הבושה מתפזרת ברחובות ישראל, החרפה מתגלגלת בין סמטאותיה, אין סומק עז שיכול לכסות עליה, אין זיעה קרה שיכולה להסתירה, היא כאן במלא עליבותה, במלא ביזיונה, במלא קלונה, תרימו לצביעות, תרימו להונאת השקר, הרמייה, הכזב והבושה.
כמעט לכל מפלגה בישראל בעבר ובהווה היו הבטחות שהופרו, היו הבטחות שלא קוימו, הפוליטיקאים היו עוטים את מסכת הבושה, מגמגמים, מתנצלים, מבטיחים לא לשוב לסורם וממשיכים ליעד הבא.
בשנים האחרונות הבושה נזרקה בבושת פנים אצל פוליטיקאנו, החרפה תפסה את מקומה והציבור הרחב, כולנו הסכמנו בשתיקה לחיות אתה, לקבל אותה כגזרת גורל, להאמין שרק את תקום ממשלה חדשה, ריפוי, איחוי, שינוי, הכל יהיה יותר מטוב.
היינו בטוחים שיותר נמוך ממה שירדה הפוליטיקה הישראלית עם חלק מהפוליטיקאים אי-אפשר עוד לרדת. אז היינו בטוחים. ממשלת הטוב והמטיב, ממשלת הנימוס ואורח החיים העדין והמעודן קמה וגם ניצבה. נאומים ממלכתיים בשפה של בית מרקחת, פאתוס, הדר, מחוות של אבירים, הדמוקרטיה יצאה מדעתה מרוב כל הדבש הניגר על ראשה בממשלה הנהדרת הזו. ואז התחוור כי כסות העיניים גם אם היא עשויה מאריגי משי וארגמן אינה מצליחה להסתיר את החרפה הגדולה על ראשי ממשלת השורדים.
אלו שתקפו באש ובגופרית את ראש הממשלה לשעבר, את הקואליציה לשעבר, סללו בתוך כחודש וחצי דרך תלולה, בוצית, טובענית ומצחינה יותר מהדרך שנכפתה בשל הסכם הפריטטיות. עשרות שרים ובהם שרים בתואר וחור גדול בקופה הציבורית, סגני שרים מובטלים מבלי לחתום בלשכה, מאובזרים בטוב שהתפקיד המיותר מעניק להם. עשרות ח"כים חדשים שנכנסו כסיעת הנורווגים, הסיעה הגדולה בכנסת ישראל, סידורי עבודה לאנשי שלומם כחלק ממסורת חלוקת הג'ובים על חשבון משלם המיסים.
מאות מיליוני שקלים מושלכים על הישרדות הממשלה, על העיוותים המוסריים, על הצביעות הבלתי הגיונית בעליל. מאות מיליוני שקלים שהיו אמורים להיות מושקעים בבתי החולים, בפנימיות, בחינוך, במגזר הערבי, בתעסוקה, ברווחה, בניצולי השואה, בנכים, באימהות יחידניות, בביטחון, בהעצמת המשטרה וזרועותיה. מאות מיליוני שקלים המשמנים את שרידותה של הממשלה יום יום. הכפילו את הסכומים ותגיעו בקלות למיליארדי שקלים, השמן על גלגלי הממשלה הנאנקת תחת משא השרידות.
והיכן אלו ששאגו שחיתות, שזעפו, ששצפו, שרקעו ברגלים, שקבעו כי
ארדואן ואירן זה כאן,
קוריאה הצפונית וסודן זה פה? היכן האלופים שמתחו ביקורת וירו בליסטראות של מיאוס תחת כל עץ רענן? היכן הפוליטיקאים אשר במעשיהם הנלוזים והנכלוליים גורמים למעשי קודמיהם להיראות כמעט ממלכתיים אל מול שוד הקופה הציבורית? היכן אנשי המוסר וארגוני זכויות האדם המסוים מאוד? היכן אבירי הצדק ורוזני הטוהר? היכן התקשורת השותקת, הממלאת פיה בדברי הלל ושבח, חנופה ויצירת מצגי שווא?
שלושים נורווגים הצטרפו לממשלת השחיתות הזו, מאות משרות מיותרות, ובעיקר אותם אנשי העליונות והמוסר שנאמו בפנים קפוצות מייסורים, במצח מקומט מדאגה, שהקצף בפיהם דיבר על חורבנה של מדינת ישראל. ועכשיו? דממה שכולה חרפה. בפעם הבאה כשמישהו מהצבועים או אנשי הטוהר והמוסר הסלקטיבי יעז להרים ראשו הנחיתו עליו בממלכתיות את האמת המרה, האמת שאף שקר מהונדס ככל שיהיה לא יוכל לה. אין ציפייה להרכנת ראש, להכאה על החזה, לבקשת סליחה ומחילה ממי שסרקו את בשרם במסרקות של שנאה מלובנת. הלאה הצביעות.
הנורווגי של בנט - ורגע המבוכה 
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
