מאות אלפי ואולי מיליוני אמריקנים ניצבים בפני סכנה של פינוי מבתיהם, לאחר שאתמול (שבת, 31.7.21) פקע החוק הפדרלי המונע פינוי של מי שאינם עומדים בתשלום שכר הדירה בשל הקורונה. הדחייה הייתה בתוקף 11 חודשים, כחלק מחבילות הסיוע של ממשלי טראמפ וביידן, והיא פוקעת כאשר גל הקורונה הולך וגובר, ובאופק אין חבילת סיוע נוספת.

וושינגטון פוסט מציין, כי רבים משוכרי הדירות טרם הצליחו לפרוע את חובות העבר שלהם או לקבל סיוע פדרלי. קשה לדעת כמה שוכרים יקבלו הודעות פינוי בימים הקרובים; סוכנות הדירוג מודי'ס אומרת כי 6 מיליון אמריקנים מפגרים בתשלום שכר הדירה. הקונגרס הקציב 46 מיליארד דולר לסיוע בתשלום שכר הדירה, אך רק חלק קטן מן הסכום חולק בפועל.

חוק הדחייה נתקל בהתנגדות של בתי משפט פדרליים, אשר קבעו, כי למרכז לבקרת מחלות – שהופקד על יישומו – אין סמכות להותיר אותו על-כנו. בית המשפט העליון התיר בחודש שעבר להמשיך את הדחייה עד סוף יולי, אך השופט ברט קוואנו – המשתייך לרוב השמרני – כתב שהארכה נוספת מחייבת חקיקה ראשית בקונגרס. דוברת הבית הלבן, ג'ן סאקי, אמרה בסוף השבוע, כי הנשיא ג'ו ביידן היה רוצה להאריך את הדחייה, אך פסיקת בית המשפט העליון מונעת זאת ממנו. ביידן קרא לקונגרס להעביר חוק מתאים – אך כאמור, הדחייה פקעה.

בשבועות האחרונים קיים הממשל שתי פגישות במטרה למנוע פינויים, וקרא למדינות ולרשויות המקומיות להאיץ את הטיפול בבקשות הסיוע ולעשות כל שביכולתן כדי להאט את הפינויים. מומחי נדל"ן רבים אומרים, שקריאתו של ביידן באה מאוחר מדי. ראשי הסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים ניסו לגייס תמיכה בחוק שכזה, אך הבית התפזר ביום שישי בלא שהעביר אותו. ואילו בסנאט אין לדמוקרטים תמיכה מספקת כדי להעביר חוק דומה.

הלחץ הציבורי להאריך את הדחייה התגבר עם הזינוק בתחלואה בשבועות האחרונים, אבל הפוסט מציין ששוכרים המצויים בקשיים ממתינים לשווא מזה חודשים לקבלת סיוע החירום בתשלום שכר הדירה. הנשיא דונלד טראמפ אישר את הסיוע בדצמבר שעבר, אבל שישה חודשים מאוחר יותר – רק 12% מתוך 25 מיליארד הדולר הראשונים הגיעו לזכאים להם. ביידן חתם בחודש מארס על סיוע נוסף בסך 21.5 מיליארד דולר, אבל נכון לעכשיו – שיעור קטן עוד יותר ממנו הגיע לזקוקים לו. מבין 400 מדינות, מחוזות וערים אשר דיווחו למשרד האוצר על יישום התוכניות, רק 36 הוציאו למעלה ממחצית מהסכום שהוקצבו להם; 49 לא הוציאו אפילו דולר אחד.

הסיבות לכך מרובות. לפני הקורונה לא הייתה בארה"ב תשתית להזרמה מהירה של מיליארדי דולרים לסיוע בדיור. כאשר המדינות והערים מיהרו לבנות תוכניות משלהן, הן נתקלו בבלבול ומכשולים. בחלק מן האיזורים נפתחו פורטלים להגשת בקשות, אך הללו הוצפו עד שלא היה מנוס אלא לסגור אותם. בעלי הבתים והשוכרים נאלצו להתמודד עם מגוון עצום של טפסים. בחלק מן המקרים, הם אפילו לא ידעו על הסיוע, או שנתקלו בגישה מוגבלת לאינטרנט.

"בלא התערבות מהירה להתמודד עם משבר הפינויים, הסיוע בשכר הדירה יגיע מאוחר מכדי למנוע אובדן בתים בהיקף נרחב ופגיעה בבריאותה של המדינה", מזהירה אמילי בנפר, מומחים לדיור באוניברסיטת ווייק פורסט. "ברגע זה של חוסר ודאות במלחמה נגד הקורונה, איננו יכולים להרשות לעצמנו לזרוק את אחד מכלי המניעה העיקריים שיש לנו".