בחודש שעבר אושרה הארכתו בשנה נוספת (לאחר חצי שנה יוגש דוח פעילות להארכה בחצי שנה נוספת) של מנדט האו"ם להפעיל את מעבר הגבול שדרכו מועבר סיוע
הומניטרי לאזור אדליב שבשליטת המורדים בצפון סוריה ואינו נמצא בשליטת המשטר המרכזי בדמשק. באזור מתגוררים 3.4 מיליון סורים, רובם במחנות פליטים, בתנאי רעב ועוני. מאז שמעבר הגבול החל לפעול בשנת 2014, הוא מהווה צינור החמצן המרכזי להגשת סיוע הומניטרי לתושבים ולעקורים. מדי חודש מועברות דרך באב אל-הווא למעלה מ-1,000 משאיות המכילות מזון ותרופות, עבור מיליוני נזקקים.
בשנים 2020-2014 אישרה מועצת הביטחון של האו"ם - בהחלטה 2533 - את הפעלתם של ארבעה מעברי גבול הומניטריים לשטחים שאינם בשליטת המשטר בסוריה: בגבולות עם טורקיה ועם עירק - לאזורים שבשליטת הכורדים והצבא הדמוקרטי הסורי (SDF); בגבול הירדני - לאזור דרום סוריה ובעיקר למרחב דרעא. ב-2020 רוסיה וסין הטילו וטו על הפעלת שלושה מתוך ארבעת המעברים, בתואנה שמדובר בפגיעה בריבונות של הממשל המרכזי בסוריה, וכך הותירו את מעבר באב אל-הווא כמעבר היחיד לסיוע הומניטרי.
בעוד תשומת הלב העולמית המוגבלת שנותרה לסוריה מופנית לאזור אדליב, שנמצא בשליטת ארגון הג'יהאד "היאת תחריר א-שאם", ניכרת התעלמות מאזורים אחרים במדינה הזקוקים אף הם לסיוע הומניטרי, דרום סוריה.
בשאר אסד, השולט רק על כשני שלישים משטחי המדינה, נוקט אומנם צעדים הנועדים לייצר חזות של משטר מתפקד כדי לגייס לגיטימציה והכרה בשלטונו ולעודד השקעות במדינה. אלא שבפועל, סוריה מפורקת ומחולקת למספר אזורי שליטה. השלטון המרכזי נעדר יכולת אפקטיבית להחיל משילות ולספק לאוכלוסייה מוצרי בסיס ושירותים ציבוריים באופן רציף ותקין. מעבר לשליטה המוגבלת של המשטר, הסיבה למשילות השברירית היא בעיקר המשבר הכלכלי החריף שפוקד את סוריה מאז 2019.
כך, למרות הרגיעה בלחימה ביחס לשנים קודמות, המצב הכלכלי מחמיר: יותר מ-90% מהתושבים חיים מתחת לקו העוני, לרבות אלו שנמצאים באזורים שבשליטת אסד. מתוך אוכלוסייה המונה 17 מיליון איש, 13.4 מיליון זקוקים לסיוע הומניטרי. מדובר בעלייה של 21% בהשוואה לשנת 2020; הלירה הסורית נמצאת בשפל חסר תקדים ואיבדה 78% מערכה מאז אוקטובר 2019; מוצרי היסוד התייקרו ביותר מ-250% ואספקת החשמל מוזרמת בין שעתיים לארבע שעות ביום. נוסף על כך, בחודש יולי העלה המשטר את מחירי הדלק, הלחם, האורז והסוכר, שהפכו מזה זמן לנדירים מגיפת הקורונה אך החריפה את המשבר ההומניטרי - כמחצית ממוסדות הרפואה בסוריה מתפקדים חלקית בלבד או אינם מתפקדים כלל. לבסוף, על-פי דוח האו"ם, 82% ממשקי הבית בסוריה חוו בשנתיים האחרונות הרעה בתנאי החיים וביכולתם להשיג מוצרי יסוד.
אלימות והעדר משילות בדרום
אדליב אומנם מהווה את האזור הבעייתי ביותר מבחינה הומניטרית בשל היותו מקלט לפליטים ולעקורים, ברם, המציאות הקשה לא פוסחת גם על אזורים הנמצאים תחת שליטת המשטר, וכאמור בפרט דרום המדינה. נוסף על המשבר הכלכלי, הדרום נתון במאבקים אלימים וחוסר יציבות, בין היתר בשל לחצים כלכליים, העדר משילות ונאמנויות מתנגשות. להמחשת המצב: בסוף החודש שעבר פרצה לחימה באזור הדרומי של דרעא, לאחר שמשטר אסד ניסה להשתלט על האזור באמצעות כוחות צבא, במטרה לבסס שליטה ולגזול את הסמכויות המקומיות שהוענקו לוועד המרכזי של דרעא במסגרת הסכמי הפיוס משנת 2018, שנחתמו בתיווך רוסי.
דרום סוריה הפך מרחב כאוטי, שבו ערב רב של פלגים חמושים נלחמים זה בזה ונגד כוחות המשטר - ביניהם גורמי אופוזיציה, גורמים הנתונים להשפעה אירנית או רוסית, וכן גורמים מקומיים הנהנים ממידה מסוימת של אוטונומיה ביחס לממשל המרכזי. מעבר לרעב ולעוני הפושה בדרום, אחת לזמן-מה המשטר מטיל מצור על אזורים מסוימים, כמו דרעא, ומחריף בכך את המשבר ההומניטרי הקיים. מי שמנצל את המשילות הרעועה ואת המשבר הכלכלי במרחב זה הם אירן ושלוחיה, החותרים לבסס השפעה. כדברי סורי מקומי: "האזרחים שהיו כאן מתו או ברחו. מי שנשאר הם מקומיים חמושים, בעלי תודעה פוליטית עמוקה שאינם מחויבים אלא לעצמם. כיום אין ביטחון כלכלי או ביטחון כלל ומידת הכאוס גבוהה. יש כאן חור שחור ששואב לתוכו השפעה [אירנית]".
ראוי שהסוגיה ההומניטרית תעסיק גם את ישראל, בשל הגבול המשותף עם סוריה. הדיון הבינלאומי המתנהל לאחרונה לגבי הארכת פעילותו של מעבר באב אל-הווא מייצר חלון הזדמנויות זמני שכדאי לנצלו.
היות סוריה בעת הנוכחית מדינה מפורקת ומחולקת לאזורי השפעה מגלמת יתרונות פוטנציאליים עבור ישראל, שניתן יהיה לממשם על-ידי אימוץ מדיניות דיפרנציאלית, מותאמת למרחבים שונים במדינה זו. אשר לדרום, ישראל מעוניינת להשפיע על המתרחש בגולן הסורי על-מנת למנוע התבססות של שלוחי אירן במרחב ולצמצם את האיום הביטחוני הנשקף לה משם.
לא רק פעילות צבאית
לצד האפקטיביות של התקיפות הצבאיות נגד יעדים אירנים בסוריה, ישראל יכולה להרחיב את מגוון האמצעים שהיא נוקטת ולהוסיף לו שיח (ישיר או עקיף) עם הקהילות המקומיות, המתנגדות למשטר אסד ולהשפעה אירנית, בעיקר מול גורמים סונים ודרוזים הכמהים לשיח עם ישראל ולתמיכה ממנה. חיזוק הקשר עם המקומיים יכול להתבטא גם בסיוע הומניטרי - אספקת מזון, דלק, שירותי בריאות. מהלך כזה יגביר את השפעתה של ישראל במרחב, ובעיקר יפחית את תלותם של מקומיים בחיזבאללה ובאירן, המנצלות היטב את המצוקה האזרחית.
במילים אחרות: כשמדובר בזירת עימות סבוכה ומורכבת הכוללת מאמצים צבאים, כלכליים ואזרחיים, שמפעיל הצד השני כדי לייצר יתרון בשטח, ראוי שגם ישראל תעשה שימוש בכלים מגוונים - צבאיים ואזרחיים - על-מנת שלא להותיר את הזירה בידי אירן ושלוחיה. מהלך כזה עשוי בהמשך להתברר כבסיס לשיתופי פעולה אזוריים, אפשר שתוך רתימת מדינות ערביות, בפרט מדינות המפרץ, להשקעה ולסיוע כלכלי לשיקום האזור, כתחליף לנוכחות האירנית.
ברמת המעצמות, ממשל ביידן ממקם את הסוגיה ההומניטרית בראש סדר העדיפות המדיני שלו בסוריה. יתר על כן: הממשל מבקש לבחון דרך דיון זה את הרצון הרוסי להתפשר ולשתף פעולה גם בסוגיות אחרות. בראייתו, הנכונות הרוסית להאריך את הסיוע עשויה להוות צעד ראשון לקראת חידוש והרחבה של תהליכים בילטרליים בין השתיים בנוגע לסוריה, לצד צעדים חיוביים נוספים.
המלחמה בסוריה מתנהלת מעל עשור וממשיכה לייצר אתגרים ביטחוניים, משברים הומניטריים וחוסר יציבות שגולש לזירה הבינלאומית, בלי שאף אחד מהצדדים הרלוונטיים מצליח למנוע את ההידרדרות. מהלך ישראלי נקודתי, בדמות סיוע הומניטרי לאוכלוסיות מקומיות, עשוי להיות צעד ראשון לקראת לשיתופי פעולה מקומיים ואזוריים, ואף להוות מקפצה לשיח בינלאומי רחב (כעת, כשרוסיה ריככה את עמדתה בנושא) לגבי עתידה של סוריה במתווה החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 2254 ("מפת דרכים" להסדר בסוריה, דצמבר 2015). שיתופי פעולה אלו עשויים להתגלות כאפקטיביים בייצוב הזירה, גם תוך הבטחת האינטרסים הביטחוניים של ישראל.
רוסיה היא שחקן המפתח בסוריה בכלל ובדרום המדינה בפרט, ולכן סיוע הומניטרי לאוכלוסייה המקומית חייב להיות מתואם עם מוסקבה (ביידוע אמריקני). למרות שרוסיה התנגדה עד כה לכל מאמץ הומניטרי עוקף משטר אסד, ייתכן כי בעת הנוכחית, הסיוע ישרת מספר יעדים רוסיים: השבת היציבות ושיכוך הלחימה בגזרת הדרום; צמצום ההשפעה והנוכחות האירניות בדרום; שיקום תדמיתה של רוסיה ויצירת דימוי של שחקן אחראי, שפועל גם במישור ההומניטרי.
זאת ועוד: מהלך הסיוע עשוי להעניק לרוסיה נקודות זכות מול וושינגטון ולהעמיק את מרחבי שיתוף הפעולה בין המעצמות, אפשר שגם בנושאים שחורגים מהזירה הסורית. סביר כי רוסיה תדרוש בתמורה מישראל לעצור או לכל הפחות להגביל את התקיפות נגד יעדים של משטר אסד בסוריה וכי הסיוע יועבר בחסות ארגונים הומניטריים, ללא טביעת אצבע ישראלית. לשם כך, נדרש לגייס למאמץ את ירדן, שאף לה אינטרסים במרחב - צמצום ההברחות, הרחקת ההשפעה האירנית וייצוב. אם יוסכם על מסדרון סיוע מישראל דרך ירדן, יגדל הסיכוי להסכמה רוסית לכינונו ולרתימת גורמים בינלאומיים נוספים למאמץ.
