אודה בפה מלא - לא הצטערתי כאשר הממשלה הקודמת הפכה לאופוזיציה. ראוי היה שהדבר יקרה כבר לפני מספר שנים כאשר תנועת הליכוד, ובעקבותיה כל שותפותיה, ובעיקר ראשה, חדלו מלשרת את המדינה והחלו לשרת את בנימין נתניהו וב"ב הנלבבים.
בשמחה ובדאגה צפיתי בהקמת הממשלה החדשה, המוזרה במקצת, בה נשקו ימין ושמאל. מזרח ומערב. זו לא הייתה נשיקת אהבים לוהטת אלא נשיקת עסקים קרה, מנומסת, כפי שמתנשקים בחברות מסוימות שותפים לעסקים. או אולי כמו שני בני אנוש השואפים להביא ילד לעולם, ללא אהבה ביניהם, באמצעים מלאכותיים ולעתים תוך שימוש במבחנות, טפטפות ושאר אביזרים רפואיים.
ממשלה כזו, המתנדנדת על חודו של קול, חייבת לנהוג בזהירות יתרה - קודם כל עליה לְהִימָּנַע ככל הניתן ממחלוקות פנימיות, וזה לפני שתותקף באלימות מילולית קשה בידי האופוזיציה שמסרבת עדיין להכיר בּכִשְׁלוֹנָה בבחירות ומעדיפה גרימת נזק לקואליציה על פני מניעת נזק מהמדינה, שאותה על שתיהן לשרת.
ברור גם שממשלה כזו צריכה לְהִזָּהֵר מאוד בחקיקת חוקים וראוי לה לעסוק תחילה, עד שתתגבש, ולהתרכז בפתרון בעיות בוערות, כמו העברת תקציב, בלימת הקורונה או פגיעה בביטחון המדינה. שינויים בסמכויות של מתן כשרות, גיור, או בסדרי דין, תיקונים של דיני הראיות ויבוא תוצרים חקלאיים הם חשובים מאד, אך לא בהם יש להתחיל, גם אם יש נושאים שבוערים כאש בעצמותיו של שר או ח"כ כזה או אחר. בוודאי שעדיין אין צורך להכנס, נושא פצצה תחת לשונך, לשדה החתחתים של הקודש, הדת, מקומות תפילה ליהודים כאלו או אחרים ומתן קדושה למקומות.
גם יש לְהִזָּהֵר מפני ריצה לפתרון חפוז של בעיות שיצר או הותיר השלטון הקודם, כמו פינוי חאן אל אחמר או יישוב מאחז אביתר, רק על-מנת להוכיח עד מה הממשל החדש טוב ויעיל מקודמו. אין ספק שראוי לתקן, ויש הרבה מאוד עניינים הטעונים תיקון, אך "סוף מעשה במחשבה תחילה". "יריות מן המותן" סכנתן ונזקיהן גדולים. אזכיר רק מספר נושאים.
א. חוק ההגירה לישראל טעון חקיקה מהירה. יש לזכור שראשיתו בהצעות חוק שהגישו חברי האופוזיציה של היום בהיותם בשלטון. ישראל מוצפת "מהגרי עבודה" ומסתננים אחרים אשר ככל שחולף הזמן הֵם מתבססים בישראל, מתחתנים ומביאים ילדים לעולם, ילדים השומעים עברית מיום הִוַולְדָּם, לומדים בבתי-ספר ישראלים, וניתוקם וְגֵרוּשָׁם קשים כמה מוֹנִים מהוצאה מהירה מהמדינה של הוריהם שנכנסו לארץ ונשארו בארץ שלא כחוק. "המהגרים" כבר מזמן אִלְתְּרוּ כנסיות ומסגדים לתפילותיהם ומשפיעים על המאזן הדמוגרפי.
במישור אחר: "איחוד משפחות" בתוך ישראל של בן/בת זוג פלשתיני עם בן/בת זוג ישראלים - הסטטיסטיקה מצביע על הסיכון העצום הכרוך בהליך כזה. ראינו את הסטטיסטיקה המצביעה על הסיכון למדינה שהם וילדיהם, שינקו שנאת ישראל מבן הזוג הפלשתיני (נכון, לא תמיד רק ממנו), מהווים. כפי שכבר כתבתי, סכנה למדינה ולציבור. "איחוד המשפחות" מהווה במקרים רבים מימוש עקיף של "זכות השיבה", מְקַדֵּם את הפוליגמיה הבדואית וכל הקשור בכך, כולל שאיבת קצבאות מהביטוח הלאומי.
בעיה דומה היא בעיית יישוב "משת"פים", משתפי-פעולה ערביים בתחומי-המדינה. אלו מוקעים בציבור הערבי בישראל ומחוצה לה וְמוּקָאִים מהחברה הערבית. יש ביניהם, ובין צאצאיהם, שבכדי להכשיר את שובם לציבור הפלשתיני יבצעו עבירה ביטחונית חמורה. חלקם הופכים עבריינים, או מודיעים של המשטרה וכך או כך יוצרים בעיות קשות לפתרון. הפתרון הנכון היה לְיַשֵּׁב אותם בחו"ל, משימה קשה הכרוכה גם בכסף רב, אך בטווח הרחוק - זהו הפתרון הנכון.
אמת: יש בעיה בשיקולים אלה אך שימור המדינה כמדינה יהודית הוא שיקול מרכזי: אחרי ששליש האומה עד מחציתה נרצחה בשואה, וכאשר שום אומה לא הייתה מוכנה לקלוט פליטים יהודים במהלך השואה וגם לא לאחריה לא היה מנוס מלהקים את המדינה המובטחת לעם היהודי, שחייב להיות הרוב במדינה, שאם לא כן אפילו חיי היהודים לא יהיו בטוחים בה.
ב. ח"כ דרון השכל ועמיתיה לוחצים לקדם את החוק המסיר אחריות פלילית ממי שמחזיק חשיש או מריחואנה בכמות קטנה לשימושו האישי. כל הציבור "הבוהמי", או "המתקדם", תומך בגישה מוטעית ומסוכנת זו. שוטר לא יוכל לאמוד בדיוק את הכמות שנתפסה ולמעשה ימשוך ידיו מכפיית החוק בתחום זה. גם כיום העונשים שמטילים השופטים קלים ועוד יֵקַלּוּ כאשר הכמות תהא במכפלת מסוימת מהכמות המותרת. אין לי ספק שהאלימות בציבור תגבר, החל מבתי-הספר, מישהו הרי יספק סמים אלו וישתמש בנשק כלפי כל מתחרה.
כבר רבים נהרגו בתאונות דרכים בשל נהיגה בהשפעת סם. כבר יש החמרה בתאונות-סם. רבים שהחלו שימוש ב"סמים קלים" עברו לסמים קשים. כל מנהל בית חולים פסיכיאטרי יספר לך בכמה התרבו החולים במוסדו בשל שימוש בסמים לסוגיהם. אגף כוח אדם בצה"ל יוכל למסור נתונים על אי-גיוס או שחרור של צרכני סמים (בשונה מכשלונו לדווח אמת על גיוס בני-ישיבה) בשל הסיכון שיביאו בהיותם בהשפעת סם, מה גם חזק החשש ממתן נשק בידם.
אם מוכרחים ללכת לקראת המשתמשים "הקלים" ראוי ללכת בכוון של הנחיות היועה"מ בעניין האכיפה. זכור לנו השופט חיים כהן ז"ל, שבהיותו היועץ המשפטי לממשלה הורה שלא להעמיד לדין הומוסקסואלים שפעלו בהסכמה הדדית ולא עם קטינים, אלא בנסיבות חמורות, הגם שהחוק אסר אז על אהבות כאלו. אל תתירו את השימוש בסמים בטרם יהא זה מאוחר מדי.
ג. שר המשפטים החדש, גדעון סער, עו"ד במקצועו, חפץ לתקן את דיני הראיות, וכבר פועל בכיוון. אכן דיני הראיות וסדרי הדין ראויים מפעם לפעם לבדיקה ולשיפור, ולכאורה אין ככניסת שר חדש בממשלה חדשה זמן מתאים יותר לכך. עוה"ד בישראל טרם הפנימו את סדרי-הדין החדשים שזה עתה נכנסו לתוקף וכבר מבקש השר החדש להחמיר בדרישה לטוהר השגת הראיות בידי המשטרה והפרקליטות בעיקר, ובידי יתר הרשויות לאכיפת החוק.
אכן הנושא ראוי לבחינה מעמיקה, מה גם שבמשפטו של רה"מ נתניהו מועלות טענות קשות מצד הסניגוריה, שטרם התבררה נכונותן, על "תפירת תיקים", ועל לחץ פסול על עדים לשמש עדי מדינה. גם במסגרת ההחלטה למשפט חוזר לְזַדּוֹרוֹב בשל טענות קשות על דַּיּוּת הראיות במשפטו, תומכים בדרישת ריענון זו. עם כל זה אין להזדרז בפסילות ראיות שהן בגדר "פרי העץ המורעל", כפי ששר המשפטים החדש גדעון סער חותר לקראתן.
הבעיה "בקליפת אגוז", של שימוש בראיות שהושגו בדרך פסולה היא סוּגְיָה קשה שמחוקקים ושופטים ברחבי תבל מתחבטים בה. מצד אחד הפשיעה הקשה מרימה ראש, ארגוני הפשיעה חזקים, אלימים, אכזריים, מצוידים בנשק חדיש, בסניגורים מעולים ופוגעים קשות הן באזרחים והן בשוטרים, כולל רציחות, סחר בבני-אדם, "פרוטקשן" ואף השתלטות על ארגוני-עובדים (בארה"ב). על כן רבים סבורים ש"המטרה מקדשת את האמצעים", דהיינו שגם אם המשטרה פוגעת פה ושם בזכויות האזרח, ואילו אחרים סבורים שלא ייתכן לאסוף ראיות שלא כחוק בכדי לאכוף את אותו חוק.
בארה"ב ארגוני הפשיעה והמשטרה חזקים מאד, מצוידים בנשק רב. רציחת שוטרים נפוצה מאוד ועל כן גם השוטרים אלימים, אינם מהססים להשתמש בנשק ובאמצעים מסוכנים אחרים כמו אלות ואקדחי טייזר מחשמלים, ולהוציא הודאות מחשודים גם באלימות.
היו שטענו שהמשטרה מסוכנת לאזרח ולזכויותיו לא פחות מהפושעים. שם התפתחה תורת "העץ המורעל" אשר פוסלת ראיות שהושגו תוך הפרת-חוק ופגיעה בזכויות האזרח של החשוד או העברין. משמעות הכלל היא שאם המשטרה השיגה ראיה שלא כחוק - לא רק אותה ראיה פסולה אלא גם כל ראיה נוספת, אליה הגיעו החוקרים בעקבות הראיה המקורית, פסולה גם היא. כדוגמא: אם המשטרה פרצה לטלפון של חשוד ללא צו של בית משפט, ועל סמך מידע ששאבה מטלפון זה הגיעה למקום בו מצויה גופת נרצח, או כלי הרצח, לא תוכל להשתמש גם בראיה זו. כך שוחררו לחופשי רוצחים ופושעים כבדים שהראיות נגדם הוכיחו את פשעם מעל לכל ספק, בשל הפגיעה בזכויותיהם. לאחר מכן נחקק בארה"ב חוק מיוחד, המקל בעניין פסלות הראיה שהושגה כך, בהעמדה לדין של ארגוני-פשיעה והחברים בהם.
בעלי הדעה הנוגדת טוענים כי לא ייתכן לסכן את כלל הציבור בשחרור רוצחים ואנסים בשל מחדל כלשהו של המשטרה, כמו אי-פניה לקבלת צו חיפוש משופט, מה גם שהשופט מחליט על סמך בקשת במשטרה ופירוט-מה של חשדותיה. אם שוטר הפר חוק - יש להעמיד אותו שוטר לדין פלילי או משמעתי, אך אין לפסול את הראיה החיונית שהושגה. לכל היותר אפשר להקל במעט את עונשו של העבריין שנתגלה.
עוד טוענים שבשל הפגם שפגם השוטר החוקר והמביא לפסילת הראיות שהושגו כך, הנה שחרור העבריין אינו "עונש" לשוטר ולמשטרה אלא עונש וסיכון לציבור הרחב. הבעיה קשה ויש להזהר מאוד מחקיקה חפוזה, הן כדי להגן על זכויות האזרח והן כדי להגן על הציבור.
ד. מספר מילים על "החוק הנורווגי". במדינה מתוקנת יש הגיון בכך ששר ישמש גם כחבר הפרלמנט "וישב בתוך עמו"; אלא ישראל אינה מדינה מתוקנת. יש משרדים בהם האחריות מעטה ועבודת השר אינה מכבידה והוא יכול לכהן גם כחבר פרלמנט, דוגמת משרדי הדתות, הגנת הסביבה והתקשורת. מצד שני יש משרדים הדורשים התמקדות, עבודה קשה ונוכחות מירבית של השר במשרדו, דוגמת משרד הביטחון, האוצר וביטחון פנים. במשרדים בהם נדרש השר לנוכחות מירבית הגיוני לְהֵעָזֵר "בחוק הנורווגי", מה גם כשהממשלה מתנודדת על חודו של קול בכנסת, וכאשר האופוזיציה מאריכה את ישיבות הכנסת במכוון, על-ידי פיליבסטר והצעות תיקונים לאינספור לכל הצעת חוק. אם השר ייאלץ להקדיש מירב זמנו לישיבות הכנסת הארוכות בכדי להשתתף בהצבעות המרובות תפקוד משרדו יִפָּגֵם. על כן על האופוזיציה להבין שככל שתאריך את בזבוז הזמן בכנסת כך תצדיק את שימוש הקואליציה בחוק הנורווגי.
מצד שני אין להשלים עם ניפוח הממשלה בשרים וסגני-שרים מיותרים, דבר שדומה שגם הממשלה הנוכחית כבר כשלה בו, ובוודאי שאין הצדקה למנות ח"כ חליפיים "נורווגיים" לשרים אלה. רק כג'ובים להללו. כך גם הכנסת מתמלאת בחברי-כנסת-לשעה, מהשורות "האחוריות", בהנחה שאלו שנבחרו לכנסת ישירות בבחירות היו הטובים שבמעומדים.
