מצב שהוא ללא תקדים
אתגר הנו למלומדים,
לאן הפיד יַפְנֶה פנים?
רְבוּתָא הוא לידעונים.

כיום, לביבי אין תפקיד,
מה שחשוב לו - להגיד.
על-כן הכריז בריש-גלי
(כי "מר קורונה", הוא הרי):
"צריכים מיד חיסון שלישי
לכל אזרח בגיל קשישי".
ולאלתר, ביוזמתו,
הזעיק עזרה מידידו -
מנכ"ל של פייזר, שימכור
חיסון, מיד, מחוץ לתור.
תור מסודר? או שַׁעַט עדר?
כשיש רעים, הכל בסדר,
כי רק מחווה של ידידות
יבא לזה הפגע - פדות.

על כך תגובת משרד בריאות:
"זו הצגת רברבנות,
הצורך בחיסון - צפוי
וכבר הוזמן, וכראוי,
גם בכמות (המון, המון)
הכל במחיר המחירון".

נזכרתי, בבעיה אחרת,
סבוכה, אך בפשטות נפתרת:
חשק אדון, עשיר גדול,
גבירה לכבוש, ולא בזול.
הוא במיטב המסעדות
אירח אותה לסעודות,
באופירה בתא כבוד
הזמין אותה כדי לצפות,
עדי עטר לה, וצמיד
עם יהלום, פאר-תכשיט.
אך הריבה, כמצטנעת,
את חסדיה - היא מונעת.
כרע הוא ברך לפניה,
מה לא עשה, חלות פניה...

לאיש נמאס, והתאנף,
לה שח בזעם וכאב:
מה עוד אקריבה לפנייך
כדי אזכה בחסדייך?
ותשובתה, לו, לנדהם:
מאתים שקל, כמו כולם!

נמשל: כיום לפייזר יש מספיק
ללקוחות חיסון הנפיק,
ורק צריך, מבעוד של זמן,
שלם המחיר - במזומן.