לבנות גשרים ולא חומות

תנועת "חיבה" להפצת מורשת ישראל הכתירה את משה חן כ"יקיר חיבה" על פעילותו למען המדינה והעם והנחלת המורשת לדורות. ראש העיר ירושלים משה ליאון ואליהו גבאי חכ"ל ויו"ר חיבה נתנו לו את האות (4.8.2021). הרצל ובלפור חקק קראו מקאמה לכבוד חתן האירוע.

משה חן יקיר "חיבה"

משה חן מסמל בחייו/ את כל מה שיפה ונשגב/ הוא מבטא כאיש לבבי/ את כל מה שיפה וחיובי/ וכל מי שנחשף למעשיו ולאישיותו הכובשת/ יודע שאת כל חייו הוא הקדיש ומקדיש למורשת.

הכתיבה שלו, הפעילות הציבורית שלו - זו הַנְחָלה לדורות/ כי זה האיש משה רצה להדליק עוד אורות/ הכל בצִנעה, והכול בענווה/ מה לא עשה בחייו למען מורשת אהובה?

אכן אלה מעשיו, ומוּלם כל העם נפעם/ משה חן הוכיח שהוא נאמן לְמורשת המשפחה, למורשת העם/ נאמן ליהדותו ולַכּבוד של כל אדם.

מי שקורא, למשל, את שיחותיו על פרשת השבוע/ יודע שנפשו ביקשה אותו גלגל קדום שתמיד נועַ ינוּע/ בכתבים העתיקים/ ידע למצוא לקחים מזוקקים/ לימינו שלנו, לדור העתיד/ כי אכן בעיניו זה כוחה של מורשת אמיתית.

אצלו המושג 'חביב אדם שנברא בצלם אלוהים' / לא היה סיסמה ריקה, כי אם תורת חיים./ לאורך כל עבודתו ב'קול ישראל' - הוא היה הקול של כולם/ מחבּר בין העם לבין מורשת רבה כַּים/ פניו המאירות גילו שיש לו מטרה -/ יותר מורשת, יותר אורה.../ מי שהכיר אותו, חש מיד: משה ניחן באהבת אדם, איש של חסד/ למען מטרות נעלות נרתם כל חייו לפעילות טהורה ותוססת.

המוטו שלו היה תמיד - לבנות גשרים ולא חומות/ ידע תמיד לתווך בין העולמות./ ואכן רואים זאת במגוון הדרכים הרבות/ משה חן גישר בין דת לחול, בין בנים לאבות/ שהרי זו מטרת העל שלו - תמיד השכיל לקרב לבבות/ הכל הוא עשה בפנים מאירות, בדרך נעימה/ ובלשון הקסמים שלו הזכָּה, התמה/ חשנו עד כמה היטיב לקרב את המסורת אל הנאורות והקִדמה/ גישר בין העבר ובין שנות האלפיים/ ויותר מכול היה מחובר לעיר ירושלים.

משה חן נולד למשפחת המקובלים חַבָּה/ וכל משפחתו הרעיפה עליו הרבה אהבה/ האב ושני אֶחיו הצדיקים היו ידועים בצניעותם/ דיבורם היה נועם, לבּם היה תם/ האב ואֶחיו עלו ארצה מבגדד/ לבם נכסף לציון, ומשם לבם נדד/ הם נטשו את ארץ הנהריים/ האמינו תמיד שיום יבוא ויגיעו לירושלים./ בתום מסע ארוך, מסע תְלאות/ הם הגיעו לארץ הקדושה לְתוֹר הַפְּלאות./ נדדו מעירק לסוריה, ומשם לארץ ישראל/ נחלצו מכל הסכנות - ברכו על בואם לארץ, בחסד האל.

לאחר שנקלטו בקהילת ירושלים הקדושה/ ידעו כל איש בתורו, לתת לקהילה דרשה/ לימדו את הקהל הצמא למורשה/ פיוט ומדרשים ודברים על ה'פרשה'./ דברי תורתם היו מאירים כפנינים/ והם עשו מעשיהם בנדיבות ובמאור פנים.

משה חן לָמד בישיבת 'פורת יוסף' בעיר העתיקה/ תורה צרופה ומזוקקת, כדבש מתוקה/ מפי מורים הידועים להלל/ זכה להיבחן על-ידי הרב אייזיק הרצוג והרב עוזיאל/ משה קיבל הכל באהבה/- ותמיד ידע להכיר טובה/ שבחים הרעיף על הרב עדֶס, מייסד הישיבה/ וזכה מן הרב לברכה שיהיה לאלפֵי רבבה.

כל מעשיו וזיכרונותיו על הישיבה היו לו אש תמיד/ ואכן האיר את דרך תלמידי 'פורת יוסף' באותם ימים/ דרך הייתה להם, הם לא נסחפו להגנה והפלמ"ח/ אלא דווקא לז'בוטינסקי, מייסד הצ"ח/ קרי: הרביזיוניסטים, האצ"ל-ארגון צבאי לאומי/ וכך נהג גם משה חן, שהתנדב ואמר - אעשה למען עַמי/ ב-1948 הוא הצטרף לשורות הצבא ויצא עם חייליו והמחלקה/ להילחם על שחרור העיר העתיקה. / הוא נפצע בקרב, וראה בזה שליחות/ אך בתום הקרבות היה נכה לצמיתות (24%).

ימי קול ישראל

בשוך הקרבות התקבל לעבודה ב'קול ישראל' כשַדר/ ובכל יום ביקש עוד חידוש ועוד אתגר/

משה ערך והפיק אלפי תוכניות במלל ובצליל/ הגיש תוכניות תפארת, והישגיו נראו בעליל / בדברי הימים כל מעשיו הפכו לאגדות/ כמה הפליא להגיש תוכניות פולקלור ומסורת עדוֹת/ משה חן כתב תסכיתים לילדים ובני נוער/ עשה מלאכתו בחן ובטוהר/ אֵלו היה ימים תמימים שלפני עידן ה- טִי וִי והמסך/ הכל היה בהקרבה ומסירות למען היעד המבורך/ תחילה שידרו מן הדואר המרכזי, בתנאים של מבוקָה/ ואחר כך באולפנים מסודרים ברחוב הלני המלכה./ הכל עשה בחן, בשפה מרגשת/ שילב תמיד ידע ומורשת/ עשה הכל בלב אוהב/ בשפה שווה לכל נפש ולכל לב./ בכל מעשיו כיוון לַטוב ביותר, והכי גבוה/ כוונותיו

היו טובות, וקֵרבו גם בני נוער./ צנוע וענו בכל מעשיו, עושה הכל באֵלם/ ברוח הפסוק "חביב אדם שנברא בצלם"/ ללא הבדל דת או עדה/ ועל זה אמרו תמיד: אין זו אגדה.

לצד התוכניות "קבלת שבת" ו"מלווה מלכה"/ הוא החל בתוכנית "אזמר בשבחין" שחוללה מהפכה/ מדובר היה בתיעוד ובהקלטות/ של מסורות בעל פה, של תיעוד עדוֹת/ פרקי חזנות ממערב ומזרח/ זו הייתה פריצת דרך, לא היה לזה אח./ לא היו אז עדיין בארכיון/ פיוטים כאלה ושירי זֶמר/ מסורת עָבר שאין לה גֶמר./ הוא יזם אז וגם שיבץ/ "מי ומה מאחורי התשבץ"/ זו הייתה תוכנית תשבצים וחידונים/ ובאו אל המערכה המתחרים והעוֹנים:/ על הפרק היו מועדי ישראל וחגיו/ תולדות ירושלים ומורשת הקרב/ מורשת השמות של כיכרות ורחובות/ פכים קטנים על גיבורי עבר ואבות.

כִּתבי החידה, שהוצגו בתוכנית, יצרו המון משוב/ מכתבי מאזינים זרמו יום יום, לאלפים ולרוב/ מאזינות ומאזינים אמרו תודה/ ביקשו הרחבה ומדרשי אגדה/ ביקשו להעמיק בסיפורי העבר/ נפשם איוותה יותר מורשת, נהרות מִשֶכּבר./ הכל נָתן להם משה בסבלנות/ וכמובן בקירוב לבבות וגם סובלנות.

משה חן זכה, על כן, לפרס "זיו" לעיתונות חיובית/ והנמקת הפרס שופעת שבחים, חמה ולבבית./ הוא זכה לתהילה על תוכניות מוסיקליות שיזם וניהל/ אך גם על ניהול התקליטייה והסרטייה של 'קול ישראל'.

פעילות ציבורית

מֵעבר לעבודה המחייבת בשידור ובתוכניות/ משה חן קיים פעילות מסועפת של התנדבות רוויית חוויות: / היה חבר המועצה הציבורית של "מכון רננות"/ לחקור ולהפיץ מוזיקה של העדות השונות/ היה שותף להקמת תנועת "חיבה"/ הפצת מורשת ישראל מתוך קירוב לבבות ואהבה/ הוא ארגן אז שבתות וימי עיון מיוחדים/ הפקת ספרונים וקלטות של שירים ופיוטים./ התמסר במיוחד למורשת הפיוט של יהודי בבל/ ואף תרם מעטו ומכישרונו לחבּר פיוטים בחסד אל./ היוזמות המשותפות עם יו"ר חיבה, אלי גבאי / קצרו תשואות חיוביות וקריאת 'כה לחי'!!

עם צאתו לגמלאות ב-1997 הקים 'כולל' לגמלאים בבית כנסת 'קהילת יעקב'/ שימש שם רכז ומרצה וגם יו"ר ועד שנותן מיֵינוֹ הטוב/ שימש בתפקיד למעלה מעשר שנים/ יקרה לכולם תורתו ודבריו פנינים.

משה חן חיבר עשרה ספרים של יהדות ומורשת/ ספריו זכו להסכמות גדולי תורה בשפה מרגשת./ הספר הנפוץ מכולם הוא הספר "מפי אבי"- קובץ סיפורים/ ספר של מוסר השכל ודברים מאירים/ כל סיפור נופת צופים מתוק/ והוא מתורגם לאנגלית לקהילה החַלבּית בניו-יורק./ כך אהובים גם הספרים "הפתגם ומקורו", "זאת ועוד"/ וגם הסדרה "אמרי חן" (שיחות לפרשה) אהובה מאוד./ לא יישָכח הספר הידוע /"פסוקו של שבוע"/ שהפך ספר יסודי / בכל משפחה, בכל בית יהודי.

אתה יקר לנו מאוד, משה חן/ איש של אהבה וחן/ נישא כולנו כוס ברכה לך, איש חמוּדות/ היום נוקיר אותך כיקיר חיבה, להַלל ולהוֹדוֹת.