בניגוד לתובנה המקובלת, ערביי יו"ש נהנו מגידול אוכלוסין הגבוה ביותר בשנות השלטון הבלעדי של ישראל ביו"ש: 1992-1967. מ-1967 (586,000 ערבים) עד 1992 (1,050,000) גדלה האוכלוסייה הערבית ב-
79%, לעומת גידול של
0.9% בשנות השלטון הירדני מ-1950 עד 1967.
גידול האוכלוסין חסר-התקדים היה תוצאה של פיתוח חסר-תקדים של תשתיות בריאות, רפואה, תעבורה, חינוך ותעסוקה ביו"ש, בנוסף לפתיחת "הקו הירוק" לערביי יו"ש, לאחר שנות הזנחה ירדנית, שאופינו על-ידי תמותת תינוקות גבוהה, תוחלת חיים נמוכה, צמצום אפשרויות ההשכלה והעבודה, ומכאן היקף הגירה הקרוב להיקף הילודה.
כתוצאה משדרוג דרמטי של התשתיות (במיוחד בריאות ורפואה) חלה ירידה דרמטית בתמותת תינוקות, עליה דרמטית בתוחלת החיים, וקיצוץ דרמטי בהיקף ההגירה. לדוגמה, מספר המהגרים ב-17 שנות השלטון הירדני היה
28,000 לשנה לעומת
7,000 לשנה בשנות השלטון המלא של ישראל: 1992-1967. מכיוון שרוב המהגרים הם צעירים המייחלים לאפשרויות עבודה וחינוך, הרי שבשנות השלטון הבלעדי של ישראל (האטת ההגירה) חל גידול של 170% במספר גילאי 34-25.
בניגוד לגידול אוכלוסין של 0.9% בשנות השלטון הירדני, גדלה האוכלוסייה הערבית ביו"ש בשיעור שנתי של 2.2% בתקופת השלטון הישראלי. ב-1990 וב-1991 חל גידול של 4.5% ו-5.1%!
כישלון הממסד הדמוגרפי הישראלי
הזינוק הדמוגרפי הערבי בשנים 1992-1967 הביא לתחזיות שגויות של הממסד הדמוגרפי, כפי שאירע עם כינוס הקונגרס הציוני הראשון
ב-1897, לקראת הכרזת העצמאות
ב-1948, ותחזית הלמ"ס
מ-2000.
הממסד הדמוגרפי צפה את המשך הצמיחה של שיעור גידול האוכלוסין, אם כי באופן מתון יותר. אבל הממסד הדמוגרפי התעלם מתופעת
"זינוק-טרום-נפילה", המאפיינת תרחישים של השתלבות חברת עולם שלישי בחברת עולם מערבי. בשלב הראשון חל זינוק בשיעור גידול האוכלוסין של חברת העולם השלישי (בהשפעת תשתיות הבריאות, הרפואה, החינוך והתעסוקה המודרניות), אך לאחר כ-20 שנים חלה נפילה בשיעור הגידול כתוצאה מתהליך התמערבות החברה, כפי שהתרחש ביו"ש:
- מעבר מסיבי מהכפר לעיר (מ-75% כפריים ב-1967 ל-77% עירוניים ב-2021); - רוב הילדות מסיימות בית ספר תיכון, ומספר הולך וגדל משתלבות במכללות; - שיעור הריון גיל הנעורים מצטמצם, ושימוש גובר באמצעי מניעה; (70%); - גידול בהשתלבות נשים צעירות בשוק העבודה; - עלייה בגיל הנישואים של הנשים מ-15 ל-22 ויותר; - קיצור תקופת הפריון מ55-16 ל-45-23; - התרחבות תופעת הגירושים והמשך הגירת צעירים; - השורה התחתונה: מ-9 לידות לאישה בשנות ה-60' ל-3 ב-2021 [ראו תרשים בתחתית הרשימה]
תנופת הדמוגרפיה היהודית - מדוע?
מקור התנופה הדמוגרפית היהודית בתפישת העולם היהודית/ציונית בישראל - שמאל וימין, חילונים ודתיים, עשירים ועניים, משכילים יותר ומשכילים פחות, המאופיינת על-ידי רמה גבוהה (יחסית לעולם הרחב) של אופטימיות, פטריוטיות, קשר לשורשים היהודיים, אחריות קהילתית, תחושת חירום ביטחונית ומרכזיות הילדים כהעשרה משפחתית וקהילתית.
בניגוד לאירופה, המאופיינת על-ידי פסימיות-יחסית ושיעור פריון של 1.5 לידות לאישה (2.1 דרוש לשמירה על היקף האוכלוסייה), שיעור הפריון היהודי בישראל (3.09 לידות לאישה) כפול מממוצע הפריון של 34 מדינות ה-OECD, והגבוה מבין 100 המדינות המפותחות בעולם. היקף
האוכלוסייה הצעירה בישראל (מתחת לגיל 15) הוא 28%, ומלמד על היתרונות הכלכליים, טכנולוגים וביטחוניים הטמונים בישראל. שיעור הפריון היהודי בישראל הוא ייחודי בעולם עקב
היחס-הישר הקיים בין רמת החינוך וההכנסה מחד-גיסא, לבין שיעור הפריון מאידך-גיסא, השומר על היקפו גם כאשר גיל הנשואים גדל. מ-1995 (80,400) עד 2020 (134,866) גדל מספר הלידות היהודיות השנתיות ב-
68%, לעומת גידול של
16% במספר הלידות הערביות (מ-36,500 ל-42,435).
תנופת הפריון היהודי מתרחשת למרות הירידה המתונה בשיעור הפריון החרדי, אך עקב הגידול בפריון החילוני [ראו תרשימים בתחתית הרשימה].
אמנם
הפריון החרדי ירד מ-7.5 לידות לאישה בשנת 2000 ל-6.5 לידות ב-2020, אך הוא עדין הגבוה בישראל, ונובע מתפישת העולם החרדית הרואה בפריון מחויבות ומקור-סיפוק ואושר אלוהיים. תפישת עולם זאת מתבססת על
ספר בראשית, פרק א' פסוק 28 ("ויברך אותם אלוהים, ויאמר להם אלוהים פרו ורבו ומלאו את הארץ...."),
ספר בראשית, פרק ט"ו, פסוק ה' ("ויוצא אותו [אברהם] החוצה, ויאמר הבט-נא השמימה וספור את הכוכבים, אם תוכל לספור אותם; ויאמר לו, כה יהיה זרעך") ורמב"ם
בהלכות סנהדרין, פרק י"ב, הלכה ג' ("... וכל המקיים נפש אחת בעולם מעלין עליו כאילו קיים עולם ומלואו...").
לסיכום
- שיעור הפריון הייחודי היהודי בישראל משקף תפישת עולם אופטימית ייחודית ששמרה על קיום העם היהודי למרות חורבנות, הגליות, מלחמות אחים, פוגרומים, גירושים ושואה.
- שיעור הפריון הייחודי היהודי בישראל מבטא תפישת עולם ייחודית - של שמאל וימין, חילונים ודתיים - שהיא תנאי לקיום וצמיחה במזרח תיכון אלים, הפכפך, בלתי-סובלני שאינו מורגל בדו-קיום בשלום בין "המאמינים" וודאי שלא עם "כופרים".
- התנופה הדמוגרפית היהודית חושפת את מיתוס "פצצת הזמן הדמוגרפית הערבית", ואת העובדה שחברי "מועדון ההפחדה הדמוגרפית" טועים באופן דרמטי, או מטעים באופן שערורייתי.
