דאס קינד אוף די פלעייטע...

"הילד של הפליטה..." הוא אחי הגדול, יעקובל'ה. הוא היה ילד שובב וכאשר היה עושה מעשה קונדס (אחד מני רבים), ובמקרה נדיר שהיה נתפס על חם על-ידי שכן, תמיד תלו השכנים את העוון באמי אסתר ז"ל, הפליטה, אוד עשן מכבשני אירופה, ובכל פעם שהיא שמעה את המילה פליטה היא רתחה, כאילו מחזירים אותה למחנות העקורים בגרמניה.

אמי, אסתר ז"ל עברה חמישה מחזורי חיים באירופה.

· ילדות כמעט רגילה, של ילדה יהודייה שומרת מצוות בעיירה פולנית מעורבת יהודית/קתולית

· ימי הקדרות של ערב מלחמת העולם השנייה, החששות, הזיכרונות של ההורים מתקופת מלחמת העולם הראשונה.

· פרוץ המלחמה, הפוגרומים בעיר, אקציה (איסוף בכיכר העיר ושינוע אל הלא נודע, חלק להשמדה וחלק לעבודה) רצח ההורים בחצר ביתם כי סרבו לצאת לכיכר.

· שנים של רעב, סבל ומחסור במחנות העבודה ליצור חנ"מ, פנים צהובות, הרעלות קטלניות, מוות בכל פינה, טיפוס, פולנים שהתאכזרו באורח מזוויע, וחיילי הוורמאכט (הצבא הגרמני) שדווקא ניסו לעזור, כי תת-המשקל היהודי שעבד במחנות שירת את מכונת המלחמה הנאצית.

· השחרור, שהייה של כשנה במחנה עקורים בגרמניה לקראת העלייה ארצה.

מחנות העקורים באירופה הם עיירות הפיתוח בישראל

הרשו לי שלא להתייחס לשואה. השואה איננה בת השוואה לכל אירוע אחר, פרטי או ציבורי, וכל עיסוק השוואתי בה הוא חילול זכרם של ששת המיליונים, אך אני כן מבקש להשוות בין מחנות העקורים שלאחר השחרור מהמחנות (שנוהלו על-ידי הצבא האמריקני וארגון הג'וינט) לבין יישובי הספר של עליית המזרח בשנות החמישים, ואת העלייה ארצה ממחנות העקורים, אבקש להשוות לגאולה של רבים מיושבי האוהלים והפחונים, מעבר למרכז, לימודים, השכלה תיכונית, אקדמיה, צבא, מקצועות חופשיים, התבססות כלכלית, חברי כנסת, שרים ומה לא.

אבל אלה הם רק חלק מתושבי הספר, כי רבים נשארו שם, בדלותם, ואילו שנה שנתיים אחרי המלחמה לא נותר דבר ממחנות העקורים בגרמניה. היהודים או עלו ארצה או היגרו לארה"ב, לקנדה ולמדינות נוספות ובנו חיים חדשים.

ומה אני מנסה לומר? אני מנסה לומר שכאשר חברת הכנסת מירב בן-ארי שומעת על ישראל השנייה, שהיא דור שני או שלישי לה, והיא בכלל כבר לא שם, היא שומעת את צליל ה"פליטה" באוזן. אבישי בן-חיים מחזיר אותה למחוזות אותם היא מתחננת לשכוח (בהיבט הכלכלי). מחסור, צפיפות, התנכרות על-ידי הממסד, סאלח שבאתי וכיו"ב.

כאשר היא שומעת "ישראל השנייה", היא קופצת כנשוכת נחש ממש כמו שאמי קפצה כאשר היא שמעה מידי פעם מחדש "דאס קינד אוף די פלעייטע...." ואמי חיה גם אז בתנאים של מחסור, צנע, אך הייתה לה קורת גג, משפחה, תקווה, ואילו מירב בן ארי חיה גם ברווחה כלכלית.

על אף המחסור הסתיימה הפליטות בעומק ההבנה של אמי כאשר ירדה מכבש האונייה "פאן יורק" בנמל חיפה. מעברה נותרו רק זיכרונות, ואחות נשואה עם ילדה שהיא הייתה להם חלוץ בעלייה ארצה. בודדה, ללא איש, ללא השכלה תיכונית, אך עם אמביציה ללא גבולות, נישאה, למדה מקצוע, עבדה, גידלה בנים, נכדים ונינים. היא הרגישה כל חייה שהיא וכל שכמותה אשר פתחו בחיים חדשים הם הנקמה החיה בהיטלר הצורר וחיות האדם שהקיפו אותו.

ומה עם מחנות העקורים של יהדות המזרח? להם אין אפילו את מי לשנוא. האם ישנאו את בן-גוריון אבי המדינה? אבל מחנות העקורים של יהדות המזרח קיימים עד עצם היום הזה. אין ספק שיישובי הפיתוח צעדו צעדי ענק. מאיר כהן בנה פנינת חינוך בדימונה, מאיר שטרית הטביע חותם בל יימחה על יבנה, ערים נוספות קפצו דורות קדימה, אבל מה לעשות, המרכז קפץ יותר. בכמה היבטים הפער התרחב, בכמה היבטים הוא הצטמצם ובכמה היבטים הוא דרך במקום, אך הפער בועט ונושם. הוא ניכר מהטבלאות של הלמ"ס, והוא ניכר בהרגשת התושבים ובדפוסי הצבעתם.

ישראל השנייה בוחרת בנתניהו ולא בליכוד

בכל מקרה, בוודאות, יש ישראל שניה. מרכיב מרכזי בה הוא מצביעי ליכוד, תומכי בנימין נתניהו. ולסוברים כי התמיכה היא במפלגה ולא באיש, בואו נזכור את הממשלה ה-31 (2006) בה מפלגת הליכוד בראשות נתניהו קיבלה רק 12 מנדטים ומי שזכה בבחירות זו מפלגת קדימה, שגרפה ליכודניקים לרוב עקב הילתו של מנהיג הליכוד שרון שהיה אז כבר צמח, ואת בבואתו נשא אהוד אולמרט.

כאשר רוחו של שרון מובילה מפלגה שאיננה הליכוד, בגופו של אולמרט, הביסה רוחו של שרון את הליכוד, וזאת בגלל שבליכוד הולכים אחרי המנהיג By_hook_or_by_crook. אפילו אם הפרקליטות מייחסת לו תכונות של crook (נוכל). זה לא הליכוד וזה לא נעליים, זה המנהיג, או נכון יותר אז הייתה זו רק רוח המנהיג, אריאל שרון. והיום זה המנהיג ורוחו, בנימין נתניהו.

בעמל רב ירש נתניהו את אהדת הימין של ישראל השנייה. הימין הזה הוא שלו, ולא של אף מנהיג ליכוד אחר. אילו מישהו ממנהיגי הליכוד היה מגלה באיזה שהוא סקר שהכוח הזה הוא של המפלגה אזי הסכינאות בליכוד הייתה כבר בעיצומה.

חובת נגאלי הפליטות לפליטים שנותרו מאחור

אז בואו נסכם. למי שגאל עצמו מהפליטות קשה מאוד לשמוע שוב ושוב שהוא פליט, והזעם הזה מוצדק כל עוד לא הותיר ה"פליט" עם רב מאחור. מאחורי פליטי אירופה עמדה ממשלת ארה"ב ארגון הג'וינט, ועל הביצוע הופקד הצבא האמריקני, ולכן הפליטות הזו חוסלה צ'יק צ'אק במקור.

לעומת זאת על פליטות המזרח עבדה ממשלה ענייה, מאוד לא יעילה, עם צרות מכאן ועד הודעה חדשה, כאשר הביצוע הופקד בידי עסקני מפא"י על כל המשתמע מכך, ולכן הפליטות הזו שרירה וקיימת, והמינימום שאנו מצפים מניצולי אותה פליטות, בייחוד אלה שהתפתחו לעמדות מפתח פוליטיות, ועיתונאיות, לפעול בכל מאודם ובכל נפשם לחיסולה של הפליטות, להפיכתן של עיירות הפיתוח לנאות מדבר.

מהיכן תופסים את השור - זו השאלה

וכאשר מירב בן-ארי טומנת את הראש בחול, ואומרת שאין ישראל שניה, וכאשר אילנה דיין שואלת את בן-חיים מה הוא לקח, הן תופסות את השור באשכים במקום בקרניים, ושור, כאשר תופסים אותו שם הוא בועט לאחור, ובמצב כזה, לא הייתי רוצה להיות במקומן.