אל תבוזו להם

צ'כוב מי יגול עפר מעינייך. שרת התרבות של מדינת ישראל הודתה כי לא קראה מיצירותיו של צ'כוב ותהום הארץ ותהי השרה למשל ולשנינה, בוז ולעג ומושא לצמצום והקטנה. שרת התרבות לא קראה צ'כוב.

בורות מכל צד היא מציאות המצריכה תיקון, אך בורות המתכסה באצטלת חכמה, בינה ודעת ומתעקשת כי היא החוכמה ואין בילתה ראויה לכל גינוי.

כששרת התרבות מירי רגב הודתה בתום ליבה כי אינה מכירה את יצירותיו של צ'כוב, אמות הסיפיים במילייה הספרותי תרבותי זעו, התקשורת שלפה את חניתותיה דקרה וסרקה כל חלק באישיותה של השרה לשעבר מירי רגב, הלעג והבוז נשפכו כמים וגוויית הבורה הנבערת אליבא הנאורים חובבי צ'כוב נזרקה כמאכל לכלבים. גורלה נחתם, בורה, בורה, בורה.

ראש ממשלת ישראל החליפי, שר החוץ בנאום לעולם מדווח כי קיר התמך, שריד מבית המקדש הוא הוא ולא הר-הבית המקום הקדוש ליהודים. הבורות זועקת מהכתלים ומתביישת בין החרכים. הכותל המערבי הוא המקום הקדוש לעם היהודי? לא ייאמן. יאיר לפיד כשל בשיעור המבוא של יסודות העם היהודי לדורותיו.

לא רק שלא התנצל על הפגנת חוסר הידע הצווח לשמיים אלא שהיה למופת לחבריו לסיעה אשר הדהדו את הנרטיב ההיסטורי היהודי המשוכתב. ימים אחדים טרם ההברקה המדעית פורצת הדרך בעולם היהודי על תגלית חשיבות קיר התמך לעם היהודי, יצק בהררי מילים ודוגמאות שר החוץ וראש הממשלה החליפי, יאיר לפיד, משמעות חדשה למילה אנטישמיות, משמעות מנותקת המפקיעה את האנטישמיות ממיוחדותה לעם היהודי.

דום מתוח

וראו פלא בהתהוותו, כנופיות החוכמה לצד מליציות הבינה ומומחי הדעת מילאו פיהם מים. ציפור לא צייצה, עוף לא פרח ושור לא געה, דממה. מגישי טלוויזיה בחדשות לא הרימו גבות, פרשנים לא דיברו צינית שוטפת, כתבים לא הבליעו חיוך בזווית הפה, שדרי רדיו לא המהמו, מסדר מגיני הבורות הסלקטיבית עבר לדום מתוח, החטף שק.

ההיסטוריונים לא מחו, שום עצומה לא פורסמה, כנסי חירום על 'האמת ההיסטורית בסכנה' לא התקיימו, סופרים לא סיפרו, משוררים לא שוררו, מחזאים ובמאים לא הניפו שלטי מחאה. הבורות הרימה ראש וזכתה למחיאות כפיים סוערות. לימודי הליבה התכסו בכלימה, לימודי היסוד ביהדות התעטפו בצער על העמארציות המופגנת.

אינני בא ללעוג לבורותו של אדם ובוודאי לא של יאיר לפיד. במאמר זה באתי להציב יד ושם לצביעות, לרמייה, לכזב ולהנדסת התודעה, באתי לבקש את סליחתה של שרת התרבות לשעבר אשר הודתה ביושר כי לא קראה את צ'כוב ונסרקה במסרקות ברזל מלובנות ברחובה של עיר בעוד אמירות קשות, משכתבות היסטוריה עברו כאילו דבר לא אירע.

כולנו בני אדם, כולנו יכולים לשגות, לטעות, לא להיות מושלמים ואוהבי צ'כוב, אך האם אין ראויים אנו לייחס שווה, יחס הוגן? האם שכתוב ההיסטוריה ועיוותה חמורים פחות מאי קריאת צ'כוב?

אין לבוז לאף אדם, אין להגביה עצמנו על כישלונותיו, פגיעותו, חוסר ידע וטעות של אף אדם. הבוז הסלקטיבי, הלעג היהיר, הארומה המתנשאת העולה מפי חסידי צ'כוב ומעניקה משמעות חדשה ליושרה, לצדק, להגינות, לכבוד. בפעם הבאה כשתביטו בבוז היוצא מפי אנשים אלה כנגד בני אדם מצד אחר של המפה הפוליטית, תזכרו בעליבותם ואל תבוזו להם, רחמו עליהם והתפללו להחלמתם.