה כמו תרסיס מערפל חושים ריחף סביב וקרץ. זה מה שאימא כל-כך אוהבת, למזוג לעצמה עמבה מנחמת על השווארמה, להספיג את הפיתה בהפתעות טעימות. פתאום חשתי שאני לא בודדה, שיש לי אימא ואבא, שאני נמצאת בתוך מסגרת הדוקה, מחשקת, של משפחה, מה שלא היה לאימא כשהיא התבגרה לתוך החיים. אני לא הולכת להפסיד את עצמי במלחמה, חשבתי. אמרתי לו, בא לי מנה שווארמה, פתאום מתחשק לי לאכול. וחשבתי שוב, אני לא הולכת להפסיד את עצמי במלחמה מחורבנת עם אידיוט-פסיכי.

עמדו שם כמה ילדים קטנים שנראו שובבים ורציתי לדבר איתם. אחד מהם, נגע באוזנו וזה ממש הדליק אותי כי הוא שלח לעברי מבט מוכר. הם נראו לי שיא הקלילות בעולם, כל העליצות והחופש שאפשר להעמיס על סקט-בורדס, לעוט ולשעוט בין מעברי חצייה עם תרמיל גב שמותאם גם למושב אופניים. לא הייתי מופתעת אם הם היו שולפים עפיפונים ומטיסים אותי איתם לעננים. במועדון, וגם ברמקולים שעל קיר החזית לאורך החניון, רעמו והרעישו הרמקולים כמו בהפגזה של תותחים והפיצו את שמו של הזמר הממלכתי-לאומי שאימא כה אוהבת. אפשר היה לחוש בהדף האוויר שהם חוללו, רציתי להתרחק מהרעש. הלכנו לכיוון הקיוסק המואר בקצה מגרש החניה והמלווים הלכו בצד, צופים מרחוק. התימני מאחורי הדלפק קלט אותי מיד ואמר, את עם הרבה עמבה, נכון? זה הפליא אותי. ומה עם קצת בצל? לא אכפת לי, צחקתי. רק שלא תבכי לי פה, הוא אמר וקרץ.

ואז אחד הילדים שהיו בסביבה הצוהלת התרומם מעט מהמושב וקרא לי בשמי. זה הבעית את מוישה והוא הסתובב בתנועה חדה. אבל הילד כמו לא הבחין בו. התקרבתי עוד קצת וראיתי שזה אולי איש מבוגר, גרום, רציני, עם עיניים ממוקדות, בממדים של נער. לא היה לו גיל והפרצוף שלו היה חלק, עשוי מגומי מתוח. הייתה לו שן זהב מהבהבת בפיו והיא צחקה לעברי.

המשך יבוא

[חלק א']

תאריך:  10/06/2021   |   עודכן:  10/06/2021
אורי שרגיל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ההצגה "אמוק" שעולה בחודש יוני בתיאטרון "מלנקי", היא דרמה פסיכולוגית מסעירה המבוססת על ספרו של הסופר יהודי-אוסטרי סטפן צווייג, אמן הסיפורת המודרנית הקלאסית, בימוי והמחזה מיכאל טפליצקי ובתרגומו של רועי חן.
10/06/2021  |  עידית קינן  |   יומני בלוגרים
אמש היינו עדים להתפרצות שנאה נוראה מצד שלושת נציגי החרדים, השרים אריה דרעי ומרדכי ליצמן, ועלה עליהם ח"כ משה גפני. שלושתם תקפו בחמת-זעם את הממשלה הנכנסת ומיקדו את זעמם ברה"מ המיועד נפתלי בנט. השנאה פרצה מח"כ גפני כמו לַבָּה בוערת מהר געש שהתפרץ. לא הרבה חסר שֶׁטְּרִיּוֹ צדיקים זה יוציא, חלילה, "פּוּלְסָא דְּנוּרָא" כלפי בנט, עד לסיכון חייו, ולא יסתפקו בקריאה לחרם ונידוי כלפיו.
10/06/2021  |  יוסף אליעז  |   יומני בלוגרים
לאחר הפסקה של שנה חוזר לחיינו שבוע הספר העברי במתכונת מצומצמת. בדומה למה שקרה בתחומים אחרים, גם חנויות הספרים וההוצאות השונות הוציאו בתקופה האחרונה עובדים לחופשה ללא תשלום והיו סגורים במשך זמן ממושך. בניגוד לזעקת אנשי התרבות שקבלה תהודה רבה באמצעי התקשורת לא שמענו את מנהלי הוצאות האור, הסופרים, העורכים, והמשוררים מתלוננים על גוויעת הענף שממנו הם מתפרנסים.
10/06/2021  |  רועי אורן  |   יומני בלוגרים
ה"רומן" שלי עם העיתון ישראל היום התחיל מתישהו בשנת 2009, כשנתיים לאחר ייסודו. פניתי לידידי דני רביב, שהיה בהתחלה יד ימינו ושמאלו, בישראל, של המיליארדר היהודי אמריקני שלדון אדלסון, הבעלים הבלעדיים של העיתון, בנושא פרסום מאמר תחקירי במוסף השבועי של העיתון. השלמנו אז, ראול טייטלבאום, עיתונאי וחוקר השואה, ואנוכי, איזו רשימת תחקיר בסוגיית תרומת ניצולי השואה למדינה. דן הפנה זאת, כמקובל, לעורך העיתון וסורבנו. למען ההגינות, גם העיתון ידיעות אחרונות לא ראה עניין בפרסום מסה זאת. אז טרם נחשף כְּמָה שידוע כיום "תיק 2000", שמחבר, בין היתר, בין שני ענקי הפרסום האלה בישראל. לעג היסטורי.
10/06/2021  |  צבי גיל  |   יומני בלוגרים
מזה כעשור שעולה דאגה מתמשכת בנוגע למידת חשיפתם של קציני ציות במגזר הפיננסי לאחריות פלילית, שהביאה את ועדת הציות של לשכת עורכי הדין של ניו-יורק לפרסם ב 2/2020 דוח שהעלה כי קציני הציות, הגם שפעלו בתום לב ואף כי תיקנו את הליקויים, חשופים לסיכון שתוטל עליהם אחריות אישית (ראה, קוחלני 2020, News1)
10/06/2021  |  אלון קוחלני  |   יומני בלוגרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
טובה ספרא
טובה ספרא
תקופה מסוכנת עם פוטנציאל לעימותים, פעולות טרור ופתיחת חזית חדשה במלחמה. ייתכן אובדן חיים, בעיקר בפעולות הומניטריות. המערכה נמשכת והסכנה מתגברת. הרבה מילים חשובות לזמנים הקרובים שעי...
איתמר לוין
איתמר לוין
הממשלה של בנימין נתניהו, שכבר 14 חודשים יורקת בפרצוף של כל מי שאיננו שייך למחנה שלה, עושה זאת כעת ביתר שאת בכל כיוון אפשרי - ומעמידה את המדינה בסכנה קיומית
אלי אלון
אלי אלון
בעוברי ברחוב צד את עיני נוסחו המוזר של שלט הרחוב שמופיע עליו הכיתוב הבא בלבד: "דוד סמילנסקי פקיד ועסקן, מנהל מחלקת המים בעיריית תל אביב"    משום אין אזכור בשלט ולו ברמז לעובדת היותו...
הזה ניצחון? [צילום: פטימה שאביר/AP]
גדי חיטמן
ישראל, על-פי הפרסומים, הרגה 30,000 אנשים ברצועת עזה   האם זה אומר שניצחנו כי מתו יותר פלשתינים מישראלים?
יעקב אחימאיר
יעקב אחימאיר
בעוד עמיתו, שר הבריאות, מסייע לנפגע מן התאונה, שוקל השר סער בלשכתו את החלטתו להתפטר    אילו ביקש סער לסייע לממשלה הפגועה היה נרתע מהתפטרות בימים אלה בהיות הממשלה במצב פוליטי קשה
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il