עבורי דבורה הנביאה וגם יעל מהוות התגלמות האידאל הנשי מעצם היותן שתיים שיכלו לבחור בדרך של השלמה וקבלת הגורל אך העדיפו לסכן את חייהן לטובת עם ישראל. כך מספרת לנו חברת הכנסת לשעבר
רחל עזריה עם צאת ספרה החדש: המדריכה למהפכה.
"וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא" דבורה הנביאה הייתה שופטת, משוררת ומנהיגה של עם ישראל, בתקופה שבה היו השבטים מפוצלים. עבורי היכולת שלה לאחד את כלל השבטים היא המעלה הראשונה שלה. ייתכן שהיו באותה עת מנהיגים מוכשרים ממנה, אבל העובדה שראשי השבטים ראו בה מנהיגה שפועלת בראש ובראשונה לטובת הכלל, אפשרה ליצור חזית אחידה שתמנע אסון על עם ישראל. איני מעוניינת להיכנס להשליך מסיפור דבורה על המציאות של ימינו, אבל המבין יבין.
אני לא מתרגשת מכך שהיא מכונה אשת לפידות, למרות שאברהם לא כונה אישה של שרה, ודוד המלך לא כונה אישה של בת שבע. שוויון בין נשים וגברים על כל המשתמע מכך. אנחנו מדברים על תהליך שנמשך ועוד יימשך שנים רבות והתעסקות בכינוי כזה או אחר הוא מיותר. ובכלל, ייתכן שהתואר אשת לפידות לא מרמז שהייתה נשואה לאיש בשם לפידות, אולי בא לה הכינוי על היותה עוצמתית כלפיד האש.
הניסיון לתאר את דבורה כדמות רוחנית שחיזקה את האגו של ברק, מעין מנטורית שנותנת עצות, הוא שגוי. דבורה הייתה חלק מהמערכה. שותפה מלאה לכל התכנון המבצעי המורכב שכלל הובלת צבא סיסרא לשטח נחות עבורו בצורה שאפשרה את הניצחון.
בסופו של דבר, יכלה דבורה גם להימנע מפעולה אקטיבית. הרי מעמדה לא היה בסכנה ויכלה היא להעביר את ימות חייה תחת עץ התמר בלנסות ולרצות את כל הצדדים. אבל ההחלטה שלה הייתה שונה. היא ראתה את הנולד והבינה שהרפיסות של בני ישראל הוא תחילת תהליך שעשוי להביא לאובדן זהות חרות וחורבן.
וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר יְהוָה אֶת סִיסְרָא וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם בָּרָק קֶדְשָׁה אני פמיניסטית דתיה, וככזאת אני מודעת לכך שמעמד האישה ביהדות היה ונשאר מורכב. הוא גם ימשיך להיות מורכב לדורות רבים, אבל אנחנו לא מוותרות ופועלות כדי לשנות זאת. מדובר בעצם במאבק בלתי מתפשר בין תפיסות שונות בחברה הישראלית. למרות שהתורה פטרה את האישה מרוב המצוות וגם שללה ממנה זכויות רבות, אנחנו רואים שינוי בעניין, בעיקר סביב נשים שלומדות תורה, שזאת תופעה חדשה ומאוד רווחת. נשים משתתפות פעילות בבית הכנסת, כמו שראינו את רחלי פרנקל שאמרה קדיש על בנה, דבר שבעבר לא היה מקובל. ביהדות יש הרבה מקומות שבהם ברור שלנשים יש תפקידי מנהיגות, הרי לא בכדי המקרא מאדיר את שמן של ארבע האימהות ולא בכדי המקרא מאדיר את שמן של ארבע הנביאות ואת שמן של בנות צלופחד וכך הלאה והלאה.
מצד שני מאז חורבן הבית זכינו לראות בעיקר גברים המנתבים את העם היהודי. אם תשים לב, הרי שכל התנאים, אמוראים, סבוראים, ראשונים, אחרונים וגאונים הם גברים. אני באמת חושבת שבעת החדשה חל שינוי מהותי בתפיסה והציוניות, ובכלל זה הציונות הדתית עליה אני נמנית, השכילה להעמיד שורה ארוכה של נשים שהשפיעו על תקומת העם היהודי והפכו לאושיות בזכות עצמן.
"וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה וַיֵּט אָהֳלוֹ עַד אֵלוֹן בְְּּצַעֲנַנִּים אֲשֶׁר אֶת קֶדֶשׁ"....."וְסִיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו אֶל אֹהֶל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי כִּי שָׁלוֹם בֵּין יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר וּבֵין בֵּית חֶבֶר הַקֵּינִי" אכן, גם חובב נזכר בסיפור. בסופו של גבר חבר הקיני, השבט שמקורו בחובב חתן יתרו, היה נספח לעם ישראל במשך דורות. מדובר בשבט נוודיים שהחליט לקשור את גורלו בזה של שלנו ועל כך הוקיר לו המקרא תודה פעמים רבות. גם היום אנחנו חיים במציאות בה עמים במרחב גזרו את גורלם בשלנו. דרוזים (הרואים ביתרו/חובב את הנביא שלהם), נוצרים, צ'רקסיים וגם מוסלמים רבים. איני מתכוונת להיכנס לפולמוס עם קובעי המדיניות אבל
חוק הלאום הסב נזק למערכת היחסים העדינה בין הצדדים.
בסופו של דבר, חפירות ארכיאולוגיות שבוצעו בשנים האחרונות מלמדות כי יבין ותושבי חצור היו חלק מגוי הים. אולי שרידים מטרויה ואולי מאיטליה. מה שברור הוא שהם פלשו לארץ וניסו לכרות בריתות עם עמים מקומיים בכדי לגרש את עמנו מהאדמות עליהן ישב. מדובר במציאות שיכולה לחזור על עצמה גם בימינו אנו. ולכן הניסיון לתאר את יעל כאישה חסרת רחמים, לא אמינה, תחבולנית הוא פשטני מדי. אני הייתי מתארת אותה כשורדת, כרואה את הנולד. הבט, עמים הנמצאים בנחיתות במרחב עוין צריכים לכרות ולהפר בריתות בכדי לשרוד. יצר ההישרדות הוא מעל לכול.
"וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה. .... וַיַּכְנַע אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" כאישה דתיה ומאמינה אני חושבת שהאתגר הכי גדול של העם שלנו הוא לייצר לכידות ושותפות. המתח בין הזהות היהודית והדמוקרטית של מדינת ישראל זה דבר שחייבים לפתור ולמתן. ברור שאנחנו מדינה יהודית, מדינת הלאום של העם היהודי, אנחנו מדינה דמוקרטית יהודית. השאלה היא האם נהיה מדינה דתית יהודית או דמוקרטית יהודית. אני בעד דמוקרטית יהודית.
גם בספר שופטים, כאשר כתוב כי בני ישראל עשו את הרע בעיני יהוה, אין בהכרח הכוונה שהקדוש ברוך כעס עלינו והעניש אותנו. אני מפרשת זאת כתקופה בה השסע החברתי היה עמוק. הסיאוב, הייאוש ובעיקר הפירוד בין השבטים ובתוכם היה קשה מנשוא. הבט. ראשית אנחנו יהודים. מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. לא מדינת כל אזרחיה או כל נתיניה. שנית כיהודים רובנו מאמינים באל אחד הקובע את גורלנו. וביחוד כשאנו נחלצים ממשבר חמור אנחנו מודים לבורא עולם.
אם זאת שים לב. אני אישה דתייה, אולם כאישה דתיה ברור לי שלפני הכל אנחנו חייבים לאחות את השסעים בעם שלנו. כל פעם שהייתה לנו מדינה, בגלל מתחים פנימיים ומריבות פנימיות, נחרבנו מבפנים (אמר הרב קוק - "ואם נחרבנו ונחרב העולם עמנו על-ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות והעולם עמנו יבנה על-ידי אהבת חינם..."). אסור לתת לזה לקרות. בעיני יש כאן מאבק גדול בין ישראל כמדינה דתית יהודית לבין דמוקרטית יהודית, ובעיני ישראל חייבת להיות מדינה דמוקרטית יהודית, כדי לאפשר לכולם לחיות פה בטוב. זאת משימה ענקית שיש לנו בדור שלנו, שאנחנו חייבים לעמוד בה ב
כבוד. זו גם הסיבה שבנובמבר 2018 סיכנתי את הקריירה הפוליטית שלי ולמרות היותי אישה דתייה, הפרתי את המשמעת הקואליציונית בכך שהצבעתי בעד הצעת חוק להתרת
תחבורה ציבורית בשבת. אין סיבה שלא תהיה תחבורה ציבורית לכולם, כדי שחיילים בסופ"ש יוכלו לבקר את סבתא שלהם, כדי שהכעס והזעם כלפי הממסד הדתי יפחת. אני חושבת שחייבים למצוא דרך לאפשר לכולם לחיות פה יחד ולהימנע מכפיה בנושאי דת ומדינה.
עבורי הקדוש ברוך הוא דמות המצפה מאתנו לשמור על ערכים כגון: אהבת הזולת, איסור לשון הרע, כבוד אב ואם, ועבורי המשימה הגדולה היא לשמור על ישראל מדינה חזקה ומלוכדת. מדינת ישראל היא נס אחרי אלפיים שנות גלות. נס שאסור לנו לבזבז.
במסגרת היותי חברת כנסת דתיה לא התביישתי להתמודד ולהתייצב בעוז כנגד חברי כנסת מהסיעות החרדיות. ניהלתי את ארגון מבוי סתום המסייע למסורבות גט בהתמודדות עם בתי הדין הרבניים, פעלתי בכדי לפורר את מונופול הכשרות הדורסני של הרבנות הראשית, פעלתי לשינוי אופי המקוואות לנשים ועוד.
אבל פעילות ברוח היהדות אינה בהכרח רק קשורה למצוות. גם הפעולות שלי למען חוק הורות שוויונית באה ממקום של מחשבה שמעמדה של אישה ראוי שיהיה שווה ככל הניתן לזה של הגבר. כבודה של בת מלך פנימה הוא ביטוי מספר תהילים שפורש במשך שנים כהוראה לכך שאישה צריכה לשבת בבית ואין מדרך ארץ להלך ברחובות כאחד האדם, היה רלוונטי לתקופות אחרות בהן מעמד האישה ככלל היה שונה מזה של הגבר. כיום, הניסיון לפרש את הביטוי בהתאם לראייה של שנות הגלות משולה כהדרת האישה מהמרחב הציבורי. ולזה אני מתנגדת בכל תוקף.
וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה, וּבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, בַּיּוֹם הַהוּא, לֵאמֹר. בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, בְּהִתְנַדֵּב עָם, בָּרְכוּ, יְהוָה. שִׁמְעוּ מְלָכִים, הַאֲזִינוּ רֹזְנִים..... עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה, שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל... בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא, בְּעַד הָאֶשְׁנָב. אני יודעת מה אתה רוצה לומר. אל יתהלל חוגר כמפתח או בסלנג עממי, דבורה קצת עפה על עצמה. אפשר לראות זאת כך ואפשר גם אחרת. אפשר לראות כאן ניסיון של מנהיגה לבנות אתוס לאומי שיחזיק מעמד שנים רבות. שים לב שהשירה כוללת ביקורת קשה על שבטים בעם ישראל שסירבו להשתתף במלחמה בטענה כי אינם מאוימים ישירות על-ידי האויב. יש כאן כוונה לומר שאולי ניצלנו הפעם בזכות אבל בפעם הבאה, אם לא נהיה מאוחדים ונתייצב אחד לצד השני בכל עת של צרה, הרי נביא עלינו אבדון. ואת זה יודעים גם אויבנו. וזה בעצם המסר של כל שירת דבורה.
בספרי החדש, מדריכה למהפכה, המיועד לכל מי שמעוניין להיכנס לפעילות ציבורית במטרה להשפיע ולשנות, אני מתייחסת לנושאים כמו: איך יוצרים שינוי חברתי בישראל, איך משנים את המציאות לטובה. מדוע מאבקים חברתיים מסוימים מצליחים ואחרים פחות. איך לתמרן בסבך של מוקדי קבלת ההחלטות בפוליטיקה הישראלית. מה שמשמח אותי במיוחד זה שסטודנטים וחיילים ונוער קונים את הספר, קוראים אותו וכותבים לי עליו, זה גורם לי להמון תקווה לגבי הדור הבא.
אם נסתכל עלינו כחברה לעומת שנים עברו נגלה שמחד יש בידי האזרח מן השורה כלים תקשורתיים/רשתות חברתיות שלא היו בעבר בכדי להביע את עמדתו, כלים שסייעו במאבקים חברתיים רבים בעשור האחרון, אך מאידך נגלה כי הן מלאות בהרבה מרמור, ייאוש ותסכול. את המרמור והתסכול האלו צריך להפסיק. אני מקווה שמי שיקרא את הספר ימצא כלים לשנות את המציאות בה הוא חי.
אפילוג - עולם העסקים קורץ (רמז למשה כחלון) אני מאוד נהנית מההפסקה מהפוליטיקה ועולם העסקים גם אינו מושך אותי. אני עסוקה בניהול פעילות חברתית ומיזמים שנועדו לשפר את החיים של אזרחי ישראל. אני רואה בפעילות זו שליחות. מה יהיה בעתיד? הנבואה, מלבד המקרה של דבורה, נתונה לרוב לשוטים.
