בדיוק לפני שנה צפה בעולם באימה בפיצוץ ענק שהחריד את ביירות. למעלה מ-200 איש נהרגו, אלפים נפצעו והנזק נאמד ב-5 מיליארד דולר. הפיצוץ היה הביטוי הברור ביותר לסכנות הניצבות בפני לבנון – החל מפליטים וכלה בקריסה כלכלית. לבנון הייתה על סף התהום, וב-4 באוגוסט 2020 נראה היה שהיא נדחפה אל מעבר לקצה, מתאר וושינגטון פוסט.

אדם אחד נחלץ לעזרה: נשיא צרפת, עמנואל מקרון. הוא טס למושבה הצרפתית לשעבר יומיים לאחר הפיצוץ, וחזר לביקור נוסף כמה שבועות מאוחר יותר. הוא הבטיח לסייע בביצוע רפורמות כלכליות ופוליטיות נחוצות במיוחד, נטע ארז, ביקר אצל הזמרת הידועה פיירוז ודיבר על לידתה מחדש של לבנון.

אבל בחודשים הבאים מקרון נעלם מהשטח. הציניות שאפפה את ההימור שלו צצה על פני השטח, טוען הפוסט. משקיפים לגלגו על כך שמקרון פופולרי בביירות יותר מאשר בפריז, שם הוא ניצב בפני בחירות קשות בשנה הבאה. גבולות השפעתו ניכרו היטב כבר באמצע ספטמבר שעבר, כאשר הפוליטיקאים בלבנון לא עמדו במועד שנקבע להרכבת ממשלה. הממשלה הזמנית פועלת כעת תחת ראש הממשלה הרביעי שלה מאז הפיצוץ – המיליארדר נג'יב מיקאטי.

מקרון הביע שוב ושוב את אכזבתו מכך שהפוליטיקאים הלבנוניים מעדיפים את האינטרסים הצרים שלהם על פני טובת הכלל. חיציו כוונו במיוחד כלפי חיזבאללה, שבין בעלי בריתו מצוי הנשיא הנוצרי מישל עאון. למקרון עצמו יש השפעה מועטה בלבד על גורמים אלו ועמיתיהם, והוא הטיל עיצומים קלים על קבוצת קטנה של פוליטיקאים הקשורים להאשמות בשחיתות.

לאחרונה משמיע מקרון קולות של הרמת ידיים. "אנחנו עדיין מושקעים [בלבנון], אבל אני לא יכול לבוא במקומם של כל אלו המשמרים את המערכת על כל פגמיה", אמר בחודש יוני. "אני מקווה שתתחדש רוח האחריות, הנעדרת מזה כמה חודשים. זה מגיע לציבור". למרות זאת, מקרון אמור לארח בפריז עוד ועידה שמטרתה לסייע כלכלית ללבנון.

הפיצוץ הוביל לתגובת-נגד חברתית נרחבת, בדמות גל חדש של מחאות ששטף את המדינה. המגזר האזרחי והמלכ"רים בלבנון פעלו כדי למלא את החלל שמותירה הממשלה הכושלת. במקביל הם עמדו מאחורי הדרישה לרפורמה כוללת במערכת הפוליטית, לה יש מורשת של הפילוג הדתי והאתני מימי מלחמת האזרחים העקובה מדם. אבל כמה פרשנים טוענים, כי כניסתו של מקרון לתמונה נתנה למעמד הפוליטי הלבנוני את הזמן הדרוש כדי להרוג את התנופה ממנה נהנתה תנועת המחאה לאחר הפיצוץ.

שנה לאחר הפיצוץ, לבנון כידוע במצב גרוע עוד יותר. קריסת המדינה הואצה: המטבע איבד 90% מערכו ורושש מיליונים, שורר מחסור במזון ותרופות, כמעט ולא נותר דלק ואפילו לעשירי המדינה אין חשמל. בעוד אנשי מעמד הביניים צופים בעיניים כלות בירידה לטמיון של חסכונותיהם, אלפי משפחות נטשו את המדינה. הנותרים מתמודדים עם מחסור כרוני במוצרי יסוד, ולפי אחת ההערכות – קרוב למיליון בני אדם (15% מכלל תושבי לבנון) אינם יכולים להרשות לעצמם לרכוש מזון, מים ומוצרי היגיינה. בחודש יוני קבע הבנק העולמי, שהמשבר הכלכלי והפיסקלי בלבנון הוא אחד הגרועים ביותר שראה העולם מאשר אמצע המאה ה-19 – והזהיר שהוא עומד להחמיר עוד יותר.