ב-1948 התנגדה סוכנות הביון של ארה"ב (CIA) להקמת המדינה היהודית, בטענה שלא תעמוד מול מתקפה צבאית כל-ערבית, ותגרום לשואה שנייה תוך פחות מעשור. גם אם תשרוד, המדינה היהודית תהייה תלויה בנוכחות צבא ארה"ב להגנתה, תפגע קשות ביחסי ארה"ב-ערב, תסכן את יבוא הנפט מהמפרץ הפרסי, ואף תצטרף לגוש הסובייטי.
מחלקת המדינה (במיוחד) והפנטגון, יחד עם ה"ניו-יורק טיימס" ו"וושינגטון פוסט", תמכו בהערכות ה-CIA, ולחצו על הנשיא טרומן לא להכיר במדינה היהודית.
לעומתם, קלארק קליפורד, יועצו הקרוב של הנשיא טרומן, הציג בפני הנשיא תיעוד היסטורי שהעיד על יכולת צבאית מרשימה של ישות יהודית עצמאית. קליפורד טען כי בנוסף לצדק ההיסטורי המחייב את שיקום הריבונות היהודית בארץ ישראל, הקמת מדינה יהודית תעניק לארה"ב בעלת-ברית שתאופיין על-ידי יעילות ביטחונית, אמינות וזיקה תרבותית, רעיונית ומדינית לארה"ב. קליפורד צדק ואילו מחלקת המדינה, הפנטגון, ה-CIA, "ניו-יורק טיימס" ו"וושינגטון פוסט" טעו באופן גורף.
עם סיום מלחמת השחרור (1948/49),
המליץ הרמטכ"ל עומאר בראדלי לשדרג את מעמד ישראל לבעלת-ברית אסטרטגית מועדפת דוגמת אירן וטורקיה, "מכיוון שצה"ל יכול להפוך לכח הצבאי היעיל ביותר דרומית לטורקיה, שאפשר יהיה למנף אותו [לבלימת פלישה סובייטית לאירופה....]". המלצתו נדחתה על הסף.
מלחמת 1967 ("ששת הימים")
מאז הנצחון המוחץ על צבאות מצרים, סוריה וירדן במלחמת-המנע ב-1967, ארה"ב מכירה ביכולות של ישראל לקדם יעדים אסטרטגים אזוריים וגלובלים של וושינגטון. יעדים אלה עולים בחשיבותם, עשרת מונים, על הסוגיה הפלשתינית השנוייה במחלוקת בין ישראל לארה"ב.
בניגוד למדינות נאט"ו, קוריאה הדרומית ויפן, ישראל מאריכה את הזרוע האסטרטגית של ארה"ב ללא צורך בנוכחות צבאית של ארה"ב על גבולותיה. ישראל הפכה ממטרד ונטל אסטרטגי (בעיני ממסד החוץ והביטחון בוושינגטון) למכפלן-עוצמה מוכח וייחודי.
מלחמת 1967 ריסקה את התשתית הצבאית של מצרים, ומוטטה את החתירה של הנשיא הפרו-סובייטי נאצר למנהיגות פאן-ערבית, ולהפלת המשטרים הפרו-אמריקנים של מדינות הנפט הערביות, בשעה שכלכלת ארה"ב הייתה תלויה ביבוא נפט מהמפרץ הפרסי. לדוגמה, כ-70,000 חילים מצרים השתתפו עד 1967 בקרבות בתימן, כמקפצה להפלת השלטון בערב הסעודית. הניצחון הישראלי הביא לסיום עידן נאצר האנטי-אמריקני, חסך מארה"ב מכה קשה כלכלית וביטחונית, ומנע מברה"מ בוננזה אסטרטגית.
25 מומחי-צבא מארה"ב הגיעו לישראל כדי ללמוד את לקחי המלחמה, כולל יתרונות ומגבלות נשק השלל הסובייטי. הם חזרו לארה"ב אחרי שלושה חודשים עם כרכים עבי-כרס של ממצאים שתרמו לשדרוג תורות הלחימה של צבא ארה"ב והעניקו יתרון-יחסי לתעשיות הביטחוניות של ארה"ב.
בעקבות 1967
כתוצאה מהלקחים החיוביים ממלחמת 1967, הגיעו ארצה, עם סיום מלחמת
1973, 50 מומחי צבא מארה"ב, שהו בישראל ששה חודשים וחזרו עם מכלול ממצאים שתרמו רבות לביטחון הלאומי ולתעשיות הביטחוניות של ארה"ב, וליכולות של נאט"ו לעמידה בפני האיום הסובייטי על אירופה.
בדצמבר
1969, בעיצומה של "מלחמת ההתשה", הפגין צה"ל יכולות מבצעיות ומודיעיניות מתקדמות ("מבצע תרנגול 53"), כאשר השתלט על תחנת מכ"ם סובייטית, 12-P, בגדה המערבית של מפרץ סואץ. למכ"ם הסובייטי היו יתרונות מבצעיים על פני היכולות של ארה"ב, ולהעברתו לבדיקת ארה"ב, כפי שהיה גורל מערכות נשק סובייטיות רבות, היו השלכות משמעותיות על מאזן הכוחות הגלובלי.
לדברי הסנטור דניאל אינוייה, שהיה יו"ר וועדת ההקצבות ווועדת המודיעין, התרומה הכלכלית של מסירת המכ"ם לארה"ב, מלבד התרומה המבצעית, הסתכמה ב-3 מיליארד דולרים. ב-
1966 ו-
1989 הנחיתו טייסים מעירק וסוריה מטוס מיג-21 ומטוס מיג-23 בישראל. העברת המטוסים לבדיקת ארה"ב תרמה רבות לרמה המבצעית של חיל-האוויר האמריקני ולכושר ההרתעה של ארה"ב מול ברה"מ.
ב-
1970 ישראל הפגינה את כוח ההרתעה שלה, ואת חיוניותה לארה"ב, כאשר תיגברה את נוכחות צה"ל בגבול המשותף ישראל-סוריה-ירדן (רמת הגולן), לבקשת ארה"ב (שהייתה שקועה ב"בוץ" בדרום מזרח אסיה), ובתגובה לפלישת סוריה הפרו-סובייטית לירדן הפרו-אמריקנית. ההרתעה הישראלית שכנעה את סוריה להסיג את כוחותיה מירדן לסוריה, וחסכה מארה"ב אובדן המשטר ההאשמי הפרו-אמריקני או את הכורח לשלוח כוח משימה להצלתו. הפלת המשטר ההאשמי הייתה עלולה להחמיר איומים קיומיים על המשטרים הפרו אמריקנים בחצי האי ערב, להנחית מכה קשה, כלכלית וביטחונית, על ארה"ב, ולשחק לידי ברה"מ.
לקחי "מבצע יהונתן" ב-
1976 הפכו את ישראל לאב-טיפוס של המלחמה בטרור הבינלאומי והאיסלאמי, ומנחים עד היום את שירותי המודיעין והיחידות המיוחדות של ארה"ב. הפלת משטר השאה הפרסי ("השוטר האמריקני של המפרץ הפרסי") ב-
1978/79 ועלייתו לשלטון של ארדואן בטורקיה ב-
2003 - שתי מדינות שהפכו מבעלות ברית מועדפות לאויבות/יריבות של ארה"ב - הבליטו את אופיים ההפכפך של משטרי המזרח התיכון, בניגוד לאופיה האמין, היעיל והדמוקרטי של ישראל.
השמדת הכור הגרעיני בעירק ב-
1981, חרף התנגדות עזה ואיומים קשים של נשיא ארה"ב, הצילה את המשטרים הערביים הפרו-אמריקנים במפרץ הפרסי ממלתעות סדאם חוסיין, וחסכה מארה"ב את האפשרות הקטסטרופלית של עימות גרעיני במלחמת המפרץ הראשונה ב-
1991. השמדת הכור הגרעיני הסורי ב-
2007 חסכה מהאנושות אסון של מלחמת אזרחים גרעינית בסוריה על השלכותיה האזוריות והגלובליות.
השמדת 29 סוללות טילי קרקע-אוויר סובייטיות/סוריות בבקעת הלבנון ב-
1982, שנחשבו על-ידי ארה"ב לבלתי ניתנות לחדירה, שלוותה בהפלת 82 מטוסי מיג, שדרגו את מעמד ישראל כמכפלן-עוצמה עבור ארה"ב בתחומי מודיעין, תורות לחימה וטכנולוגיות של שיבוש מערכות מתוחכמות.
התפוררות ברה"מ ב-
1990 הפכה את העולם מדו-קוטבי (ארה"ב מול ברה"מ) לרב-קוטבי (ארה"ב מול משטרים וארגונים פורעי חוק שרוסנו בעבר על-ידי מוסקבה). אומנם ישראל סייעה לארה"ב בעימות מול ברה"מ, אך את עיקר המלאכה ביצעה וושינגטון. לעומת זאת, בעולם הרב-קוטבי, יש לישראל משקל רב יותר בבלימת משטרי וארגוני טרור המאיימים על יציבות האזור, על קיומם של משטרים ערביים פרו-אמריקנים, ועל הביטחון הלאומי וביטחון הפנים של ארה"ב.
התפרצות הצונאמי הערבי (המכונה "אביב ערבי"...) בסוף
2010 - הממשיך להסעיר את הרחוב הערבי - שופך אור על האלימות השורשית הבינערבית ועל האופי הבלתי-צפוי, הארעי והרודני של המשטרים הערביים, בניגוד לאופיה של בעלת-הברית היעילה והדמוקרטית הישראלית. ב-
2021 יש לישראל תפקיד מרכזי בהצרת צעדי אירן, ורוסיה בסוריה, כמו גם בצמצום איומים קיומיים (אירן, "אחים מוסלמים", טרור פלשתיני ודאעש) על ירדן ומדינות ערביות פרו-מערביות נוספות.
ישראל מהווה קו הגנה קדמי במאבק המערב בטרור האיסלאמי, וחוסכת מארה"ב את הצורך להציב באוקינוס ההודי ובים התיכון נושאות-מטוסים נוספות ולתגבר את הכוח הצבאי היבשתי האמריקני במזרח התיכון. אילו הייתה במפרץ הפרסי מדינה בעלת יכולות ישראליות, לא הייתה ארה"ב צריכה לקיים במפרץ נוכחות של הצי החמישי ובסיסי צבא אמריקנים.
ב-
2021 מהווים יחסי ארה"ב-ישראל כביש דו-סטרי לתועלת הדדית. ארה"ב משקיעה ב-ולא מעניקה סיוע חוץ ל-ישראל, ונהנית מתשואה שנתית של מאות אחוזים.
