כשמדברים על "העמק" ותיקי רמת גן יודעים שזה מרכז העיר. שם היה העמק, כשהוקם המקום. אינני בטוח שהיום מכירים את המונח הזה, אבל המקום נשאר ובמרכזו הבניין של קולנוע "אורדע", נשמר כשהיה בית הקולנוע הראשון ברמת גן. כשהגענו כילדים לרמת גן, היא נחשבה לעיר בורגנית עשירה וגבעתיים, השכנה הסוציאליסטית, נחשבה עממית יותר. זה היה לפני שנים רבות והיום גבעתיים עיר הרבה יותר עשירה ורמת גן מפגרת אחריה.
עם זאת, יצאתי לטיול בשבוע שעבר עם גדעון נח, שעמו למדתי בבית הספר "אהל שם" ברחוב ביאליק במרכז רמת גן. הלכנו לטייל ברחוב ביאליק, זה היה הרחוב הראשי בעיר כאז כן היום. הרחוב, שהיה דו-סיטרי ורחב, והתנועה (המעטה) זרמה בו, היום הוא חד סיטרי והתנועה הרבה בו היא לכיוון אחד ואיטית. השנים המרובות השפיעו אבל חלק מהבניינים נשארו בני שלוש-ארבע קומות וטעונים שיפוץ וסיוד, בעוד אחרים צמחו לכעשרים קומות.
התחלנו את מסענו מקולנוע רמה, שהיה מפואר והיום הוא בית מגורים. הקבלנים נדרשו לשמור על חזית הבניין ומאחורי החזית בנו דירות מהודרות ושומר הוצב כדי שארחי פרחי כמונו לא ייכנס חו"ח... לאט-לאט הלכנו ברחוב ביאליק הצפוף שהרבה חנויות בו החליפו פרצוף (ואולי גם בעלים) והן מודרניות בהחלט. רחוב צפוף, קצת כמו שוק. כמה מהחנויות הוותיקות כבר נעדרות ואין להן זכר.
הלכנו מקולנוע לקולנע - מ"רמה" אל "אורדע". זה היה הקולנוע הראשון ברמת גן גדול ומפואר ובו 800 מקומות ישיבה. בנו אותו בכיכר "העמק", שהייתה מרכז העיר דאז. גם היום, מצאנו את הבניין הישן, שאותו הכרנו מתקופת "אהל שם" שהיה בסמוך, מעבר לכיכר. האולם כבר מזמן אינו משמש כקולנוע והיום יש בו חנות גדולה של סופרפארם. ליד הקולנוע נמצא גן המלך דוד, שנקרא גם שדרות הילד, ובהמשכו היה בניין הגמנסיה. בניין זמני, שעברנו אליו כאשר עזבנו את הבית הקטן מול העירייה.
כמו בימי העבר, מול הקולנוע ניצב בית הכנסת הגדול, שקיבל עוד ממדים ושופץ. לידו, שרידים של הגן הגדול, שהפך להיות מרכז דרכים צפוף. ליד הכיכר נמצא בית האזרח (זאת הייתה עיר בורגנית) שבו גם הייתה ספריה העירונית. הספריה עברה לרחוב חיבת ציון, ולבית האזרח נוספו שלוש קומות של... המחלקה המשפטית. ליד הקולנוע, סמוך לבתי הקפה, יש פסל של
חיים נחמן ביאליק, שחי בעיר בשנותיו האחרונות. אנחנו למדנו את שיריו של ביאליק ומורנו, גדעון כצלנסון לקח אותנו לפעמים ללמוד בחוץ, בגינה. הוצאנו את הכסאות מן הכיתה וישבנו ללמוד את שירי המשורר הלאומי.
אני חושב שבית הספר לא היטיב איתנו ולא אהבתי את השירה שלו. לימים, נסעתי לאוקראינה לטיול מאורגן. ראיתי את דירת החדר, ששימשה את סבו של ביאליק הצעיר ואת החלון, שעליו דפק המשורר-לעתיד, כדי שסבו יכניסו הביתה. היום גרה שם אישה מבוגרת ונהנית להכניס אורחים (ישראלים, בעיקר) ולקבל תשר מתאים. כשחזרתי מן הנסיעה, מיהרתי הביתה וקראתי ב"כל כתבי" את סיפוריו של המשורר. גיליתי שהיה לו כשרון כתיבה. מה שפספסנו בשיעורי הגמנסיה.
קולנוע אורדע נבנה בשנת 1936 על-ידי יעקב רוזנבלום. את בנו פגשתי לפני שנים, כעורך דין בבית המשפט בתל אביב. היום, לא הצלחתי לאתר אותו מחדש. מול העירייה נמצאת חנות הספרים הוותיקה, פורת, שהוסיפו לה בית קפה פעיל. אני זוכר אותה כמרכז קניות הספרים כשלמדנו בתיכון ממול. כשהמשכנו לעלות ברחוב ביאליק פגשנו מעט מן החנויות שהיו בו בעבר הרחוק (רומן ועזורי לבגדים) ועלינו עד כיכר כופר היישוב (פינת קריניצי ארלוזורוב).
להפתעתי בניין כופר היישוב עומד על עומדו בשתי קומותיו. על הקומה העליונה עדיין מופיע שם העמותה, שאספה כסף למוסדות הציוניים של לפני קום המדינה. כאילו דבר לא השתנה בעשרות השנים האחרונות. הפתעה ציפתה לי בפינת הרחוב, שבו היה בור גדול וריק במשך שנים רבות. עכשיו מצאתי בניין רב קומות, שבתחתיתו משרדים ולמעלה בית מלון מודרני. הרבה השתנה במשך השנים בעירי לשעבר.
גראהאם גרין - "מוסד הנישואין הוא נפלא - למי שרוצה לחיות במוסד" (מתוך מסעותי עם דודתי).
