האביב הערבי הוליד סיפור הצלחה אחד ויחיד: רק תוניסיה הפילה רודן והפכה לדמוקרטיה מלאה. הבחירות החופשיות שלה – בה מתמודדים איסלמיסטים וחילוניים, קפיטליסטים וקומוניסטים – בולטות באזור המאופיין ברודנויות. ליברלים רואים אותה כדוגמה ותוהים מדוע שזה לא יצליח גם ביתר מדינות ערב, אומר אקונומיסט.

בתוניסיה עצמה יש הרבה פחות התלהבות. עשר ממשלות בעשר שנים לא הצליחו להדביר את השחיתות, לשפר את השירותים וליצור משרות. האחרונה שבהן, בראשותו של הישאם מצ'יצ'י, נאבקה עם אחת מהתפרצויות הקורונה החמורות באפריקה. ב-25 ביולי יצאו לרחובות רבבות תוניסאים למחות נגדה. הנשיא קאיס סעיד השעה את הפרלמנט ותפס את השלטון. סעיד נבחר לפני שנתיים כתגובת נגד לממסד הפוליטי והוא פופולרי במידה רבה משום שאין לו ניסיון פוליטי. תוניסאים רבים חגגו את הצעד שנקט, בתקווה שיעשה סדר.

אולם, דמוקרטיה היא דבר שביר וסעיד מתייחס אליה בגסות. טענתו לפיה הוא פועל במסגרת החוק היא חסרת בסיס ורבים בפרלמנט דחו את מהלכיו. בעוד היא מתמודדת עם משבר כלכלי ומשבר בריאותי, תוניסיה ניצבת כעת גם בפני משבר חוקתי. תוניסאים רבים מתגעגעים לימים שלפני המהפכה, כאשר לפחות הייתה העמדת פנים של סדר תחת הרודן זייד בן-עלי. אדם חזק חדש אינו הפתרון לבעיותיה של המדינה, מדגיש אקונומיסט. האם סעיד מקווה להפוך לכזה?

הפרופסור למשפטים לשעבר נתפס כבלתי ניתן להשחתה, אך גם כחסר גמישות. החוקה מאפשרת לו להשעות את הפרלמנט ל-30 יום, אך סעיד אומר שייתכן שיאריך את ההשעיה "עד שהמצב יירגע". הוא אסר התכנסויות של יותר משלושה אנשים. המשטרה בבירה תוניס פשטה על משרדי קבוצת התקשורת אל-ג'זירה, הנתפסת כתומכת בסיעה האיסלאמיסטית אנהאדה, הגדולה בפרלמנט.

סעיד אינו מסתיר את שאיפתו לרפורמה במערכת הפוליטית. בתור התחלה, הוא רוצה שלנשיא יהיו יותר סמכויות להיפטר מהמפלגות ומחלק מהבחירות. אבל אפילו אם יהיו לנו פתרונות לבעיותיה של המדינה, הוא יתקשה ליישם אותם לבדו. תומכיה של אנהאדה לא ייעלמו וכך גם תומכיהן של יתר המפלגות. רבים מאשימים את אנהאדה בחולאיה של המדינה, אך מנהיגה ויו"ר הפרלמנט, רשיד גאנוצ'י, סייע לתוניסיה להיחלץ מן המשבר ב-2014-2013 במסגרת דו-שיח לאומי. גם הפעם הוא מפגין פרגמטיות, כאשר קרא לתומכי מפלגתו לפנות את הרחובות והציע דו-שיח לאומי חדש; סעיד צריך להיענות להצעה.

הדמוקרטיות המערביות צריכות להציע את עזרתן. בעשור האחרון לא עשו ארה"ב וצרפת כמעט דבר כדי לשמר את הדמוקרטיה הערבית היחידה. המערב צריך לתת יותר מאשר סעודיה ואיחוד האמירויות, אשר התנגדו לאביב הערבי. אלא שבפועל, ארה"ב רק הביעה דאגה לנוכח מעשיו של סעיד. בסופו של דבר, האחריות לגורלה של תוניסיה מוטלת על כתפיהם של מנהיגיה. דרושות רפורמות מכאיבות כדי להפחית את הגרעון ולמשוך השקעות זרות. הפוליטיקאים בזבזו את העשור האחרון בצעדים חלקיים, במקרה הטוב. כעסם של התוניסאים מוצדק, אבל אל להם לוותר על הדמוקרטיה. אם מנהיגים נכשלים – שידיחו אותם בקלפי.