המשק האמריקני יוצא מן הקורונה במהירות מרשימה – וגם תוך שינויים משמעותיים. הן העסקים והן הלקוחות מתאמצים להתרגל לסביבה החדשה עם מחירים גבוהים יותר, פחות עובדים, מחסור במוצרים, המצאות חדשות וחוסר נוחות נרחב – מתאר וושינגטון פוסט. או בשתי מילים: חוסר ודאות. בין היתר, קיימת מחלוקת בשאלה האם שינויים אלו יהפכו לקבועים, אך רבים מסכימים שהם לכל הפחות מטלטלים בטווח המיידי.

יש שינויים ברורים ומרחיקי לכת, כגון ההכרה בכך שעבודה מהבית היא אפשרית לחלק משמעותי מן העובדים, ושניתן לרכוש בצורה מקוונת מגוון רחב של מוצרים. על-פי הערכת מכון מקינזי, קרוב לרבע מן העובדים צפויים לעבוד מן הבית לפחות יום-יומיים בשבוע; והסחר המקוון אינו מראה כל סימנים של האטה.

מחירי הדיור מזנקים בחלקים נרחבים של ארה"ב, שאינם רגילים לעליות כאלה. בעוד אמריקנים רבים מגלים שלפחות על הנייר הם בעליהם של בתים יקרים, רבים אחרים מתרחקים ממימוש החלום על רכישת בית משלהם. האינפלציה, אשר הגיעה בחודש מאי לשיא של 13 שנים, היא האיום הגדול ביותר העלול להוריד לטמיון את ההתאוששות, או לפחות להאט אותה. למרות שהפדרל ריזרב סבור שמדובר בתופעה קצרת ימים, עסקים ולקוחות כבר משנים חלק מהתנהגותם: הקטנה של כמות המוצר בכל אריזה, סירוב להתחייב על מחירו של בית מחשש שחומרי הגלם יתייקרו – ואלו רק שתי דוגמאות.

כל זה מתרחש כאשר יותר ויותר עובדים דורשים העלאת שכר ושיפור בתנאי עבודתם. הם רוצים יותר גמישות, יותר הזדמנויות לבני מיעוטים ויותר הבנה מצד המעסיקים לצרכים של בריאות הנפש וטיפול בילדים. המעסיקים קשובים לדרישות, בין היתר בשל מחסור בעובדים. 9.7 מיליון משרות פנויות כיום – מספר שיא בארה"ב.

כיצד כל זה יתורגם לחיי היום-יום? הפוסט אומר שאיש אינו יודע. מחירי הדיור באיזורים רבים עלו ב-10% לעומת אשתקד, תמונה שונה בתכלית מזו של ההתאוששות אחרי המשבר הפיננסי של 2009-2008. המחירים עולים בין היתר בערים קטנות יותר, כאשר אמריקנים עוברים ליישובים בעלי מרחבים ירוקים ותחושה קהילתית, לנוכח האפשרות לעבוד מהבית.

הדאגה העיקרית מה יקרה למי שאינם יכולים להרשות לעצמם לקנות בית. אחת ההערכות היא שארה"ב ניצבת על סף משבר לאומי בתחום השכירות, כאשר בסוף החודש הנוכחי תסתיים התקופה בה נאסר על המשכירים לפנות את מי שמפגרים בתשלום דמי השכירות, וכאשר הם יבקשו להעלות את התשלום. דמי השכירות לבית חד-משפחתי כבר עלו בשנה האחרונה ב-5.3%. בתרחיש הגרוע ביותר, יגדל מספרם של חסרי הבית ויתרחב הפער בין העשירונים.

מצב דומה קיים לנוכח התרחבות האוטומטיזציה בזמן המגיפה. כאשר חברות חיפשו דרכים להקטין את מספר בני האדם במלונות, משרדים ומפעלים, הן פנו לרובוטים ולעבודה מרחוק. החברות השקיעו סכומים ניכרים בטכנולוגיה, מה שעשוי להוביל לזינוק ניכר בפריון. אבל רווחים אלו לא יתחלקו בצורה שווה, שכן האוטומטיזציה תוביל לפיטורי עובדים בעלי השכלה תיכונית בלבד והכנסות נמוכות.

כאמור, האינפלציה היא מקור דאגה מרכזי. בארה"ב לא הייתה אינפלציה של ממש מזה 30 שנה ולא ברור כיצד האמריקנים יגיבו אם יחששו שהיא חוזרת. הפוסט אומר כי הדוגמה הטובה ביותר היא הזינוק במחיר העץ לבנייה, הגבוה כיום פי שלושה מאשר ערב הקורונה – כאשר כבר היה גבוה פי שמונה. ג'רי קונטר, בנאי בתים מג'ורג'יה, אינו מוכן כיום להתחייב על מועד סיום הבנייה ועל המחיר המדויק – לראשונה ב-44 שנותיו בענף. הוא מסביר ללקוחותיו, שהמחירים עלולים לקפוץ ושיש להמתין ארבעה חודשים לארונות שבעבר הגיעו בתוך עשרה ימים.

כלכלנים ומשקיעים רבים תומכים בתחזית הפד, לפיה האינפלציה תרד בהמשך השנה, אך חוששים שמא הבנק המרכזי טועה. רבים מתחילים להאמין שאינפלציה שנתית של 5% תהפוך לקבועה, מה שיגרום לדרישה להעלאת שכר, מה שיוביל להעלאת המחירים לצרכן – וחוזר חלילה. הפד ייאלץ להגיב לכך בהעלאת ריבית, צעד שלרוב מוביל למיתון. הפד צופה אינפלציה של 3.4% השנה ו-2.1% בשנה הבאה; האמריקנים התרגלו לשיעור שנתי של 1.5% בלבד.

זהו קיץ של חוסר ודאות, מסכם הפוסט. יידרש זמן ארוך בהרבה כדי להבין שינויים כלכליים משמעותיים רבים. הוודאות היחידה לגבי המשק האמריקני היוצא מן המגיפה היא, שהוא ייראה שונה בצורה משמעותית מכפי שהיה לפניה.