חשיבה מחוץ לקופסת התודעה היהודית

מבוא

המהפך השלטוני בישראל ביוני 2021 מצריך ניסוח חזון עתידי ללאומיות ישראלית-יהודית שבה יש מקום לכולם. ושתהיה בת-קיימא, זאת תוך איתחול והגדרה מחדש של מהות פרדיגמת "הרפובליקה הדמוקרטית הישראלית-האזרחית העברית השנייה". מדובר במהות ריבונית-לאומית-אזרחית, לא תאוקרטית, לא משיחית ולא אפוקליפטית (בסגנון הקמת "מקדש יהודי שלישי"), שתהווה את מדינתם של הישראלים-היהודים החיים בה ומרכז תרבותי ורוחני לשאר יהודי העולם, על כל זרמיהם, ושל כל שאר אזרחיה שיוכלו לחיות בה בשוויון מלא. זה עשוי לכלול: מבנה פדרטיבי ו/או קונפדרלי, מבוסס קנטונים גאוגרפיים, אתניים עם ייחודים תרבותיים ומסגרות מבנה ממשלי יצוגי. זה יכלול גבול בן הגנה בבקעת הירדן לפי תוכנית יגאל אלון משנת 1967. מדובר ב"דרך -שלישית" משודרגת, מעודכנת ורלוונטית, שאינה גורסת "מדינה-אחת" וגם לא "שתי מדינות נפרדות".

ישות מורכבת זו תכונן בתהליך אבולוציוני לקראת שנת ה-100 (2048) של מדינת ישראל בת-הקיימא. יש אפשרות להיווצרות נסיבות יחודיות שיביאו ליישום חלק מרכיבי "תוכנית החלוקה" של האו"ם מ-29.11.1949, שבה נקבע עקרון אחדותה הכלכלית של ארץ-ישראל המערבית והמזרחית מעבר לנהר הירדן. מדובר בישראל-ירדן-פלשתין שיחד מהוות את משולש בנלוקס המזרח תיכוני. זה יכול לקרום עור וגידים במסגרת קידום אבולוציוני של תהליכי שידרוג "עקרונות הסדר העולמי החדש". לצורך הגדרתם ויישומם של עקרונות אלה מתחולל מאבק בין כוחות מנוגדים. התקווה היא שהזרם החיובי המתון, המרכזי, האזרחי והריבוני בישראל במזרח התיכון ובעולם הגלובלי, ייצא כשידיו על העליונה מול הזרמים הקיצוניים מימין ומשמאל לאוטוסטראדה המדינית המרכזית. הציפיה האופטימית היא היא שהסינטזה שתיווצר בתהליך אבולוציוני תורכב מרכיבים חיוביים, ממותנים, מאוזנים ודמוקרטיים ללא זיגזוג יתר של הקצוות הקיצוניים.

התהליך הולך ומתהווה באופן אבולוציוני תוך התקיימות מאבקים אזרחיים דמוקרטיים מתמשכים בשלל נושאים בתוך"החברות-האזרחיות הדמוקרטיות" מול כוחות אנטי דמוקרטיים, שמרניים ופריבילגיים המוטמעים בממשלי ואליטות מדינות הלאום בפלנטת "ארץ" שבה אנו חיים. המאבקים חוצים מדינות ויוצרים בריתות בין פרוגרסיבים מחד וריאקציונרים מאידך-גיסא. הכל בהדגשי נושאי העתיד שכוללים בין היתר: אקלים, סביבתיות, קהילתיות וקואופרציה. הכל גם תוך ניהול מאבקים למניעת פגיעה בזכויות האדם האזרח על-ידי שימוש בתהליכים מוקצנים ומואצים, שהם ניגזרי G5, סייבריזציה, דיגיטציה ובינה מלאכותית והשתלת שבבים וחיישנים בבני אדם (בסיגנון ספריו של העתידן הטכנולוגי כולל בינה מלאכותית ריי(ריימונד) קורצווייל).

הדבר גם כולל אפשרות לבינאום ירושלים ("הקורפוס-ספרטוס") שעשוייה תהפוך לליבת הגלובליות הממותנת ברוח תוכנית החלוקה, שמכוחה הוקמה ישראל. יש לעמוד על המשמר ולפעול לניטרול גישות מזגזגות קיצוניות ולחיזוק דרכי האמצע ביחסי הגומלין בין מדינת ישראל לבין תהליכי הגלובליזציה.

סיום פרדיגמת שלטון נתניהו, לאחר שתים עשרה שנות שלטון רצוף, יוצר הזדמנות היסטורית לשינוי כיוון אבולוציית המהות הישראלית תוך הגדרתה ואיתחולה מחדש, בהתייחס לעיצובה מתקופת המנדט הבריטי בא"י ואילך. בצירוף מקרים יצא לאחרונה לאור ספרו של ארי שביט, בהוצאת ידיעות-ספרים, בכותר:"הבית השלישי (2021). כל זאת בהמשך לסוגה (ז'אנר) ספרותית העתידנית-אפוקליפטית-דיסטופית-משיחית, שכותרי ספרים ממנה יובאו בהמשך. כן יצא לאור לאחרונה ספרו החשוב של העתידן פרופ' דויד פסיג, העתידן מאוניברסיטת בר-אילן, בכותר: "המפלה החמישית" הצפויה לדעת הכותב, אם לא ישתמשו הישראלים בהזדמנות לפעול בהפוך על הפוך ולסכל את סיכוי קרות פורענות כי הרשות נתונה.

זה כולל שיכנוע הישראלים בצורך הקריטי בהינתקות מתבניות העבר (השבטיות, השופטיות, הנבואיות, המלוכניות, הכוהניות, הרבניות -המתגשות עם הציונות הריבונית האזרחית והלאומית. זה מכיוון שזה יצר אצלם פוסט טראומות נירוטיות עד כדי פסיכוזיות). הסוגה האמורה צוברת תאוצה בשנים האחרונות במדינת ישראל. זוהי תוצאת הסיטואציה הישראלית האנרכית והכאותית, שהולכת ומצטופפת בקיצוניות מחוסר מודעות ל"בקרת אוכלוסייה". כל זה נובע בין היתר מחוסר הגדרה ברורה של מהותה על-ידי עצמה. לישראל אין חוקה, אך יש חוקי יסוד מטולאים. בנוסף, יש לה מסמך יסוד המגדיר את מהותה. מדובר במגילת העצמאות מ-15.5.1948. נשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר, שישב בראשות ועדה רלוונטית, הציע שהכרזת העצמאות תשמש מבוא מהותי לחוקה עתידית.

צריך להזכיר בין היתר כדוגמאות, גם את ספריהם של: יגאל סרנה "2023" ו"השנה האחרונה 1966" של העתידן דויד פסיג ("2048"). ישי שריד - "השלישי", אריה צ'רניאק - "גיבור", עמוס קינן - "הדרך לעין חרוד", 1990, אמוץ עשהאל ("מצעד האיוולת היהודי"-2019, פרופ' יוסי שיין - "המאה הישראלית"-2019, וחלק מספריו הרבים של פרופ' אמנון רובינשטיין.

ספר דיסטופי מנבא עתידות הסדר העולמי הגלובלי החדש המושפע מפנדמיה גלובלית קשה, שבו משתלבת מדינת ישראל. הפנדמיה לפי הספר גורמת להתפצלות העולם לשני גושים גלובליים יריבים. המגיפה הפנדמית הגלובלית מתבררת בהמשך כתואמת קורונה. הספר נכתב והוצא לאור בהוצאת "כתר" ב-1997 תחת הכותר: "2020". המחברת, שבורכה בחשיבה יצירתית ומקורית (ושאולי נחשפה לתוכניות "הסדר העולמי החדש"), היא רופאה פסיכיאטרית ישראלית ששמה חמוטל שבתאי, בתו של הסופר האיקוני יעקב שבתאי המנוח. הספר כמעט לא נקנה ולא נקרא גם לאתר פרוץ הקורונה. כאשר נמכר במבצעים מיוחדים מהמלאי הגדול שנשאר כאבן שאין לה הופכין במחסני ההוצאה לאור ורשתות הספרים. כפי שידוע, עוד מימים קדומים, בישראל עקומת הלמידה בעייתית ואין הערכה ופירגון לנביאים בעירם.

יש לשים לב למעצב, משפיע ומוביל חשוב של פרדיגמת הקורונה, שהיא מבוא לסדר העולמי החדש ההולך ומעצב את העולם הגלובלי. מדובר בתאודורוס אדהנום גברה יסוס, מנכ"ל ארגון הבריאות העולמי, שנבחר כנציג אתיופיה-אריתראה-תיגראי, בתמיכת סין וארגון מדינות אפריקה, לאחר שהביס את פרפ' דייויד נאבארו, מועמדו האמריקני של דונלד טראמפ (ראו: ויקיפדיה). יש להניח שגם תורמי חיסונים למדינות אפריקה, שמתקצבים מתרומותיהם את ארגון הבריאות העולמי עם פרישת ארה"ב של טראמפ מהארגון, תמכו במנכ"ל האמור (חומר למחשבה מעמיקה). ונשאלת השאלה הרטורית: מי היא "היד-הנעלמה" או "הידיים הנעלמות", המכוונת את התפתחות פרדיגמת הקורונה וחיסוניה הבעייתיים (בלשון המעטה), המשנה את עולמינו ואת חיי כולנו. גם הנשיא ביידן מבין כעת לאחר שנפל לו האסימון עם בחירתו לנשיא, שהעתיד הוא בפיצול העולם לשני גושים במנהיגויות ארה"ב מחד וסין מאידך-גיסא. הוא פועל במלוא המרץ להגשמת מטרה זו ומצפה ממדינת ישראל לשתף איתו פעולה תוך קירור היחסים ההדוקים מידי עם סין הבעייתית בלשון המעטה (ראו בין היתר ערכים:" מונטנגרו", "ג'יפוטי", zoom").

ולסיום, בנושאי שבירת פרדיגמות שעבר עליהן הכלח, חדשנות מחשבתית, מקוריות, יצירתיות ויזמות פובליציסטית יש להזכיר את גדול עיתונאי ישראל, אושיה תרבותית ופובליציסט - אורי אבנרי הממותג כמו"ל ועורך השבועון המסוים "העולם הזה" בעברית ובערבית, ומי שעמד עשר שנים בראש תנועת העולם הזה - כוח חדש בכנסת. השבועון היה מגדלור השראתי אוטופי עבור ישראלים רבים. אורי אבנרי, בניגוד לגישות סטגנטיות מאובנות, הביא לקוראיו הגלויים והסמויים השראה, אוטנטיות, עממיות, דעתנות, העזה, אוטודידקטיות, חוצפה, צבריות שכבר לא קיימת בדור הצעיר הישראלי בן ימינו.

אורי אבנרי ברא באופן מטפורי, בכתיבתו העיתונאית הייחודית, את איתחול מדינות ישראל ותל אביב החלופיות. הוא יצר את ההשראה לתרבות האקסטרים הישראלית בשלום, בפוליטיקה, בחברה, בכלכלה, בארוטיקה, בפליליות, במשפט, ברפואה, בביטחון הלאומי, במרדנות, בבוהמה, בתחקירים עיתונאיים, בכתבי חידה ובמעשיות עוקפי צנזורה צבאית, ובפתרון הבעיות הפלשתיניות והאיזוריות במזרח התיכון כשישראל היא פרטנר אקטיבי לשם כך. הוא פיתח את רעיונות הפדרליזם והקו פדרליזם במזרח התיכון.

למרות כל זאת ובגלל שהיה נביא מודרני בעירו תוך קריאת תיגר על דויד בן-גוריון האב המייסד, לא מצאה מדינת ישראל לנכון להעניק לו את פרס ישראל לתרומה לחברה וגם לא מצאה לנכון להמליץ עליו כמועמד לפרס נובל בזכות תרומתו להעמדה באופן יצירתי-חדשני-יזמי של אופציות השלום, בין מדינת ישראל וקומפלקס המזרח התיכון תוך הצעות מעשיות איך תהליכים מוצעים אלה יקרמו עור וגידים. על זה נאמר: "אין נביא בעירו".