בכלי תקשורת רבים התפרסמה ידיעה על כך, שהמשטרה חוקרת חשד כי ג'קוזי בשווי 50 אלף שקל הותקן, על חשבון המדינה, בביתה הפרטי של משפחת נתניהו בקיסריה. משפחת נתניהו מגיבה על הידיעה באלה המילים: "מאז שהזוג נתניהו קנה את ביתם בקיסריה לפני כ-20 שנה לא הותקן בו שום ג׳קוזי, ומובן מאליו שהמדינה לא השקיעה אפילו אגורה במה שלא הותקן. זהו שקר מוחלט".
למרות ציטוט התגובה הנ"ל של משפחת נתניהו, טוענת המשפחה כי היא לא נתבקשה להגיב על הידיעה קודם לפרסומה, וכי בדעתה, כך פורסם, להגיש תביעת לשון הרע כנגד המפרסמים.
מתגובת ההכחשה של משפחת נתניהו לא ברור אם יש כיום - או שהיה אי-פעם - ג'קוזי בבית המדובר. כל שהמשפחה טוענת הוא, ששום ג'קוזי לא הותקן בביתם מאז שהם רכשו את הנכס לפני 20 שנה. מכל מקום, היה ויתברר שאכן לא הותקן ג'קוזי בביתה של משפחת נתניהו מאז שהיא רכשה את הנכס, כי אז המדובר יהיה בפרסום שיקרי כלפי המשפחה.
נשאלת אפוא השאלה אם הדברים שפורסמו - בהנחה שאכן מתקיימת חקירה - מהווים לשון הרע כלפי משפחת נתניהו ואם יש למפרסמים הגנה מפני תביעת לשון הרע - היה ותוגש נגד המפרסמים.
לעניין פרסום דבר חקירת המשטרה קובע בית המשפט העליון בעניין קראוס הידוע, והדברים ידברו בעד עצמם:
-
"דומה, כי לא יכול להתעורר ספק כי פרסום על אודות חקירה משטרתית המתנהלת נגד פלוני פוגע בשמו הטוב. אף כי מבחינה משפטית עומדת לו חזקת החפות כל עוד לא הוכחה אשמתו במסגרת הליך שיפוטי, יש בפרסום כזה כדי לבקוע בקיעים בחזקה האמורה בעיניו של קורא סביר. בקיעים אלה אינם מביאים, אמנם, לקריסתה של חזקת החפות, אולם די בכך כי קיומם יעיב ויאפיל בעיני הקורא על טוהר מידותיו של אותו פרט כדי שהפרסום יהווה לשון הרע".
נשאלת עתה השאלה אם יש למפרסמים הגנה מפני תביעת לשון הרע, והשאלה המכרעת בעניין זה היא אם כלי התקשורת פירסמו את הידיעה
בתום לב.
חוק איסור לשון הרע קובע רשימת נסיבות (סע' 15 לחוק) המקימות הגנה טובה כנגד תביעת לשון הרע, ואם הפרסום באחת הנסיבות הללו לא חרג מתחום הסביר - כי אז חזקה שהוא נעשה בתום לב. לעומת זאת, קובע החוק רשימת נגדית של נסיבות (סע' 16(ב) לחוק) הקובעת שאם אחת מהן מתקיימת - חזקה שהפרסום נעשה שלא בתום לב, כלומר שהנתבע נותר לכאורה חסר הגנה כנגד תביעת לשון הרע.
לא ניכנס כאן לניתוח פרטני של הנסיבות המקימות הגנה לעומת הנסיבות השוללות הגנה מפני תביעת לשון הרע, ואולם ברור מאליו שאם מתקיימת נסיבה אחת השוללת תום לב מצד
המפרסם, כי אז נסיבה זו גוברת על כל הנסיבות המקימות הגנה כנגד תביעה. השאלה המכרעת בדבר קיומו או העדרו של תום לב בפרסום לשון הרע - מעסיקה רבות את בתי המשפט בכל הערכאות, ובענייננו נשאלת השאלה: האם המפרסמים של הידיעה על הג'קוזי עמדו בדרישת תום הלב?
לאור מכלול נסיבות העניין ובהנחה שהמפרסמים יוכיחו שמתקיימת חקירה נראה כי גם אם יתברר בסופו של דבר שסיפור הג'קוזי איננו אמת - המפרסמים עמדו בדרישת תום הלב – כדי שתקום להם הגנה מפני תביעת לשון הרע
