ליברמן מסר בראיון ל-N12 גירסה
מפלילה שאותה הכחיש במשטרה

רצונו העז של ליברמן לטהר עצמו הביאו, כפי הנראה, לאובדן הזהירות. אחרת קשה להסביר מדוע נכשל ליברמן בלשונו בראיון ל-N12 (02.08.21), עד כדי-כך שהוא מסביר/מגלה מה שאירע בזמנו באמת ומפליל עצמו לכאורה (ציטוט, והסבר של הח"מ):

• 
  א) "אחת האגדות... הבת של ליברמן קיבלה מיליונים" (חברת מ.ל.I שהשליטה בה נרשמה ע"ש מיכל ליברמן אכן קיבלה מיליונים של דולרים. מדבריו של ליברמן מתחזק החשד: הכספים לא יועדו למיכל, אלא לו - כבעל השליטה האמיתי);
  
  ב) "הבת שלי קיבלה משכורת 16-14 אלף שקל" (רשמית, זה נכון. אך לכך יש להוסיף כספים נוספים שהיו מגיעים לה כדיבידנד מכוח היותה בעלת מניות, אם אכן הייתה בעלת המניות האמיתית, ולא ליברמן);
  
  ג) כשאריק שרון פיטר אותי, אמרתי לבת שלי: "את סיימת צבא. בואי נקים חברה משפחתית" (בחקירתה אמרה מיכל, בניסיונה להרחיק החשד מאביה, כי היוזמה להקמת החברה הייתה שלה. מדבריו של ליברמן עולה: אחד מהם שיקר בחקירה);
  
  ד) "החברה במשך שנתיים-וחצי קיבלה הכנסות 8.5 מיליון ש"ח כשאני מנוע עיקרי, וכשיש מנכ"ל, עובדים, ספקים, עורך דין ורואה חשבון" (החברה קיבלה יותר – בסך-הכל כ-3 מיליון דולר; ליברמן מאשר בפועל שפעל בחברה במשך 30 חודשים - חלק מהתקופה כשכיהן כחבר כנסת, דבר שהכחיש בחקירתו);
  
  ה) "כל מה שהבת שלי קיבלה במשך שנתיים וחצי שהחברה התקיימה זה 16-14 אלף שקל. הכל זדון וניסיון להכפיש אותי" (ליברמן מאשר בפועל שהכנסותיה של החברה יוצרו בתקופה של 30 חודשים – לרבות 8 חודשים כשהוא מכהן כחבר כנסת).
  

ובמילים פשוטות המשתמעות מדבריו של ליברמן: מיכל, בתי, הייתה רק אשת קש. בדיוק כפי שחשדתם. סידרנו לה משכורת של 16-14 אלף ש"ח. אני, איווט, הייתי המנוע העיקרי במשך שנתיים וחצי. אני ייצרתי את ההכנסות מאיש העסקים דניאל (דני) גיטנשטין, שהיה הלקוח העיקרי/היחידי וזאת תמורת מה שכינינו: ייעוץ. לא עצרתי לרגע - כן-כן, גם בתקופה שהייתי חבר כנסת ואיש ציבור.

הודאתו של ליברמן העולה בפועל מדבריו-הוא ל-N12, סותרת את הכחשותיו במשטרה ואת טיעוניו מפני היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין – הכחשות וטיעונים שאותם קיבל היועמ"ש, בסופו של דבר, ומכוחם הורה בדצמבר 2012 על גניזת תיק החקירה נגד ליברמן בפרשת חברות הקש.

עד כמה חמורים שקריו של ליברמן, שהביאו לגניזת תיק החקירה נגדו, ניתן ללמוד מהדוח שהגיש היועמ"ש יהודה וינשטיין. בדוח המחזיק 95 עמודים שפרסם וינשטיין, הוא ניתח את החשדות נגד ליברמן בגין עבירות שונות, לרבות: שוחד, מרמה, עבירות מס, הלבנת הון. באחת הפרשות נחשד ליברמן,: כך שהקים ביולי 2004 את חברת מ.ל.I. סחר בינלאומי בע"מ (מ.ל.I.) בשליטת בתו מיכל רק למראית עין; בכך שהוא היה הבעלים האמיתי של החברה והנהנה העיקרה מכספה; וכי גם לאחר שמונה לחבר כנסת הוא המשיך לפעול בחברה.
וינשטיין תיחם בדוח שתי תקופות:

• התקופה הראשונה – מעת הקמת מ.ל.I. בתאריך 06.07.04 ועד 17.04.06 עת נבחר ליברמן לכנסת ה-17 – ליברמן היה אדם פרטי (סך-הכל 22 חודשים);

• התקופה השנייה – מיום השבעת ליברמן לכנסת ה-17 בתאריך 17.04.06 ועד דצמבר 2008 (סך-הכל 32 חודשים).

על-פי דוח וינשטיין, החברה קיבלה בסך-הכל 3 מיליון דולר, מזה 1.5 מיליון דולר בתקופה הראשונה, ו-1.5 מיליון דולר בתקופה השנייה. הסכמים מכוחם התקבלו כספים אלה נעשו, בחלקם הגדול, בתקופה הראשונה; הסכם נוסף, בעל משמעות כספית גדולה, נערך לאחר פגישה/שיחה שקיים ליברמן עם דניאל (דני) גיטנשטין שלושה חודשים לאחר שהושבע לחבר כנסת. בחקירתו ניסה ליברמן להמעיט בפגישה זו. עתה, בראיון ל-N12 הוא מאשר: הייתי המנוע העיקרי של החברה במשך 30 חודשים (הפגישה/השיחה התקיימה בתקופה זו).

נזכור נא: ליברמן הכחיש את החשדות נגדו, מכל וכל. לטענתו, מיד עם השבעתו לכנסת הוא התנתק מכל פעילות בחברה או למענה. העסקתו בה הסתיימה, הוא החזיר את הרכב שקיבל מהחברה וכן כרטיס אשראי שניפקה לו. לדבריו, בתו מיכל, ושרון שלום (מקורבו), הם שהפעילו את החברה, ואם אכן התקבלו מיליונים נוספים בתקופה השנייה – עליהם לא ידע, לדבריו - הרי הם פרי עבודתם של בתו ושלום שרון.

היועמ"ש וינשטיין התחבט לדבריו קשות בטרם סגר את התיק. שכן תיק החקירה היה גדוש בסימני שאלה קשים ורבים נגד ליברמן, וגם השכל הישר לימד כי ליברמן המשיך לעסוק בחברה גם בתקופה השנייה, וכי הוא היה הנהנה העיקרי ממנה. בסופו של דבר החליט וינשטיין לגנוז את תיק החקירה, בנימוק שלא די במה שנחקר והושג כדי להגיש כתב אישום ולהשיג הרשעה.

סגירת התיק עוררה ביקורת קשה נגד וינשטיין, הן בפרקליטות הן במשטרה והן מצד גורמים רבים שידעו היטב על השחיתות ודרכו המאפיוזית של ליברמן. נגד וינשטיין הועלו טענות קשות לפיהן סגר את התיק משיקולים זרים. נטען עוד, כי די היה במכלול הראיות שהוצגו בדוח וינשטיין עצמו, על חלקיו השונים, כדי להוביל למסקנה כי יש להגיש כתב אישום נגד ליברמן.

וינשטיין חזר בפני פורומים שונים על טענתו, כי לא ניתן היה להוכיח שליברמן היה מעורב בחברה בתקופה השנייה. מכל מקום, גניזת תיק החקירה הפכה לעובדה מוגמרת, וגם עתירות לבית המשפט העליון לא הועילו.

דבריו של ליברמן ל-N12, העומדים בסתירה לעדותו במשטרה, מעלים עתה חשד כבד לפיו החשדות הנ"ל נגדו היו מוצדקים, וכי גניזת תיק החקירה הושגה במרמה ובתחבולה ובנסיבות מחמירות. תקופת ההתיישנות בגין עבירה שכזו הינה 10 שנים מיום קבלת הדבר במרמה – המועד הקובע הוא החלטת היועמ"ש על גניזת התיק.

השאלה האם ניתן עתה לפתוח תיק זה, בגין עבירה של קבלת דבר במרמה, הינה שאלה תיאורטית. שכן בנסיבות הקיימות, לא איש כיועמ"ש אביחי מנדלבליט יורה על פתיחת חקירה ומיצוי הדין עם ליברמן בפרשה המעוררת תהיות קשות ביותר כיצד נסגר התיק ומה באמת התרחש שהוביל לסגירת התיק שהיה גדוש ראיות ועדויות מפלילות.