המצוקה של דגי הסלמון <br>

▪ ▪ ▪
הנה עוד תופעה שמתרחשת לאחרונה בארצות-הברית ומושפעת ממזג-האוויר הקיצוני השורר במדינת קליפורניה. מתברר שאלפי דגי סלמון צעירים מתים באחד הנהרות הגדולים במדינת קליפורניה, ובמעלה נהר אחר במערב ארה"ב הדגים נתונים בסכנת הכחדה. דייגים שמתפרנסים מדיג של דגי סלמון בוגרים מזהירים כי גלי החום הקיצוניים והבצורת הנרחבת באזור מעלים את הטמפרטורות ומסכנים את הדגים ברוב מדינות ארצות-הברית.

הסיבה למותם של דגי הסלמון

הבצורת הפוקדת את מערב ארצות-הברית גורמת לירידת פני המים בנהרות והאגמים. כתוצאה מכך מתים אלפי דגי סלמון בנהר קלמאות שבצפון מדינת קליפורניה. דבר זה פוגע בעיקר בשבטים אמריקנים שדגי הסלמון הוא התפריט המרכזי שלהם. הסלמון, אשר שוחה ומפרה את זרעו בעיקר בעונת החורף בנהר סקרמנטו שעל שמו קרויה בירת קליפורניה, שוחה מאות קילומטרים עד האוקיינוס, ושם הוא נמצא בד"כ שלוש שנים, עד שהוא שב למקום שבו הוא נולד כדי להזדווג ולהטיל ביצים בין החודשים אפריל לאוגוסט. חשוב להפריד בין הסלמון הגמלוני שנוצר על-ידי תהליך הפריה באזור מסוים לבין הסלמון החורפי שגדל בטבע.

ההשלכות

ניתן לראות כי פגיעה מתמשכת בדגי סלמון צעירים עלולה להשפיע בטווח הארוך על כל אוכלוסיית הדגים ולקצר, ואף לעצור, את עונת הדיג. החשש מפני תרחיש זה הולך וגדל בעקבות שינוי האקלים, שממשיך להפוך את מערב ארה"ב לחם ולשחון יותר. זו עלולה להיות מכה הרסנית לתעשיית דיג הסלמון, ששוויה במדינת קליפורניה לבדה הוא 1.4 מיליארד דולר. הירידה החדה בדגה כבר גרמה להאמרת מחירו הקמעונאי של הסלמון: כך שמי שרגיל לשלם 70 דולר לקילו דג סלמון ייאלץ לשלם הרבה יותר.

חשוב לציין כי אנשים בכירים הקשורים לאגף הדגה הפדרלי ניבאו כבר בחודש מאי האחרון כי יותר מ-80% מדגי הסלמון הצעירים ימותו בשל התחממות המים בנהר הסקרמנטו. כעת, בעלי תפקידים המופקדים על חיות הבר באזור אומרים כי המספר צפוי להיות גבוה יותר, בשל ההתרוקנות של מאגר מים קרים באגם שאסטה.

כשנחפר אגם שאסטה בשנות ה-40 במאה הקודמת, הוא חסם בפני דגי הסלמון את הגישה לפלגי המים הקרים בהרים, שבהם הם נהגו להתרבות. כדי להבטיח את המשך קיומ של דגי הסלמון, החליטה ממשלת ארה"ב לשמור על טמפרטורת המים מתחת ל-13 מעלות צלזיוס באתר ההשרצה בנהר, מפני שביצי הסלמון אינן מסוגלות להתקיים בסביבה חמה יותר.

המים החמים מתחילים להשפיע גם על דגי סלמון בוגרים

התוצאה היא שבכל שנה המדינה משנעת מיליוני דגי סלמון שגדלו במדגרות אל האוקיינוס, וחוסכת מהם את המסע המסוכן במורד הנהר. מדגרות פדרליות במדינת קליפורניה נוקטות צעדים מיוחדים נוספים כדי לשמור על להקות הסלמון הפגועות, למשל הקמת בנק גנטי כדי למנוע זיווג בין קרובים ולשחרר את הדגים בשלבי החיים הקריטיים, כשהם מסוגלים לזהות את המים שבהם הושרצו ולשוב אליהם.

ניתן לראות כי הירידה בגובה המים גם משפיעה על דיג למטרות ספורט. כתוצאה מכך החליטו בעלי תפקידים בוויומינג, קולורדו, מונטנה וקליפורניה לבקש מהדייגים החובבים לדוג באזורים הקרים ביותר של המים, כדי למזער את ההשפעה על הדגים, הסובלים ממיעוט בחמצן במים החמים. ואילו בנהר קלמאת המצוי בקרבת גבול מדינת אורגון, החליטו אנשי הטבע שלא לשחרר יותר ממיליון דגי סלמון גמלוני אל הטבע. וכן, הם משנעים את הדגים למדגרות שיארחו אותם, עד שישתפרו התנאים בנהר.

ואילו ברחבי מערב ארה"ב, בעלי תפקידים מתמודדים עם חששות דומים בנוגע לאוכלוסיות דגים. כך למשל, במדינת איידהו, הגיעו למסקנה בעלי תפקידים בכירים שדג הסלמון מסוג אלתית אדומה לא יעשה את המסע במעלה הזרם על פני מאות קילומטרים של מים חמימים כדי להגיע לאתר ההשרצה, ולכן הם הציפו את הנהר סנייק במים צוננים ואחרי כן לכדו את הדגים והעבירו אותם למדגרות. אין ספק שתופעת ההתחממות הגלובלית היא הרסנית לאדם ולטבע הגיע הזמן לנסות למזער את הנזקים שהיא גורמת.