נתגלגלה לידי הזכות לצקת מים על ידיו של השופט צבי א' טל בשנת 1999, עת התמניתי לתפקיד מזכיר הוועדה לגיבוש ההסדר הראוי בנושא גיוס בני ישיבות, אשר זכתה כבר כמעט מעת מינויה לכינוי ועדת טל.
היה זה שנים ספורות לאחר שהשופט טל פרש מכהונתו כשופט בית המשפט העליון, וכעורך דין צעיר, ושבשל תחומי עבודתי בפרקליטות הצבאית במהלך שירותו בצה"ל, נתבקשתי לקבל על עצמי את המשימה לשמש מזכיר הוועדה.
יחסית לוועדה ציבורית, ועדת טל התנהלה בעצימות (אינטנסיוויות) גבוהה, התקימו ישיבות רבות במליאת הוועדה, וחברי הוועדה המרכזיים, ובראשם השופט טל, השקיעו שעות עבודה רבות נוספות בדיונים פנימיים ובעיבוד הדין וחשבון.
השופט טל, אשר שכל את בנו, משה טל ז"ל, במלחמת יום הכיפורים, חש עצמו אחוז בצבת בין הצורך לשמור על עולם התורה ולומדי התורה, שהיו קרובים ללבו, לבין הצורך לקדם את השוויון ולהבטיח כי חובת השירות בצבא, כל עוד היא חובה המוטלת בחוק להגנת המדינה, תהיה חובה שהכל נושאים בה, מי יותר ומי פחות - אך הכל יהיו שותפים לנשיאה בה.
בשיחותי עמו במהלך עבודת הוועדה אמר לי השופט טל, לא אחת, כי אם תניב עבודת הוועדה מעט קירוב לבבות בין חלקי החברה הישראלית, ותחילתו של פתרון למחלוקת בסוגית תלמידי הישיבות, יראה עצמו כמי שעשה מלאכה חשובה, וכי מטעם זה, בעיקר, הסכים לקבל על עצמו את המינוי לראשות הוועדה.
לכתיבת הדין וחשבון, פרט לחלקים שהשופט טל כתב ישירות ובעצמו, ניגשתי על-פי הנחיותיו ועל-פי תוכניתו, ואת עיבוד המסמך השלם עשינו בשעות עבודה משותפות רבות מספור, חלקן בחדר הישיבות שהועמד לרשות הוועדה במשרד הביטחון וחלקן במשרדי בתל אביב.
על השאלה מדוע לא עלה יפה ההסדר כפי שהוצע על-ידי הוועדה, ונחקק על-ידי כנסת ישראל (חוק דחית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, התשס"ב-2002), כבר נשברו ועוד ישברו קולמוסין רבים, ומאז כידוע חלו התפתחויות משמעותיות, ניתנו פסקי דין נוספים של בית המשפט הגבוה לצדק, ובשנת 2014 אף נחקק תיקון חדש, רחב היקף, לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, אשר זכה לביקורת של בית המשפט העליון.
בתקופת העבודה העמוסה במסגרת דיוני הוועדה ובעת כתיבת ועריכת הדין וחשבון שלה, לעתים עד השעות הקטנות של הלילה, למדתי להכיר את השופט טל, אישיות עדינת נפש ורחבת לב, אדם משכמו ומעלה לפני כל דבר אחר, אשר ראה בעבודתו במסגרת הוועדה משום שליחות ציבורית לקרוב לבבות, בנסיון לצנן מעט את ההסתערות המופרזת, כך חש, על עולם לומדי התורה, ומאידך ראה בה הזדמנות להוביל מהלך שאולי אכן יאפשר שינוי במצב דאז, שהיה רחוק מלהניח את הדעת.
חלפו מעל שני עשורים, המלצות הוועדה לא יושמו, אלא בחלקן, ופתרון לסוגיה ציבורית ומשפטית מעוררת מחלוקת זו - עדין אינו נראה באופק.
לאחר סיום עבודתה של ועדת טל, נוצר ביני לבין השופט טל שמעבר לקשר שבין מזכיר ועדה ציבורית לבין יושב-ראש הוועדה, והמשכתי לעמוד בקשר חברי ומקצועי עם השופט טל, ואף סייעתי בידו במעט כאשר כתב את ספרו האוטוביוגרפי "עד בוא השמש".
בחלוף השנים, ועם פרישתו של השופט טל, אט-אט, גם מן ההוראה האקדמית ומן התפקידים הציבוריים, סברתי כי יהיה זה ראוי להביא קובץ שיתאר את משנתו, שאיננה רגילה במקומותינו, יחד עם ראיונות עמו, שבהם חשף מעט יותר מחדרי החדרים - וגם מחדרי לבו - של העבודה השיפוטית, עבודה שכרגיל היא מבודדת, ואינה מותירה לעיני הקורא אלא מה שנכתב בפסק הדין לעניין שיקוליו של השופט, בעוד התחבטויותיו ושיקוליו הפנימיים נותרים בלתי גלויים.
חבלי הלידה היו ארוכים, ולבסוף, בשנת 2017 פורסם, בעריכתי, הספר "עטיפה של משפט - צבי א' טל האדם והשופט" (בורסי הוצאה לאור), במסגרתו הובאו מאמרים שנכתבו לכבוד השופט טל, ועמם הובאו פסקי דין שבכתב בתקופת כהונתו בבית המשפט העליון (1993 - 1997) ובתקופת כהונתו בבית המשפט המחוזי בירושלים (1978 - 1993), וכן דברים שכתב לאחר פרישתו מן הכס, בתחומים שונים.
לאחר פרסום הספר בשנת 2017, אף נערך בבית לשכת עורכי הדין בירושלים ערב לכבודו של השופט טל, בו הוצג הספר ונאמרו דברים לכבודו על-ידי מוקיריו ומכבדיו, לרבות המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט א' רובינשטיין (סרטונים של הערב ניתנים לצפיה באתר YouTube).
במהלך עריכת הספר, למדתי עוד על האיש עצמו - שעסק במקביל לכהונתו כשופט בעניינים נוספים, ובהם הלשון העברית ולימודי תורה והלכה, והדבר בא לידי ביטוי הן ברוחב ועומק ידיעותיו ותחומי הענין, והן בכך שבניגוד לספרים לכבוד משפטנים ושופטים אחרים, מנעד התחומים שבהם עסקו המאמרים שהוגש לפרסום בספר היה רחב הרבה יותר מאשר המשפט הטהור עצמו.
עבודת הבחינה והעריכה של פסקי הדין שכתב השופט טל לא הייתה פשוטה. במרבית תקופת כהונתו של השופט טל בבית המשפט המחוזי בירושלים לא היו עדין המאגרים הממוחשבים עמנו, ורק מיעוטם קטן של פסקי הדין שכתב השופט טל זכו לפרסום. בשל כך, ולצורך עריכת ושילוב פסקי דין שנתן השופט טל בתקופת כהונתו בבית המשפט המחוזי, קבלתי מן השופט טל פסקי דין לא מעטים ששמר לעצמו מתקופת כהונתו, ומהם שולבו בספר מספר פסקי דין שהיה בהם ענין החורג מעניינם של הצדדים לשעתם, פעמים בהשמטת פרטים מזהים (בתקופת כהונתו בבית המשפט המחוזי בירושלים עסק השופט טל תקופות לא קצרות בתחומי המיסוי ובתחום דיני המשפחה).
כאשר אני נהנה מחופש עריכה מלא, מלאכת מיון ועריכת פסקי הדין של השופט טל בבית המשפט העליון הייתה קלה יותר, מאחר שחלק מפסקי הדין פורסמו בכתובים, וכן מאחר שלכל אורך תקופת כהונתו של השופט טל בבית המשפט העליון, היו כבר מאגרים משפטיים ממוחשבים פעילים, שלמעט פסקי דין חסויים, הכילו את המרבית המכריעה של העבודה השיפוטית של בית המשפט העליון.
במסגרת זו, נבדקו מאגרי המידע הממוחשבים העיקריים, ובכל אחד מהם נערך חיפוש של פסקי הדן בהם ישב השופט טל במותב, אם במותב של דן יחיד, אם במותב תלתא ואם בהרכב מורחב. הערכתי היא, כי השופט טל ישב לדין בבית המשפט העליון, בהיקף כולל של 1,500 תיקים ואף יותר, ואולי אף למעלה מכך, שכן בתיקים רבים כלל לא ניתן פסק דין שזכה לתעוד במאגרים הממוחשבים.
פסקי הדין של השופט טל שהייתה בהם חשיבות משפטית או ציבורית חוצת תקופות, שולבו בספר בלא חוות הדעת של השופטים האחרים באותם תיקים; הטעם לכך היה, כי פסקי הדין המעניינים יותר, באופן טבעי, הנם רחבי היקף, וצירוף כל עמדות השופטים בכל אחד מהם, כמו למשל פסק הדין בפרשת נחמני ופסק הדין בפרשת חורב, היה חורג מן הסביר לספר מסוג זה (יוזכר, במאמר מוסגר, כי בפרשת נחמני התקבלה בדיון הנוסף דעת המיעוט של השופט טל והפכה לדעת הרוב).
בחינת העניינים שבהם ישב השופט טל לדין בבית המשפט העליון העלתה כי הם היו מגווונים כמגוון הפסיקה של הערכאה העליונה כולה, ולא ניתן לומר כי השופט טל "התמחה" בתחום מסוים, כאשר לנגד עיניו עמדו המתדיינים והצדק שבתוצאה, לפני הפן המשפטי היבש.
כמו שאר פסיקתו של השופט טל, גם התיקים בהם ישב לדין בהרכב מורחב מתאפיינים במגוון רחב, וניתן לזהות בהם, עקב בצד אגודל, כיצד "מהליכה עם הזרם" בשנה הראשונה לכהונתו, גבש לעצמו השופט טל, במהלך שנות כהונתו, קו פסיקתי יחודי, אשר הוביל אותו בלא מעט מקרים להוותר בדעת מיעוט, ולעתים אף בדעת יחיד בבדידות מזהרת.
שמו של הספר - "עטיפה של משפט" - נשען מתוך דבריו של השופט טל בפרשת חורב, שבה הייתה דעתו דעת מיעוט של יחיד, דברים היפים היום, כמעט עשרים וחמש שנה לאחר שנכתבו, כמו נכתבו היום: "הסכסוך, כפי שמציין הנשיא ברק, הוא בעיקרו מאבק חברתי-ערכי, ורק עטיפתו היא עטיפה של משפט. בהיותו כזה, אין הוא מתאים כל כך להכרעה בכלים שיפוטיים, ולכן גם באה ההצעה מצד בית משפט זה להקמת ועדה צבורית, בתקוה שזו תמצא פתרון מתאים. תקוה זו לא נתמלאה ולכן נטל על בית המשפט לומר את דברו." (בג"ץ 5016/96 חורב נ' שר התחבורה, פ"ד נא(4) 1, 187).
פסיקותיו של שופט, יהיו אשר יהיו היקפן ואיכותן, הן המדברות, בראש ובראשונה, בשמו ועבורו, והקורא אותן - קורא במידה מסוימת אל תוך נפשו של השופט.
על אף שאין ספק, כי היסטורית הפרשה החשובה ביותר שהשופט טל עסק בה לאורך חייו המקצועיים הייתה פרשת דמינאניוק, ויש להניח שברבות השנים היא זו שתעלה בראשו בראשונה יחד עם שמו, הרי לאחר קריאת מאות רבות עמודים מפסיקתו, אני סבור כי בתקופת כהונתו בבית המשפט העליון, תקופה קצרה אך עמוסת פסיקה ותהפוכות בישראל (למשל - הסכמי אוסלו ורצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, ופסק הדין בפרשת בנק המזרחי המאוחד בע"מ, המוזכרים כדוגמה בלבד), עברו על השופט טל שינויים בפסיקתו ובגישתו, ופסיקתו מן המחצית השנייה של כהונתו הייתה שונה, מהותית וערכית, מפסיקתו בתחילת כהונתו.
המעיין וההולך בשבילי פסיקתו של השופט טל בבית המשפט העליון, יווכח בנקל, כי אין כמו הפסיקה מתקופת כהונתו בבית המשפט העליון כדי ללמד על האיש - שילוב של יכולת מקצועית ברמה הגבוהה ביותר, יכולת אבחנה דקה ובראש ובראשונה - אנושיות של שופט שקורות חייו כקורותיה של המדינה, ושבתוך עמו הוא יושב.
ואכן, מהכרותי האישית עם השופט צבי טל, פסיקתו של האיש - כמותו. שופט ואדם, נשמרת מורשתו, בין היתר, בנטיעות שהותיר אחריו - בראש ובראשונה בני משפחתו, אחריהם תלמידיו, ולאחר אלה, כמובן, דברים שכתב ואמר; צבי טל ז"ל הותיר אחריו נטיעות הרבה.
חבל על דאבדין ולא משתכחין.
