טובת המדינה או משמעת אופוזיציונית <br>

כנסת ישראל קיימת בכדי לחוקק חוקים לטובת המדינה ואזרחיה, לפקח על פעולות הממשלה בדרכים שונות, לרבות בבחינת ואישור התקציב, אישור תקנות שמוציא שר ועוד ועוד. תפקידים אלו חלים על כל ח"כ, בין שהוא בקואליציה ובין שהוא באופוזיציה.

תפקיד האופוזיציה להגיש הצעות חוק מטעמה ולבחון הצעות חוק שמגישה הקואליציה, ואז לתמוך בהן או לדרוש שיוכנסו בהן תיקונים או שינויים ולבסוף להצביע בעדן או נגדן. השיקול הראשוני והמכריע חייב להיות טובת המדינה וטובת אזרחיה. שיקול זה חייב לגבור על כל שיקול אחר. ברגע שהאופוזיציה שוקלת שיקולים אחרים, שהם נוגדים את טובת המדינה, שוב אין היא רק אופוזיציה מול הקואליציה אלא היא הופכת לאופוזיציה למדינה עצמה.

אסור, במדינה מתוקנת, שרגשות שנאה ליריב, תחושות תסכול מתוצאות הבחירות או שיקולים אישיים, של טובתו הפרטית של ח"כ או של המשפחה או המגזר אליו הוא משתייך יקדמו לטובת המדינה ואזרחיה וינחו את הצבעתו. הצביע ח"כ בניגוד לעיקרון זה הרי הוכיח כי אין הוא ראוי לכהונתו.

בדמוקרטיה זכאי כל אזרח לפעול לקבלת דעותיו, זכותו להצטרף לכל מפלגה או גוף פוליטי אחר וגם ליצור גוף פוליטי, כמו מפלגה חדשה, בעצמו. דברים אלו האמורים בכנסת יפים גם לכל מועצה של רשות מקומית.

אילו נהגו הפוליטיקאים לפי עיקרון זה היו נמנעות מחלוקות רבות, מריבות מיותרות וכמובן גם רציחות על-רקע פוליטי (או חמולתי - ברשויות מקומיות שונות). גם היה נמנע הצורך לאבטח פוליטיקאים, ראשי רשויות מקומיות ובני משפחותיהם.

תקן מוזר

למרבה הצער אנו נוכחים כי הן בכנסת, והן בחלק מהרשויות המקומיות, ההצבעות הן על-רקע שנאה, על-רקע תסכול מכשלון בבחירות ועל-רקע שוחד פוליטי כמו הבטחת משרות ותפקידים (מישהו עוד זוכר את משה פייגלין שסולק מהזירה בהבטחת שווא לכהונת שר? או את קניית אורלי לוי-אבקסיס בכהונת שרה?), עם עידוד הכלנתרים ("עריקות" בלשון ימינו), כמו מינוי לשר, לסגן שר או בהענקת מכונית, ואפילו לכהונת ראש ממשלה ברוטציה...

נתניהו בשנים האחרונות התמסר לקידום מצבו האישי, להטבות שונות לבני ביתו (רכב משורין, מאבטחים בארץ ובחו"ל), לקבלת כספים, או לניסיונות קבלתם ממיטיבים שונים ולמימון החזקת בתי מגוריו, קניית והכשרת מטוס מלכותי ואפילו ניסיון לבניית מבצר נוסף, דמוי בלפור, על כל אבטחותיו ומנגנוניו עבור ראש-הממשלה-החליפי, וזאת למקרה שהוא עצמו יכהן בתקן מוזר זה.

ביבי, יותר מכל פוליטיקאי בכיר אחר, ביסס את שלטונו, בעיקר בשנים האחרונות על טיפוח שנאה: שנאה ליריב הקרוב: "השמאל" ("סמול") אותו המציא וניפח כמעט יש מִאָיִין, ושנאה ליריב הרחוק והמסוכן באמת: אירן. הקמת ה"סמול" וניפוחו הביאו להתלכדותו של זה, להזרמת רוח-חיים במפלגות העבודה שכבר "הייתה על הקרשים" כמו מרצ, ואלו התעוררו לתחיה בחינת הגולם הקם על יוצרו.

גם יחסו בשנים אלו לידידי ישראל היה רווי בדחיה ואפילו בשנאה. כך עם ממשלו של אובמה בארה"ב; עם מחצית מהעם היהודי היושב בארה"ב ומשתייך לזרם הרפורמי; עם ממלכת ירדן שכנתנו אשר עמה לנו הארוך בגבולותינו; הושטת כתף קרירה לנשיא מצרים סיסי (פרט לנדיבות באישור למכור שתי צוללות מתקדמות). במסעי הבחירות שפע בדותות, זלזול ולעג לגנץ (פריצה לטלפון, שפיות דעת), ללפיד, לסער והתנפל בְּחֵימָה שפוכה על בנט. ההסתה כנגד יריביו לא פָּחֲתָּה מההסתה בזמנה כנגד מפלגת העבודה ויצחק רבין ז"ל.

עתה, מהאופוזיציה, לא בוש נתניהו מלהאשים את יריביו בכל חטאותיו: פַּטְפֶּטֶת תוך אי-טיפול ממשי בסכנה האירנית; הזנחת מנגנוני הבריאות וכשלון מחפיר בלחימה בקורונה עקב שיקולים פוליטיים קטנוניים, ואי-סגירת נתב"ג; אי-מינוי מפכ"ל תוך תקיפת המשטרה והחלשתה בזמן שהפשע גדל ופרח, לרבות התנכלויות לנוסעים בכבישי הנגב; גביית דמי-חסות בצפון; העדר הגנה לחקלאים וליבולם, העדר לחימה ממשית בפשע, כולל ברציחות במגזר הערבי; באי איסוף הנשק במגזר; באי-השגת חיסונים חדשים ובאחזקת חיסונים שתוקפם אמור לפוג בסוף החודש.

חוש נבואי

אולם נתניהו גם הביא חידושים מאוצר רעיונותיו הפרטיים: הליכוד, כבר בימי מנחם בגין ז"ל, האשים כי את כל מַדְּוֶויהָּ של המדינה קיבל ב"ירושה" מהמערך, אך האשמת המערך ומפלגת העבודה לא פסקה עם פטירתו של מנחם בגין ז"ל, ושבה בחוזקה עם עֲלִיַּת ביבי לשלטון. החידוש הנוכחי של ביבי אינו רק בהאשמת ממשלת השינוי, ובעיקר לפיד ובנט, בכל כִּשְׁלוֹנוֹתָיו של הליכוד בשנים האחרונות, אלא ביבי מאשים את ממשלת השינוי גם באי-העברת חוקים חיוניים לביטחון המדינה, כִּשְׁלוֹנוֹת שהוא עצמו גרם להם, אלא אף מרחיק לכת יותר: ביבי מאשים את הממשל החדש גם בְּכִשְׁלוֹנוֹת העתידיים שטרם באו לעולם. מין חוש נבואי כזה בו ביבי חושב שהתברך.

ככל שהימים עוברים והממשלה החדשה מצליחה לפתור בעיות שביבי והליכוד גרמו או הותירו מאחוריהם, כך גואה שנאתו של ביבי לממשלת השינוי ובכיריה. כך ח"כ בכירים בליכוד, שעבר ביטחוני או כלכלי מפוארים אחריהם, מצביעים בחירוק שִׁנָיִים נגד טובת המדינה ובלבד שיצליחו להכשיל את הממשלה החדשה לשביעות רצונו של ביבי. אבוי שכך היה לנו.

כתבתי על מעשי נתניהו כי לדעתי הוא זה שהוביל אותנו לתהומות השנאה אליה שקענו, ואם יתגבר על יצרו (ועל יצרה) בידו לתקן את המעוות.

דווקא היום, תשעה באב, התאריך בו חרבה יהודה עקב שנאת אחים ואחרי הבאת כוח זר להתערבות במדינה, רומא, שתחילה העלתה את הורדוס העריץ ועד חורבן בית והדיכוי האכזר של מרד בר-כוכבא, ראוי שכולנו, קואליציה ואופוזיציה, ניסוג מהשנאה והרצון להרוס כל אשר היריב הפוליטי בונה, ונתגייס כולנו, פוליטיקאים ואזרחים מן השורה, לפעול לטובת המדינה ולטובת אזרחיה, שהם כולנו. לשמור על גבולות במחלוקות וביריבויות שלעולם לא יחסרו, ולזכור תמיד כי אנשים אחים אנו.