המעבר לאולם ליאו מודל מהווה הצהרה, הן אמנותית והן חברתית. ראשית, לאחר השיפוץ שנערך באולם ליאו מודל החלל כיום הוא קופסה שחורה מודולארית ששטחה 12 מטרים על 17 מטרים, וגבהה 5.5 מטרים - והוא מאפשר כיום ארגון גמיש של יחסי קהל-במה בהתאם לצרכים האמנותיים הספציפיים של כל מופע. הוא יכול לתפקד כאולם פרונטאלי, כזירה, כבמה פורצת - או כל ווריאציה אחרת. המושבים הם ניידים, הבמה והטריבונות של הקהל מתפרקים, ואופן השימוש בחלל פתוח לכל גחמה של במאי.
יש לציין שיש מחסור חמור בחללים כאלה בארץ. החלל המקביל היחידי בעצם הוא אולם החוגים לתיאטרון באוניברסיטת חיפה ותל אביב. חלל כזה עומד בקנה אחד עם האג'נדה האמנותית של הזירה, הרבה יותר מאולם תיאטרון קונבנציונאלי עם במה מקובעת ומושבים מקובעים.
בנוסף, המעבר מהווה גם הצהרה של התגייסות הזירה להחייאת מרכז העיר. כגוף ששואף להשפיע על הלך הרוח האמנותי בעיר, המעבר למרכז הוא בגדר מבורך מבחינתנו. הבאת תכנים שונים ומאתגרים יותר לתוך לב ליבה של ירושלים בעצם מעניק מקום של כבוד לפרינג' - הכבוד לו הוא ראוי.
הפעילות השוטפת לקהל הרחב תיפתח החל מחודש פברואר, בו גם נעלה הפקת מקור חדשה "בעל הריחיים והטוחן" - תיאטרון מחול המבוסס על סיפורו של ש"י עגנון (תישלח הודעה נפרדת). בחודש מרץ יעלה פסטיבל "קולה של המילה" - פסטיבל המציג טקסטים בנושא מסוים (השנה בנושא כוונות פליליות) ומשלב אותם בתחומי האמנות השונים. וכמובן, עוד המון דברים מרתקים. סטיי טיונד.
